../images/Emo41.gifהמשך
ורדית חסון: "אם אצטרך למכור כליה - אעשה גם את זה" במהלך הראיון האווירה רוויית מתח. טעונה. הרבה דמעות נשפכות בחדר. הזוגות מדברים על תחושה של בלבול, חוסר אונים וייאוש. השילוב הזה עלול להיות מסוכן. "אני לא אוותר על החלום שלי להיות אמא", מבהירה ורדית חסון. "אני אעשה הכל חוץ ממעשים לא מוסריים ולא חוקיים. אם אצטרך למכור כליה - אעשה גם את זה. אני אקח עוד משכנתא על הבית, אמכור את הרכב, אם צריך, ואגור באוהל בכיכר המדינה". שרה שיוביץ אומרת כי בלית ברירה, תיאלץ להפסיק עם טיפולי הפוריות. "אמא שלי שאלה מה לתת לי מתנה ליום ההולדת. יניב אמר לה שעדיף צ'ק. היא נתנה לנו המחאה על סך 1,500 שקלים. בכיתי". "ההורים אומרים שהם יעזרו לנו", אומר יניב, "אבל כמה אפשר? סיפרתי לאמי כמה עולה טיפול אחד, והיא לא האמינה למשמע אוזניה. היא לא ידעה שזה סיפור של 20 אלף שקלים לפחות". "ההורים שלי מאוד מעודדים ותומכים", אומרת נעמה קדוש. "עכשיו הם עוזרים לי כספית עם הזריקות. אבל טיפולי הפריה - זה נטל שאני לא מסוגלת להפיל על אף אחד". ש. חשבתם על אופציה של אימוץ? ורדית: לנו, זוג חילוני, התור עומד על שש שנים. עלותו של אימוץ מחו"ל היא 20 אלף דולר לפחות. תמיר: למה שאני יהיה שונה? אני לא רוצה לאמץ. אני רוצה המשכיות, ואני יכול להוליד ילד, אם המדינה לא תיקח לי את הזכות הזאת. שרה: נרשמנו לאימוץ, אבל נאמר לנו שיש תור של 7 שנים לפחות. עכשיו, כשיש לנו ילד בבית, אנחנו כבר לא זכאים יותר לאמץ תינוק רגיל. מציעים לי לאמץ ילד עם בעיות. בעקבות החוק החדש, יש להניח שהתור לאימוץ יעלה ל~14 שנים. ורדית, שרה, יעל ונעמה הן דוגמאות מייצגות למה שמוכנות נשים לעבור תמורת פרי בטן. "הזכות האלמנטרית להיות הורה היא אחת מזכויות הפרט החשובות ביותר", אמר הפרופ' שלמה משיח, הנחשב ל"אבי הפריות המבחנה בישראל", בכנס לציון יום הפוריות הבינלאומי, לפני שנה וחצי. "אני, שהשקעתי37 שנים מחיי בילדים של אחרים יותר מאשר בילדי שלי, עומד משתאה לעתים קרובות על עוז הרוח, הנחישות, הרצון העז, והיכולת לוותר על הרבה מאוד דברים - למען המטרה המקודשת: ילד. אני חושב שאנחנו - שמונים האחוזים שהם פוריים בלי קושי - לא יכולים לשפוט את אלה שנזקקים לטיפולים". "אנשים לא יודעים מה זה אומר לעבור טיפולי פוריות", ורדית אומרת. "אלה טיפולים הורמונאליים שיש להם השפעה על מצב הרוח, הזיכרון והמצב הכללי של הגוף. אנחנו סובלות מתופעות של גיל המעבר. אנחנו מקבלות זריקות הניתנות לאנסים במטרה להפחית את היצר המיני שלהם, ואז, כשמקבלים את התוצאה של הבטא השלילית - אנחנו על הקרשים. לוקח הרבה זמן להתאושש מכל אכזבה כזאת". ש. כיצד מגיבה המשפחה? ורדית: אתמול דיברתי עם אמא שלי, והיא אמרה לי: "את לא יודעת מה עובר עלי". היא לא רוצה לפגוש אנשים, כי שואלים אותה: נו, מה עם