סירוב ? - שרשור שאלות

[ramat]

סירוב לשרת בשטחים

אוזפה שלום, תודה על הכתובת. אני רוצה לשאול האם יש ביניכם מ"פ חי"ר (רצוי צנחן) שאפשר להיפגש איתו ולשוחח על הבעייה הזו. כאמור, אני נחוש אך חייב קצין עם ניסיון דומה על מנת להתלבט איתו בבעייה שבעמידה מול מאות חיילים. אני רוצה לומר שהקו שלכם מדהים אותי יום יום מחדש. שנים חיכיתי לכוח נחוש וציוני שיעמוד במקום שאתם עומדים בו. איך אפשר לקבל טלפון של קצין כזה? רון

 

[shaief]

רון, תיכנס לאתר התנועה

באתר התנועה יש רשימה מלאה של כל החותמים, דרגות ויחידות. אתה תראה איזה מגוון אדיר של חותמים יש. אני בטוח שתוכל למצוא שם בן שיח, ומלבד זאת אתה תמיד מוזמן להעלות שאלות בפורום של התנועה. שי.

 

[ישראלי29]

יש לינק ליצירת קשר באתר שלהם

www.seruv.org.il

 

[אוזפה]

לרון

אם תתן לי תמייל אני אשלך לך טלפון אני לא רוצה לשים כאן טלפונים

 

[יונתן נמרוד אומץלסרב]

לרמת (רון)

יונתן: מניסיוני האישי, בחודשים האחרונים, מעשה הסירוב וההצהרה בפני החברים והקצינים בטייסת, זה מאוד מאוד לא קל. אבל יש כוח עצום ובלתי מוסבר לאמת שבוערת בלב, ולמרות שזה נשמע מליצי, זה מחזק מאוד. הדבר היחיד שאני יכול להגיד לך, זה שיש שלב בחיים בו מוטב לחשוב מה נגיד לילדים שלנו בעתיד, ולא מה יגידו עלינו החברים שלנו היום. נמרוד: אתה מזכיר לי את ימי המילואים בלבנון, כל מג"ד, כל מ"פ, אמר לחיילים "תשאירו את חילוקי הדיעות מדרום לקו הירוק, ונחזור כולנו בשלום". זה לקח 18 שנה (ולא ארבעים יום או ארבעים קילומטר, תבחר), ולא כולם חזרו בשלום. בשטחים אנחנו כבר 37 שנים, חילוקי הדיעות עברו את הקו הירוק מזמן, כולנו מתפוצצים, מפוצצים בכל הכיוונים ומכל הכיוונים. צריך לסיים את זה. הדרך שלנו מראה על אחת הצורות שיכולה לזרז את הסיום.

 

[ילד מתבגר]

אני חושב ש..

כל מה שאתם עושים כאן, בין אם במודע ובין אם לא,, זה לתת גב לכל המרצחים. ולעודד אותם להמשיך להלחם בנו. לסרב להגן על אזרחי מדינת ישראל מבחינתי ומבחינת המון זה להפקיר חבר לנשק כשהוא שותת דם. נשמע קיצוני? אכן. אבל כמו שאומרים "בקטנה". כלומר, הכל מתחיל בקטן. "הקטן גדול הוא" הנוסטלגיה העגומה מלמדת במבט לאחור שהתקשורת גרמה המון נזקים לעם היהודי. התקשורת הישראלית כמובן! ובימים עצובים אלה דבר דומה קורה לנו. המשמעות של בילבולי המוח שלי פשוטה. תעשה את המוטל עליך. אתה בורג קטן במערכת. ראיית העולם שלך צרה היא, בניגוד לאחראים עליך. לכל פעולה יש סיבה המבוססת על הגנת היהודים במדינת היהודים. אם אתה, שיושב בחזית תשליך את הנשק ותפנה גב, המשמעות של מעשיך היא שפיכות דמים של חפים מפשע. חומר למחשבה

 

[יונתן נמרוד אומץלסרב]

