סדנת המשמעת העצמית

[בן טל-שחר]

../images/Emo24.gif

 

[בן טל-שחר]

בשמחה! ../images/Emo13.gif

ותודה על התודה.

 

[בן טל-שחר]

../images/Emo41.gif ב ק ש ה ../images/Emo41.gif

אני מעוניין בעיקר בכך שהוראות-השימוש האלה תהיינה ברורות מבחינה מעשית לאלה שינסו להפעיל אותן, כך שמשתמשים יצליחו בעזרתן להפעיל את המכונות שלהם. לפיכך, אשמח בעיקר לשאלות ממי שינסה לעבור את הסדנה הזאת ויתעוררו לו שאלות תוך כדי כך, בעיקר שאלות הבהרה מעשיות בנוגע ל"מה אני בעצם אמור לעשות עכשיו? אני לא בטוח שהבנתי..." אבל אשמח גם לשאלות אחרות שמתעוררות, מכל סוג, אם ישנן. אתם גם מוזמנים לענות, אגב. גם כך אוכל ללמוד על הבנת הנקרא ולשפר את הפרק. באהבה בן

 

[אשכר]

לי ההוראות האלה ברורות ושימושיות

עכשיו. תודה. אם היית תופס אותי לפני 10 שנים לא בטוח שהייתי יכול לעשות עם זה משהו, בעיקר מכיוון שאמצעי השליטה וההכרה שלי בכלל רכיבי ה"מערכת" פעלו בצורה שונה. להרבה אנשים שאני מכיר אין את היכולת הוורבלית להתמודד עם הטקסט(ים) שלך, או את הסבלנות לקרוא משפטים שארוכים להם מדי. במיוחד אנשים שמוגדרים ע"י החברה כבעלי "הפרעת" קשב וריכוז. אולי יש כמה שיפורים שאפשר לעשות בעניין, כמו למשל לחלק את הטקסט לנתחים קטנים יותר, או להדגיש את הרעיון המרכזי בכל חלק טקסט. למשל.

 

[בן טל-שחר]

תודה.

הפרק "סדנת המשמעת העצמית" נועד להיות, במובנים מסויימים, מאתגר יותר מפרקים אחרים בתוך הספר. הוא אמור להתבצע על-ידי קבוצה של אנשים.

 

[בן טל-שחר]

משהו קטן שאולי ימצא דרכו לספר../images/Emo182.gif

משמעת עצמית מחייבת שניים. הגורם הממושמע - והגורם אשר אליו הוא נשמע. אם מישהו קם ב-4:35 בבוקר ומסדר את מיטתו באוטומטיות, לאחר מכן הוא קם וגופו מוציא לפועל עוד 20 פעולות אחרות, כגון נשכב על הרצפה לפי שיטת ואדונוב, שופך על עצמו מים קרים, עושה את 17 תרגילי הצ'י קונג ההפוכים שלו, אחר כך הוא נכנס לאמבטיה ובמשך 15 דקות עושה לעצמו חוקן וכן הלאה, עדיין אין זוהי משמעת עצמית בהכרח. יתכן שזהו פשוט אוסף של פעולות היוצאות אל הפועל באופן אוטומטי, כי זה מה שאותו יצור הורגל לעשות. אם אתה פשוט עושה משהו באוטומטיות, אתה פשוט עושה משהו באוטומטיות. משמעת עצמית, לעומת זאת, מחייבת בחירה. הלב שלך מעורב בה. אם יש בתוכך ידיעה ברורה וצלולה כלשהי, אתה יכול לאחר שיקול דעת מסויים לבחור להחליט לעשות דבר מה. ההוצאה לפועל של זה, היא המשמעת העצמית שלך. מדובר על הוצאה לפועל של משהו שרצית להוציא אל הפועל, לא הוצאה לפועל מתוך פחד או כפיה, אלא הוצאה לפועל מרצון. הוצאה לפועל של החלטותיך היא כבר סוג של משמעת עצמית, שכן, אתה נשמע לעצמך, להחלטותיך. אבל אם, לעומת, זאת, אתה "נשמע" למערכת חיצונית כלשהי הכופה עליך דבר מה (אפילו אם היא כבר קיימת רק בתוכך ובהרגליך ולא מחוצה לך), אין זוהי משמעת עצמית, אלא פשוט עבדות.

