תקרא פה ארז
ואם יהיו לך שאלות, תשאל ונשתדל לענות. תתעלם מהשפה המופנית לדעת המת. תקרא את התשובות. ראה דברי חז"ל הקד' בנדה ל"א ע"ב: "תניא: היה ר' מאיר אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה? מפני שרגיל בה וקץ בה. אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה". על זה מעידים גם יועצי נשואים גויים וחילוניים, שחיי המשפחה של היהודים השומרים את דיני הטהרה הם יותר מבוססים, יותר תקינים ויותר מאושרים [ד"ר ברנרד שפירא, סקסולוג בהדסה, מבדיקה וטיפול ב8000 זוגות נשואים, וכך טוענים כל המומחים שבדקו זאת, וכפי שהתפרסם בהרבה פרסומים של "טהרת המשפחה" ובספרים שנציין בסוף הענין], עד שיש יועצי נשואים [כגון ד"ר קרפילד מלונדון, שהכריז זאת בקונגרס הבריאות העולמי!] המייעצים למטופליהם הגויים לפרוש פרק זמן אחד מהשני כמו שעושים היהודים...! גם בזמן נידתה מקבלת אשה יותר יחס של חיבה וכבוד מבעלה [כך ההלכה מחייבת], ממה שנותן כל מנוכר מדת אף "בזמני האהבה" הגדולים ביותר שלו... והנה נוסף לאושר ויציבות בחיי נשואים שכאלה, אומרים המומחים שע"י שמירת חוקי הטהרה נשמרת בריאות האשה בהרבה בחינות כגון שיקום שלם של קרום הפנימי של הרחם שהתפרק [שגילו שהיווצרות הקרום החדש הוא שבעה ימים מזמן הפסקת ההפרשה של הדם, שהם בדיוק ה"שבעה נקיים" שחייב ע"פ ההלכה הבעל לפרוש! הלכה זו יחד עם עוד הרבה הלכות, חלקן נראה לקמן, מראות איך התורה ידעה בצורה מדהימה במבנה הפיזיולוגי של האשה, בדברים שנתגלו למדע רק בדור האחרון, ומעניקה פתרון מופלא לבעיות רפואיות וחברתיות בחיי הנשואין!]. ועוד: בשבעה ימים אלה של בניית הקרום הרירי הפנימי של הרחם נמצא פנים הרחם במצב רגיש העלול לקלוט חיידקים ולשמש מרבץ נוח לריבויים ולזיהום איזור אגן הירכיים, דבר הנמנע ע"י פרישת הבעל. ועוד: נמנעות הפרעות לתיפקודים המחזוריים. ועוד: דבר מפורסם שאושר ע"י הרבה מומחים, ששמירת דיני הטהרה מונעת את סרטן הרחם שהשכיחות אצל השומרות פחותה פי 20[!!] ממי שלא שומרת. גם מבחינה נפשית זקוקה האשה להתאוששות והתרעננות דווקא בימים לא נעימים אלה, בהם גם נתונה יותר למצבי רוח [בגלל חילופי ההורמונים] שלא תמיד מבין הבעל המחפש סיפוקו. גם לגבר בפרישתו, בנוסף לסיפוק של ריסון עצמי, הנה הוא לא נפגע מ"רעל הוסת": מנוטוכסין. גם בדקו שהרבה פגעים הבאים על עוברים, לא באים על בני שומרי הטהרה, כגון: עיוורון מלידה. גם מחזור האשה ממשיך אצלם לגיל יותר מבוגר [וזה מראה על חוסן יותר גדול]. ועי' דעת ר' יוחנן נדה ל"א ע"ב: "אין האשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה"! [והלכה כמותו מחברו, ואף לר' אמי הסובר סמוך לויסתה, עי' סוטה כ"ז ע"א תד"ה אליבא, שמודה שיכולה להתעבר כל זמן זה מהטבילה לעיבור]. כך שנוסף לפיסיולוגיה הנעלמה של פירוק קרום הרחם ובניינה, ידעה התורה גם את סוד ההולדה הנאותה ביותר גם מבחינה גופנית [בנוסף לטהרה הרוחנית]! הבורא חק לעמו חוקי אושר עילאיים המבוססים על ידע פיסיולוגי אבסלוטי של בורא העולם, מזה אלפי שנים, בדברים שנתגלו לאחרים רק לאחרונה! כל הדברים שכתבנו יכול לאשר גם רופא גוי. אך היהודים המרגישים, שעדיין לא איבדו את צלמם, יודעים עוד, שנשמת הילדים הנולדים בטהרה היא יותר זכה ועדינה, לא חצופה וגסה, ויותר מוכשרת לקליטת התורה לאמיתה. ועי' עוד פרטים בענין זה בסעיף 6. וברור שכל