לילד המתבגר

נמרוד: שלום למתבגר, תפסיק להיות ילד. אם ראיית העולם של הממונים היא הגנת היהודים במדינת ישראל, אז הם, כמו סגו השר זאב בוים וחבר הכנסת יחיאל חזן, נגועים בגזענות. אני מאמין שהמטרה היא "שמירת הסדר, השלום ופיתוח של כל מדינת ישראל על כל תושביה ואזרחיה". הכיבוש משיג את התוצאות ההפוכות. אנחנו מנודים בעולם, תופעות לא מוסריות שנעשות בשטחים מעבר לקו הירוק מחלחלות לעוברות לצידו השני לתוך שטחי מדינת ישראל. הזלזול בחיי אדם מביא לזלזול כולל, נהיגה בכבשים, רצח במשפחה, אלימות. לא יכול להיות שבמקום אחד יש חוק ויש דין, ובמקום השני אין חוק ואין דין. הקו הירוק לא עוצר ולא מפריד (וגם הגדר) בין הנעשה משני צדדיו. יונתן: השתמשת בביטוי "בורג קטן במערכת". לידיעתך, זו היתה הטענה שבה השתמש אדולף אייכמן להגנתו. אני, לא מוכן להיות בורג קטן... כקצין וכחייל בחיל האוויר חונכחתי להגן על המדינה שלי וכמו כן להגן על ערכיה. ולכן חובתי שלא להשתמש בטיעון שלך ושל אייכמן, ולסרב לביצוע פקודות תקיפה בלתי חוקיות ובלתי מוסריות בעליל.

 

[ילד מתבגר]

נמרוד ויונתן

אין פה מקום להרגיש נחותים. המצב הוא כזה, ההוראות באות מלמעלה. יש לנו מודיעין, וגופים כאלה ואחרים שמהם ועל פי המידע שלהם אנו פועלים ומגיבים. הכוונה שלי במשפט "בורג קטן במערכת" לא נועדה לזלזל בשום חייל בכלל, ובכם בפרט. כל מה שאתם חושבים שידוע לכם זה על קצה המזלג. לא שמעתי על חייל שמתקשר עם הרמטכ"ל לפני פעילות. ואין פה שום כיבוש. צה"ל מגיב בהתאם להתרחשויות של הפלשתינים - הם מכתיבים את הקצב. ואם בכל זאת אתה סבור שהצדק עימך, הגש מועמדות לראשות הממשלה. הרי אתה זה שמחליט בשביל הצבא. תאר לך ש30% מחיילינו היו באותו קו מחשבה שלך. איך יראה הצבא? נכון, אתה לא רובוט. יש לך שיקול דעת, ואני בטוח שהינך אדם מוסרי עם ערכים חזקים בכל הנוגע לחיי אדם. אך עם זאת ועם כל הכבוד אין לך שום סמכות להחליט בשביל הצבא. ולא, אני לא ילד. בדיוק כמוכם שירתתי בצבא המפואר והעילאי שלנו כלוחם. אני גאה להיות חלק מהמכלול המפואר הזה. וכואב לי שיש אנשים כמוכם שהתקווה שנרצחה יחד עם אלפי אזרחים עדיין דוגרת בליבם. אני אשנה את דעתי ביום שהפלשתינים יראו נכונות אמיתית לחדול ממעשי הרצח המזעזעים, והלא אנושיים.

 

[האזרח דרור]

ואם לא

"אני אשנה את דעתי ביום שהפלשתינים יראו נכונות אמיתית לחדול ממעשי הרצח המזעזעים, והלא אנושיים." אני מבין שעד השפלשתינים לא ישנו את דעתם, אנחנו תקועים במצב הזה? ככה בגלל שהם החליטו? מי הם בכלל שהם יחליטו דבר כזה? לנו אין זכות להכריע בגורל? צריך לחכות לפלסטינים? איך אתה יודע שצה"ל רק מגיב? אולי זה מה השפליסטנים חושבים - שהם רק מגיבים לפרובוקציות שלנו? האם אתה מכיר עם שנלחם לעצמאות לאומית שפשוט אמר, די , אנחנו יותר לא נאבק, נשב בשקט? זה לא ממש ראלי, תסתכל עלינו לפני 50 שנה.

 

[EverMan]

עוד שאלה עלתה בראשי ...