 

[o fri]

הקטע הזה

הוא משמעותי מאוד. "הוראות הפעלה" זה שימושי ומעשי וישים ונפלא. קטע שכזה מדבר אל החלק החופשי, הצמא- שעונה: אני רוצה. אני מוכן.

 

[בעז האמן]

אכן מדהים../images/Emo13.gif

עוד לא קראתי הכל ורק עכשיו התחלתי את הקובץ השני אבל כבר זיהיתי המון דברים שקפצו לי מול העיניים. 1) אם היתה לי ברגע זה משמעת עצמית גבוהה מאוד האם הייתי עושה המון דברים שעשיתי

או שהייתי בוחר לא לעשות אותם. ההצלחתי להתבונן אל העבר להביט בכל מיני דברים שעשיתי והרגשתי שאם היתה משמעת עצמית גבוהה במיוחד מאוד סביר להניח שלא הייתי עושה אותם. מהקצת שקראתי פתאום זה הביא אותי להיות מודע לדברים שאני עושה, וכבר עכשיו בהווה כשאני בא לעשות משהו אני שואל את עצמי האם אני באמת רוצה את זה ?. כבר זיהיתי הרבה פעמים במהלך הימים האחרונים שאני מצליח לבחור בצורה חכמה יותר ולא סתם לפי גחמות שבאות והולכות. אני מניח שאקרא את זה יותר מפעם אחת כדי להצליח להתרכז יותר במה שכתוב ולא להיבהל מהכמות מידע העצומה שיש שם.

תודה זה באמת מופלא

 

[בן טל-שחר]

בשמחה ../images/Emo24.gif

 

[נ ו ל י ה]

לבן טל-שחר היקר...

שלום בן. קראתי, התרשמתי, ויש לי שאלה אליך. האם הסדנה הזאת , זה לא עוד גירסה ל"ויטמינול" שמוזכר בספרו האחרון של קרלוס? האם זה מה שאנחנו צריכים? לקחת סדנה שתפתור לנו את בעיית המשמעת העצמית? האדם תמיד מחפש מישהו או משהו שיעשה בשבילו את העבודה, הוא עצלן מדי לעשות אותה לבד. אני חושב שמשמעת עצמית צריכה לבוא מתוך 'התכוונות', ולא מתוך גורם חיצוני כל שהוא. עכשיו,על מנת להתכוון צריך האדם שתהיה לו מינימום של עוצמה, לרוב האנשים אין את המינימום הנדרש, ועל מנת שתהיה להם מינימום של עוצמה, הם צריכים לשחזר את חייהם, ועל מנת לשחזר את חייהם, הם נדרשים למינימום של עוצמה. וכך האדם נמצא בתוך לולאה סגורה, ואין יוצא, ואין בא. רק בודדים מצליחים לשבור את המעגל, ולצאת ממנו, אלה הם יחידי סגולה. תודה על תשומת הלב.

 

[נ ו ל י ה]

אני בטוח אקנה את הספר...

 

[אחת בדרך]

תמיד אתה דוחף למים העמוקים?

אם הדברים היו באמת כמו שאתה אומר, אף אחד מאיתנו לא היה פה בפורום הזה. כי מה שאתה מתאר הוא באמת מצב בלתי אפשרי. אבל מזל שיש צעדים קטנטנים, מה זה קטנטנים? פיצפונים. מה זה פיצפונים? פיצקלע'ך ממש, שאפשר לעשות אותם, ואם עושים אותם, צוברים קצת עוצמה, כמה קצת? טיפטיפה. כמה טיפטיפה? טיפונת, טיפל'ה ממש. אבל מספיק בשביל לעשות עוד צעד קטנצ'יק, כמה קטנצ'יק? צ'ופציקון ממש. כי בפרדוקס של אכילס והצב, בסופו של דבר, גם אם הצעד שלך הוא רק שואף לאפס, הוא כבר לא אפס. והכבר הקטנטנצ'יק הזה, הוא שנחשב. ולא האפס. אז למה אתה מתעקש להתחיל בדברים הגדולים? ונניח ותקנה את הספר, תקרא? ונניח ותקרא, תיישם? למי אתה מתחנף כשאתה מתחנף? בלי תודות. אחת בדרך

 

[נ ו ל י ה]

איזה מזל שאת יודעת לשחות...