ורדית, היא לא רוצה ילדים? אמי היא אוד עשן, ניצולת שואה יחידה מכל משפחתה. אז מה, גוזרים כיליון על המשפחה שלי? מה מציעים לי, לקחת מאמא שלי את ה~200 יורו העלובים שהיא מקבלת מגרמניה? שרה: יש לי אחות שיש לה ארבע בנות, שהבכורה בת 5. אני כל כך שמחה עבורה, אך כשלא הלך לי, כאב לי על עצמי, שלי אין כלום. הייתי רואה את ההורים שלי נוסעים לבקר אותה כי שם הנכדים, ואלי באים רק כי זה לא יפה. ורדית: אני שמחה שאת האחיינים שלי קיבלתי לפני שניסיתי בעצמי. קיבלתי אותם באהבה הכי גדולה שיש בעולם, ועייני לא היתה צרה בהם. לא היה לי את החור שיש לי עכשיו בלב. ויש את החגים. זה הסיוט הכי גדול. גם הפעם נשב לשולחן החג - וגם השנה עוד אין לנו ילדים. שרה ויניב שיוביץ זכו להגשים את חלומם לילד, אבל שילמו על כך מחיר כלכלי כבד. שניהם נאלצו לעזוב את מקומות עבודתם. שרה פוטרה ממישרתה כמורה. "אני מכירה מישהי שלקחה השנה חופשה לא תשלום כדי לעשות עוד ילד, כי אי אפשר להיות מורה בטיפולים", שרה אומרת. אבי ונעמה קדוש הם זוג תומך. הקשר הסימביוטי ביניהם ניכר מכל מחווה, כל מגע. כשהיא בוכה, הוא לוחץ את ידה. כשהוא מדבר בכאב, היא מביטה בו באהבה. אבל זוגות רבים אחרים, הם מזהירים, לא יחזיקו מעמד. "את יודעת שמבחינה הילכתית, אחרי עשר שנים ללא ילדים מותר לאבי לגרש אותי?" שואלת נעמה. "יש הרבה אנשים שלא יסכימו לחכות, שהמערכת הזוגית שלהם לא תוכל לעמוד בזה".
ורדית חסון: "אם אצטרך למכור כליה - אעשה גם את זה" במהלך הראיון האווירה רוויית מתח. טעונה. הרבה דמעות נשפכות בחדר. הזוגות מדברים על תחושה של בלבול, חוסר אונים וייאוש. השילוב הזה עלול להיות מסוכן. "אני לא אוותר על החלום שלי להיות אמא", מבהירה ורדית חסון. "אני אעשה הכל חוץ ממעשים לא מוסריים ולא חוקיים. אם אצטרך למכור כליה - אעשה גם את זה. אני אקח עוד משכנתא על הבית, אמכור את הרכב, אם צריך, ואגור באוהל בכיכר המדינה". שרה שיוביץ אומרת כי בלית ברירה, תיאלץ להפסיק עם טיפולי הפוריות. "אמא שלי שאלה מה לתת לי מתנה ליום ההולדת. יניב אמר לה שעדיף צ'ק. היא נתנה לנו המחאה על סך 1,500 שקלים. בכיתי". "ההורים אומרים שהם יעזרו לנו", אומר יניב, "אבל כמה אפשר? סיפרתי לאמי כמה עולה טיפול אחד, והיא לא האמינה למשמע אוזניה. היא לא ידעה שזה סיפור של 20 אלף שקלים לפחות". "ההורים שלי מאוד מעודדים ותומכים", אומרת נעמה קדוש. "עכשיו הם עוזרים לי כספית עם הזריקות. אבל טיפולי הפריה - זה נטל שאני לא מסוגלת להפיל על אף אחד". ש. חשבתם על אופציה של אימוץ? ורדית: לנו, זוג חילוני, התור עומד על שש שנים. עלותו של אימוץ מחו"ל היא 20 אלף דולר לפחות. תמיר: למה שאני יהיה שונה? אני לא רוצה לאמץ. אני רוצה המשכיות, ואני יכול להוליד ילד, אם המדינה לא תיקח לי את הזכות הזאת. שרה: נרשמנו לאימוץ, אבל נאמר לנו שיש תור של 