איך החברה שסביבכם והחברה בכלל קיבלה את החלטתכם ?

 

[אוזפה]

הם שניהם מהמשפחה המסרבת...

לטייס יש אח מסיירת מטכל שמסרב ולקצין מסיירת מטכל יש אח טייס שמסרב והם לא אחים אחד של השני.... לאחד מהם יש גם בן סרבן

 

[יונתן נמרוד אומץלסרב]

התגובות מהסביבה

נמרוד: אצלי במשפחה זה מובן מאליו. הבן הבכור (מט"ק במילואים) חבר באומץ לסרב. אחי הצעיר (טייס במיל) חתום במכתב הטייסים, ולכן בסביבה הקרובה היתה תמיכה ואהדה. קיבלתי מכתבי תמיכה מהורים שכולים, שיחות טלפון מעודדות ונשיקה חמה מהדודה (ממרכז הקיבוץ המאוחד). כמובן שיש גם תגובות הפוכות, אבל רובן אם לא כולן לא מתייחסות לעצם הכיבוש, אלא לעצם היציאה בפומבי על נקיטת עמדה. יונתן: עשרות טייסים מתקשרים אלי מידי יום לעודד אותי. הם אומרים שלהם אין אומץ, אבל שאני עושה מעשה אמיץ וחשוב. אפילו מפקד הטייסת שלי אמר לי שהוא מעריך את אומץ הלב, אבל אם יקבל הוראה להדיחני, יאלץ לעשות זאת. כשאני שואל את חברי הטוב שהוא מוביל מבצעים בטייסת 16 למה הוא לא מצטרף אלי, תשובתו היא שזה נורא כיף לטוס על F16... יחד עם זאת יש גורמים שמנסים להתנכל בעבודה ובחוג החברתי הרחב.

 

[Roobie]

שאלה לסרבנים

אני יובל, שמאלני בדעותיי וחייל (חובש קרבי בתותחנים) שעדיין לא יצא מפאת הפז"ם הקצר שלי להיות בשטחים מלבד אבט"ש קצר אך מן הסתם אני עוד אהיה שם. שמתי לב לדוגמא שנתן שי (shaief) על "מחסום ההצקה", ונתן אותו כהצדקה לסירוב לשרת בשטחים.למעשה הדוגמא הזאת מוכיחה שהסירוב לא משנה הרבה - מלבד זה שאתם מנקים את המצפון שלכם. ואל תטעו, אני לא חושב שאתם פחדנים. אפשר בקלות להשתמט ממילואים בלי להפוך לאויב העם כמו שאתם עשיתם, ועל כך באמת נתונה לכם הערכתי. אבל בכל זאת - הנטישה של אותו חייל את מחסום ההצקה (או את השטחים בכלל) לא ביטלה את אותו מחסום. נכון, גםאם הוא היה נשאר שם הוא לא היה הופך את המחסום למקום שהפלשתינים ייהנו לעבור בו, אבל הוא יכול למנוע התעללויות שיכולות להתבצע שם. אני חוזר על העובדה שסירוב לשרת במחסום כזה לא מבטלת את המחסום, ורק מפקירה את השטח לחיילים שיהיו פחות רגישים לסבל הפלשתיני. בכבוד רב, יובל

 

[shaief]

אם לא הבנת אני מצטער...

...המחסום הוא ההתעללות. אותו חייל העלה את המודעות לגבי מחסומי ההצקה הפזורים ברחבי השטחים. שי.

 

[האזרח דרור]