שלום לאחת. השאלה שלי נשאלה רק בגלל שהאדון הנכבד בן טל-שחר בקש שנשאל שאלות כדי שהוא יוכל להכניס כמה מהם לספר שלו, ובשאלה שלי אני נותן לו זווית ראיה אחרת על הכתיבה שלו. ב. אני לא מתחנף, אמרתי שאני בטוח אקנה את הספר, כי הייתי רוצה לדעת אם הוא הכניס את השאלה שלי לספר, זה הכל. ג. בקשר לצבירת עוצמה: צעדים קטנים לא גורמים לנו לצבור עוצמה, אלה רק נותנים לנו את ההרגשה שאנו כאילו אנו הולכים באמת, שלמעשה אנו דורכים במקום, רק צעדים גדולים גורמים לצבירת עוצמה, לדוגמה: שיחזור, חלימה, הפסקת המחשבות, התכוונות, יקוש, כריתת ראשיה של מפלצת החשיבות העצמית, אי עשייה, משמעת עצמית, וכו'. ד. האם אני אקרא את הספר של בן? האם אני איישם אותו? אם הוא יהיה טוב אקרא אותו, אם הוא ישעמם אותי, כנראה שלא. האם אני איישם את מה שאקרא?אני לא יודע, עדיין לא קראתי את הספר. תודה על תשומת הלב. נוליה.

 

[דיפ שינואנו]

"רק צעדים גדולים"? חתיכת הגבלה, לא?

 

[נ ו ל י ה]

על זה אמר דון חואן...

שאנו לא זקוקים למורים, אלא כדי שידחפו אותנו קדימה ללא רחם, אחרת, על כל צעד קטן שאנו עושים, אנו נעצרים כדי להלל את עצמנו.

 

[דיפ שינואנו]

אבל גם זה עדיין אומר שעשינו צעד קטן

, לא? (אני מסכים לחלוטין עם הציטוט שלך, אבל זה לא אומר שאין ערך להתקדמות בצעדים קטנים. להבנתי, הוא פשוט מזהיר ממנוחה על זרי הדפנה אחרי כל צעדונצ'יק.)

 

[נ ו ל י ה]

אתה צודק, אבל....

אתה צריך גם להתיחס לחלק בציטוט, שאומר, שאנו זקוקים למורים על מנת שידחפו אותנו קדימה ללא רחם. אז איך אנחנו נתקדם לצעד הבא, אם אנחנו נחים על זרי הדפנה של הצעד שעשינו? ומה בקשר לזה שדון חואן כן רומז בזה שרוב בני האדם כן זקוקים למורים. אם אנחנו נתקדם בצעדים קטנים, עד שאנחנו נסיים את ההליכה, אנו כבר נהיה זקנים, והנשר יזכה לאכול אותנו קודם. ובאותו נושא:: קראת את הספר של טאישה אבלאר? מהרגע הראשון שהיא הגיעה הנחיתו עליה משימות אחת אחרי השניה, ולא בצעדים קטנים. וקרלוס, דון חואן ריחם עליו? לא ולא, הוא קרע אותו לגזרים ממש, ובכמה סיטואציות הוא כמעט גרם למותו של קרלוס. אז איפה הצעדים הקטנים שאתה מדבר עליהם? דון חואן אמר, שרובנו נולדנו בלי עוצמה מספקת על מנת לגרום לשינויים משמעותיים בחיינו, ורק חלק קטן נולד עם היכולות האלו. לסיום: אני לא שופט אף אחד פה בפורום, ולכל אחד יש לו את היכולת האישית שלו, צריך רק להבין שזווית הראיה שלנו היא צרה, וכל אחד רואה את הדברים מזווית ראיה אישית, ועל כן אנו זקוקים להאיר זוויות שאין ביכולתנו לראות באופן רגיל. תודה. נוליה.