זה שכתבנו הוא רק להראות זיופי דעת אמת גם לשיטתם ה"מדעית". אך אנו, שומרי גחלת אש הקודש מסיני, לא צריכים "ראיות" וחיזוקים, כי אנו שומרים הלכות אלו באהבה, כגזירת מלכו של עולם, שקידשנו במצוותיו לקרבנו אליו! אמהותינו מסרו ע"ז נפש אלפים בשנים, בטבילה בנהרות של קרח ובנסיעה למרחקים בחרוף נפש: עוד דבר שתרם לייחודיות של עמנו וסוד נצחיותו! הגוף "מתכונן" כל חודש לאפשרות הריון, כשביצית עוברת מהשחלה לרחם, וכלי הדם ברחם מתרחבים כדי לקלוט הביצית המופרית. אם היא מופרית ע"י זרע האב, יתחיל ההריון בתוך הרחם. אם לא: כלי הדם עם הרקמות הריריות ש"ריפדו" את הרחם יפלטו החוצה. והנה "קושיותיו האדירות" שהציג דעת אמת, לאחר שכתב את הנתונים ה"מדעיים": 1. במהות דם הנידה: ב"מחקריו המעמיקים" קבע: "אין הבדל בין דם פצע רגיל לבין דם הנידה", שהרי אין דם הנידה אלא פליטת הביצית והרקמה העוטפת אותה, שתפחה בתוך הרחם בגלל ההורמונים, ואין דם זה אלא כמו דם פצע רגיל, ואין סיבה שיטמא. ואלה דברי דעת אמת: שאין לדם זה "שום השפעות מיוחדות כלשהן". עוד כותב שאין לדם זה "שום מקור מיוחד", ולא כפי שחשבו חכמים כמו הרמב"ם שזה מגיע ממקום מיוחד, כפי שכתב בפיה"מ נדה ב' ה': "ויחובר בקערורית הרחם והוא הנקרא חדר עורק בו ילך דם הנידות ויזול ברחם ויצא על צואר הרחם", כאילו יש עורק מיוחד לדם הנידה, ולא הוא. ע"כ. "פוסק" ה"רב הגאון מדעת אמת" ש"ע"פ הלכה" דם נידה לא מטמא, והרי פלפולו ה"גאוני": דם מכה לא מטמא: יו"ד קפ"ז ה', ומה הבדל יש בין דם מכה לדם שנוזל מחמת הרירית מתפוררת וגורמת חבלה לנימי הדם שברחם. וא"ת אסרה תורה כי רואה האשה דם בקביעות פעם בחודש, א"כ למה תינוקת שרואה טמאה אף שאין לה ביוץ [רמ' אסו"ב פ"ד], וכן זקנה שפסקה מלראות וראתה דם [יו"ד קפ"ט ל']. הרי כאן אין קביעות מחזור וע"כ דם מכה הוא. מכאן המסקנה ה"גאונית": אין למחזור הקבוע חשיבות בהלכה שנתייחד עבורו דם נידה, אלא בגלל אמונות טפלות וכו' תשובה: הנה סו"ס כתב דעת אמת משהו ב"לומדעֶס", בו מתגלה "עומק חכמתו". התורה כותבת שאשה שיש לה דם מהמקור היא נדה טמאה, כי זו דם הפרשה, לא דם מכה. ה"ידען" "מתווכח" עם התורה שדם הפרשת הנידה לא שונה מדם מכה, ואומר לקב"ה: אם "תתרץ בדוחק" את מה שחילקת בין דם נידה ודם מכה בבוגרת, מה תאמר על תינוקת שאין לה ביוץ? אז "תודה" לי שדם מהמקור צריך להיות כדם מהמכה, כי "איני מבין" מהו שונה. ואם איני מבין, הכל לא נכון...! ע"כ. ע"כ אינו מבין מהו "טומאה" זו. והקטנה והזקנה שהוא מזכיר, הרי יש להן דם מהמקור מדפנות הרחם כאישה רגילה, כי אינו יודע ששתי אלו לא חוששות לווסת שאינו קבוע אלא רק לווסת קבוע [יו"ד קפ"ט כ"ח, עי' נו"כ, ובתחי' ראייתה לכו"ע צריך קביעת ווסת], א"כ צריכה לראות ג' פעמים באותו תאריך, או ד' פעמים לקביעת הפלגה, ובווסת קבוע הרי מוכח שהוא כנ"ל, שאם זה דם מכה היאך הוא "קבוע". ואם מדובר על מה שנטמאת לשבעה בראיה לא קבועה, הרי כמו שיש קטנות וזקנות יוצאות דופן הקובעות וסת, כנ"ל [דהיינו: או שהביוץ הוקדם ונתאחר מהרגיל, או שההורמונים האחראיים על התנקזות והפרשת דם דפנות הרחם פעלו בגיל צעיר או זקנה, בצורה חריגה, שלא בשילוב עם מנגנון הביוץ], כך לפעמים רואות דם נידה למרות שאין ביוץ או אחר שפסק הביוץ. ופשוט הוא לכל גנקולוג חובב. וראה בסעיף הבא שניתן גם להבחין בין דם נידה לשאר דמים. [המשך...]