המקום העיקרי שהסרוב משנה

הוא לא בשטחים (הרי לצהל יש המוני חיילים, ועל כל סרבן גלוי יש עוד 10 משתמטים מסיבות שונות), המקום העיקרי לקיום השינוי הוא בדעת הקהל הישראלית . זו דעת הקהל הישראלית (בעיקר , יחד עם דעת הקהל בעולם וגם קצת רגשי הרחוב הפלסטיני) שבסופו של דבר נותנת גיבוי או לא לראש הממשלה ולצבא. תסתכל לדוגמא, על 4 אמהות. בהתחלה הן היו מטורפות, שלא יודעות כלו ם מהחיים שלהם אחר כך הן היו במרכז של דיון ציבורי, בו יש שני צדדים שאחד מהם אולי צודק בסוף הן היו עם גיבוי של כולם, חוץ מכמה מטורפים שעוד התנגדו ליציאה מלבנון בזה שהסרבנים שוברים את מחסום של "כלונו יחד נגד ההוא עם הזיפים" הם אומרים לממשלה ולימין שאנחנו לא במשחק הזה. אם הימין עובר על החוק (התנחלויות) שלא יטיף לשמאל לא לעבור על החוק. אם הממשלה עושה מבצא צבאי היא פתאום צריכה לחשוש שעוד איזה מג"ד יגיד שהוא לא ממשיך ככה. זה הלחץ הכי חזק שיש. תראה איך כולם נלחצו מכמה מאות חברה. למה ? אם זה כזה לא אפקטיבי?

 

[יונתן נמרוד אומץלסרב]

לסיכום

נמרוד: לילה טוב, קמנו בבוקר עם הכיבוש, נלך לישון בלילה עם הכיבוש, נקווה שילדינו כבר יחיו בלעדיו. יונתן: כששואלים אנשים שחיו במדינה דמוקרטית שהפכה בשלב מסויים לדיקטטורה, הם אינם יודעים לשים את האצבע מתי בדיוק זה קרה. ככה גם כאן, אצלנו, בארץ ישראל העצובה שלנו, יכול להיות שנקום בוקר אחד ונגלה שגם אצלנו דופקים בדלת, גם אצלנו באים לעשות חיפוש, וגם את הזכויות שלנו, יהודים טובים וכשרים, הולכים להפקיע. אני מקווה שהיום הזה לא יגיע, אבל כנראה שזה תלוי בכל אחד ואחת מאיתנו. אני ממליץ לכולם לקרוא את הספרון "בוקר חום" של הסופר הצרפתי פרנק פבלוף, ושיהיה לכם לילה טוב.

 

[EverMan]

תודה רבה לכם על האירוח ../images/Emo39.gif../images/Emo24.gif

 

[יוֹאב]

חבל שפספסתי את האירוח

לא ידעתי עליו בכלל

 

[mikledet]

חבל...

רק רציתי להגיד - שחבל לי על מה שקרה עם עניין הארוח של הסרבנים, כפי שהוא בא לידי ביטויי כאן. לא ממש הופתעתי כששמעתי שהדיון עבר מפורום מילואים - שהוא לדעתי _ה_פורום הנכון לדיון הזה כרגע - לפורום הזה כאן. (ישראל = חברה דמוקרטית ופתוחה.... עאלק....) לא שהפורום כאן לא מכובד - חלילה. אלא שכאן, אין _ממש_ ויכוח רעיוני עם הסרבנים על עניין הכיבוש - כי אם יותר על עצם הסרוב - והקונפליקטים הנובעים ממנו על רקע החברה הישראלית - וההתחבטויות בחוקיות העניין וכו'... נושאים אלו, חשובים ככל שיהיו - אינם הנושאים החשובים באמת לעניינם של הסרבנים (וצריך להיות כך לכולנו)- שהוא הפסקת הכבוש - ולא "התפלספות" "מה מותר ומה אסור" כשמדובר בסרוב - ושוב - לא שזה לא חשוב. במקום להתעמת עם דעות שנובעות מהעוורון וקהות החושים של החשברה הישראלית (כמו למשל בפורום מילואים, או אפילו בפוריים של הימין), יחד עם לאומנות עוורת שניזונה מהראשונים, הדיון כאן נסב בעיקר על ה"בסדריות" של הסרוב - במקום הפשע, והזנק לישראל שהכיבוש מהווה. יאמר לזכות הסרבנים שענו כאן - שהם ניסו בכל כוחם תמיד לענות עם טעון שמחזיר לעניין בעיית הכיבוש - אבל רוב השואלים כאן פיספסו את העניין הזה בד"כ - אם לשפוט על פי השאלות - ששוב התמקדו על ה"בסדריות" של הכיבוש. חבל. - כולנו רק הפסדנו מכך.

 

[mikledet]

בסוף: כיבוש=סרבנות

טעות פרוידנית? אולי...