 

[אחת בדרך]

ובהזדמנות אחרת הוא אמר

שכל אחד יכול להגיע לחופש המוחלט, אם הוא רק מקפיד להיות טהור וללא רבב, והרוח כבר תקח אותו תחת כנפיה בלי צורך במורה או במיטיב. כל מה שיש לך בדרך הם הצעדים הקטנים שעשית. גם שיחזור כצעד ענקי מורכב מהמון צעדים קטנים. שביעות רצון באופן כללי היא משהו שעדיף ללוחם להמנע ממנו. התחושה שלי (ואני מניחה פה הנחה גדולה) היא שאתה מזכיר לעצמך שאין איך להשתחרר בלי מורה ובלי צעדים עצומים בגודלם אולי כדי שתשכח שיש לך מטרה ותצעד בלי שאיפה להגיע לשומקום, שזה סבבה. אבל אותי זה מדכא לקרוא את המשפט הזה. סתם, שתדע. לוקחת לתשומת ליבי. אחת בדרך

 

[נ ו ל י ה]

לאחת היקרה.(אני מתחנף מדי?)

את בהחלט צודקת, כל אחד יכול להגיע לחופש המוחלט, אבל הדרך היא בהחלט לא קלה. המושג ללא רבב מציין מצב אנרגטי מסוים שאני לא חושב שאני או את או כל אחד מבאי הפורום הזה הגיע אליו. ללא רבב זה אומר שאת לא מבזבזת אפילו טיפ טיפה של אנרגיה, אפילו לא על כתיבת הודעות פה בפורום. צעדים קטנים זה תמיד טוב לעשות, אבל זה לא מספיק, יש צורך בשינוי מוחלט של אורח חיינו, וזה אומר לא להיות מחוברים לכלום, אפילו לא לבני משפחה שהם גזלני אנרגיה לא קטנים. אני אישית, חושב שאין צורך במורה על מנת להפוך להיות ללא רבב, המורה יוצר אצל התלמיד תלות שקשה להשתחרר ממנה, ואנחנו לא מחפשים להיות תלויים במישהו. עוד משהו נוסף: שרק תדעי לך, אני מעריך אותך מאוד על הנחישות שלך, ועל היכולת שלך לראות תמיד נקודות אור באפלה, את אחת מהבודדים פה בפורום שהם ממש רציניים בדרך (הלוואי והייתי אני רציני כמוך)ואני מקווה מאוד שתצליחי בדרכך. ולסיום: אל תניחי הנחות לגביי, כל הנחה תהיה שגויה מיסודה, מאחר ואני בחיים הפרטיים שלי, אדם שונה לגמרי ממה שאני מציג כאן בפורום. בכבוד רב. נוליה

 

[אחת בדרך]

מה יש לך נגד הפורום?

למה אתה מניח שעבור כולנו הפורום הוא בזבזן אנרגיה, ושהכתיבה בו מונעת מאיתנו להיות נקיים וללא רבב? עשיה נקיה וללא רבב מוגדרת אצל דון חואן כעשיה אסטרטגית שבה לא מבוזבזת אנרגיה מיותרת. לא כולנו לוקחים את הפורום כל כך ללב ומתרגשים מכל שטות ומבזבזים אנרגיה מיותרת, וחלקנו אפילו מצליחים להפיק טיפונת עוצמה מהפורום הזה. חלקנו - זה אני והטורף שלי. אולי גם כמה אחרים. ובשבילך, במיוחד, ציטוט של פלורינדה הגדולה שמדברת עם פלורינדה הקטנה: "The kind of change I'm talking about cannot be accomplished in three months or in a year or in ten. It will take a lifetime". (Being in Dreaming, pp. 183) אז מה אתה מציע, שלא נתחיל ללכת? (ואל תניח שאני כה רצינית. אל תניח ודי). תודה על תשומת לבך אחת בדרך