זהו?
זה כל מה שהיה לך להגיד על ההודעה המושקעת שלי? האם אתה מנסה להוכיח לי בכוח שכל מאמצי להשכילך הם לשוא, או שמא אתה פשוט מסכים באופן כה מושלם עם כל שאר מה שאמרתי עד כי המשך הדיון מיותר? באשר לסוגריים - נתתי לך כללי אצבע בסיסיים שחלקם, כמו זה עם הסוגריים, לא באו לידי ביטוי בסיפורך הספציפי הזה, וזאת על מנת להקדים תרופה למכה. בשאר הדברים שהזכרתי, כמודמני, חטאת גם חטאת. והנה עוד משהו סופר-מציק בסיפור, גורם שכבר העירו לך עליו: השעות. הן לא מוסיפות מאומה לסיפור, הן מציקות להכעיס ופורמט הכתיבה שלהן מרגיז. ג'ון לה-קארה כתב פעם באחד מספריו ("The Honorable Student", נדמה לי), פרק המתחיל בשעה מסוימת מאד, בו זקנה אחת עדה להגעתו של אורח מיוחד לאי בו היא גרה (איני זוכר את הפרטים המדויקים, זה גם לא חשוב לנושא כרגע). על כל פנים, הזקנה מתכוונת לספר לחברותיה שהאורח הגיע בשעה עשר וחמישה, כדי לשוות לסיפורה יתר אמינות, אך האמת היא שהוא הגיע בדיוק בעשר. במילים אחרות, לה-קארה לעג למנהגם של סופרים זולים מסוימים לנקוב בשעות מדויקות ומדוקדקות, בדקות ולעתים גם בשניות, ולצפות שדבר זה יתן נופך של אמינות לסיפוריהם. בכלל - אנשים לא נוטים לזכור שעות מדויקות. בדרך כלל הם יזכרו שזה היה "קצת אחרי עשר", "בסביבות רבע לשמונה", "בערך בארבע" וכו'. ובכל מקרה, אם אתה מרגיש מחויב לציין שעה, כתוב אותה במילים. הווה אומר: "בשעה שש וחצי השמש כבר היתה במלואה בשמים", "הגעתי לעבודה בתשע" (בלי "בשעה" - לא צריך), "התעוררתי קצת לפני חמש", "קצת אחרי שש כבר התחיל להתבהר", "השעה כבר היתה כמעט שמונה", "בעשר הגעתי למשרד", הגעתי לאמצע הספר, השעה היתה רבע לעשר, והשמש כבר...", "התעוררתי בשש" וכו'. כנ"ל, אגב, מספרים בכלל: "עברו עשר דקות". רק מספרים גדולים כדאי לכתוב בצורתם הנומרית. המקרה האחר בו אפשר לכתוב בספרות הוא אם אתה מצטט שלט שעליו כתובות ספרות. למשל: "תל אביב - 80 ק"מ" וכו'.
זה כל מה שהיה לך להגיד על ההודעה המושקעת שלי? האם אתה מנסה להוכיח לי בכוח שכל מאמצי להשכילך הם לשוא, או שמא אתה פשוט מסכים באופן כה מושלם עם כל שאר מה שאמרתי עד כי המשך הדיון מיותר? באשר לסוגריים - נתתי לך כללי אצבע בסיסיים שחלקם, כמו זה עם הסוגריים, לא באו לידי ביטוי בסיפורך הספציפי הזה, וזאת על מנת להקדים תרופה למכה. בשאר הדברים שהזכרתי, כמודמני, חטאת גם חטאת. והנה עוד משהו סופר-מציק בסיפור, גורם שכבר העירו לך עליו: השעות. הן לא מוסיפות מאומה לסיפור, הן מציקות להכעיס ופורמט הכתיבה שלהן מרגיז. ג'ון לה-קארה כתב פעם באחד מספריו ("The Honorable Student", נדמה לי), פרק המתחיל בשעה מסוימת מאד, בו זקנה אחת עדה להגעתו של אורח מיוחד לאי בו היא גרה (איני זוכר את הפרטים המדויקים, זה גם לא חשוב לנושא כרגע). על כל פנים, הזקנה מתכוונת לספר לחברותיה שהאורח הגיע בשעה עשר וחמישה, כדי לשוות לסיפורה יתר אמינות, אך האמת היא שהוא הגיע בדיוק בעשר. במילים אחרות, לה-קארה לעג למנהגם של סופרים זולים מסוימים לנקוב בשעות מדויקות ומדוקדקות, בדקות ולעתים גם בשניות, ולצפות שדבר זה יתן נופך של אמינות לסיפוריהם. בכלל - אנשים לא נוטים לזכור שעות מדויקות. בדרך כלל הם יזכרו שזה היה "קצת אחרי עשר", "בסביבות רבע לשמונה", "בערך בארבע" וכו'. ובכל מקרה, אם אתה מרגיש מחויב לציין שעה, כתוב אותה במילים. הווה אומר: "בשעה שש וחצי השמש כבר היתה במלואה בשמים", "הגעתי לעבודה בתשע" (בלי "בשעה" - לא צריך), "התעוררתי קצת לפני חמש", "קצת אחרי שש כבר התחיל להתבהר", "השעה כבר היתה כמעט שמונה", "בעשר הגעתי למשרד", הגעתי לאמצע הספר, השעה היתה רבע לעשר, והשמש כבר...", "התעוררתי בשש" וכו'. כנ"ל, אגב, מספרים בכלל: "עברו עשר דקות". רק מספרים גדולים כדאי לכתוב בצורתם הנומרית. המקרה האחר בו אפשר לכתוב בספרות הוא אם אתה מצטט שלט שעליו כתובות ספרות. למשל: "תל אביב - 80 ק"מ" וכו'.