7 שנים לפחות. עכשיו, כשיש לנו ילד בבית, אנחנו כבר לא זכאים יותר לאמץ תינוק רגיל. מציעים לי לאמץ ילד עם בעיות. בעקבות החוק החדש, יש להניח שהתור לאימוץ יעלה ל~14 שנים. ורדית, שרה, יעל ונעמה הן דוגמאות מייצגות למה שמוכנות נשים לעבור תמורת פרי בטן. "הזכות האלמנטרית להיות הורה היא אחת מזכויות הפרט החשובות ביותר", אמר הפרופ' שלמה משיח, הנחשב ל"אבי הפריות המבחנה בישראל", בכנס לציון יום הפוריות הבינלאומי, לפני שנה וחצי. "אני, שהשקעתי37 שנים מחיי בילדים של אחרים יותר מאשר בילדי שלי, עומד משתאה לעתים קרובות על עוז הרוח, הנחישות, הרצון העז, והיכולת לוותר על הרבה מאוד דברים - למען המטרה המקודשת: ילד. אני חושב שאנחנו - שמונים האחוזים שהם פוריים בלי קושי - לא יכולים לשפוט את אלה שנזקקים לטיפולים". "אנשים לא יודעים מה זה אומר לעבור טיפולי פוריות", ורדית אומרת. "אלה טיפולים הורמונאליים שיש להם השפעה על מצב הרוח, הזיכרון והמצב הכללי של הגוף. אנחנו סובלות מתופעות של גיל המעבר. אנחנו מקבלות זריקות הניתנות לאנסים במטרה להפחית את היצר המיני שלהם, ואז, כשמקבלים את התוצאה של הבטא השלילית - אנחנו על הקרשים. לוקח הרבה זמן להתאושש מכל אכזבה כזאת". ש. כיצד מגיבה המשפחה? ורדית: אתמול דיברתי עם אמא שלי, והיא אמרה לי: "את לא יודעת מה עובר עלי". היא לא רוצה לפגוש אנשים, כי שואלים אותה: נו, מה עם ורדית, היא לא רוצה ילדים? אמי היא אוד עשן, ניצולת שואה יחידה מכל משפחתה. אז מה, גוזרים כיליון על המשפחה שלי? מה מציעים לי, לקחת מאמא שלי את ה~200 יורו העלובים שהיא מקבלת מגרמניה? שרה: יש לי אחות שיש לה ארבע בנות, שהבכורה בת 5. אני כל כך שמחה עבורה, אך כשלא הלך לי, כאב לי על עצמי, שלי אין כלום. הייתי רואה את ההורים שלי נוסעים לבקר אותה כי שם הנכדים, ואלי באים רק כי זה לא יפה. ורדית: אני שמחה שאת האחיינים שלי קיבלתי לפני שניסיתי בעצמי. קיבלתי אותם באהבה הכי גדולה שיש בעולם, ועייני לא היתה צרה בהם. לא היה לי את החור שיש לי עכשיו בלב. ויש את החגים. זה הסיוט הכי גדול. גם הפעם נשב לשולחן החג - וגם השנה עוד אין לנו ילדים. שרה ויניב שיוביץ זכו להגשים את חלומם לילד, אבל שילמו על כך מחיר כלכלי כבד. שניהם נאלצו לעזוב את מקומות עבודתם. שרה פוטרה ממישרתה כמורה. "אני מכירה מישהי שלקחה השנה חופשה לא תשלום כדי לעשות עוד ילד, כי אי אפשר להיות מורה בטיפולים", שרה אומרת. אבי ונעמה קדוש הם זוג תומך. הקשר הסימביוטי ביניהם ניכר מכל מחווה, כל מגע. כשהיא בוכה, הוא לוחץ את ידה. כשהוא מדבר בכאב, היא מביטה בו באהבה. אבל זוגות רבים אחרים, הם מזהירים, לא יחזיקו מעמד. "את יודעת שמבחינה הילכתית, אחרי עשר שנים ללא ילדים מותר לאבי לגרש אותי?" שואלת נעמה. "יש הרבה אנשים שלא יסכימו לחכות, שהמערכת הזוגית שלהם לא תוכל לעמוד בזה".
