תודה על התמיכה שלכן!
המון תודה לכולן על התגובות האוהדות והחכמות! קשה לי לענות לכל אחת בנפרד, כי כרגיל תמר בידיים שלי ואני מדפיסה ביד אחת, אבל אני אשתדל להתייחס כמה שאוכל, כי אני מאד מעריכה מה שכתבתן לי. ראשית, אני חושבת שאמא של פילפילון קלעה בהגדרה, שזה עניין של "טמפרמנט". גידלתי כבר שני ילדים, ולא היה לי דבר דומה לזה איתם. תמר פשוט מבוהלת מהעולם וצריכה תיווך שלנו כל הזמן. ברור לי לחלוטין שהיא פשוט זקוקה למגע הפיסי איתנו כדי להרגיש בטוחה, ומכאן נובע הבכי שלה כשהיא לא בידיים. מבחינת ההנקה לא נראה לי שיש בעיה, כי היא עולה יפה מאד במשקל (500 גר' בשבועיים, יפה לכל הדעות) ועושה הרבה פיפי-קקי, שזו גם אינדיקציה לכך שהיא מקבלת מספיק אוכל. ההנקה נעשתה מהירה ויעילה יותר בזמן האחרון, ולמרות שהשעות והמרווחים לא קבועים, יש כמה פעמים ביום פער של 2-3-4 שעות בין הנקה להנקה ולעומת זאת יש שעות שהיא יונקת כל חצי שעה. כך שההנקה היא לא הבעיה לדעתי, וזה גם לא מה שמפריע לי וקשה לי. ברור שיש גם כאבי בטן וגזים כמו לכל תינוק בגילה, אבל זה לא משהו מיוחד, לא כל יום, ולא נמשך הרבה זמן בד"כ. הקושי העיקרי הוא שכל נסיון להשכיב אותה נגמר בבכי, גם אם לפני כן היתה שבעה ומבסוטית וחייכנית בידיים, או אפילו ישנה שינה עמוקה בידיים. כל נסיון להוריד אותה מהידיים למיטה/עגלה נגמר בבכי תוך כמה דקות, שנגמר באופן מיידי בד"כ כשלוקחים אותה בידיים. בקיצור - אני מאד מתחברת לרעיון שזה עניין של אופי מולד, היא היתה ככה מהרגע שנולדה, עוד בבי"ח. למי שהציעה - אנחנו אכן ישנים בלינה משפחתית, זו הדרך היחידה שמאפשרת לתמר (ולנו) לישון ברצף. אז בלילה אנחנו ישנים 5 שעות רצוף כשהיא צמודה אלי, ואח"כ בכל התעוררות הציצי נכנס לפה וממשיכים לישון. אימצתי את העניין גם לצהריים וככה אנחנו ישנות ביחד עוד שעה-שעתיים בצהריים. כך שעניין השינה הוא לא הבעיה (ואני מניחה שזה עוד אינדיקציה לכך שהיא לא רעבה, אחרת היא לא היתה ישנה 5 שעות רצופות...). בעניין יציאות החוצה - אכן אני עושה את זה, יוצאת איתה כמעט כל יום לכמה שעות. בעגלה זה לא הולך, כי היא בוכה בכי מר בעגלה, גם כשאנחנו בחוץ. אז הפתרון הוא מנשא, וככה אנחנו מסתובבות כל יום כמה שעות. נכון שאני רואה עולם ושמש ואנשים ומתאווררת, אבל זה עדיין לא פותר את הבעיה שהיא עלי ואת כאבי הכתפיים והגב... בעניין עזרה נוספת: זו באמת בעיה. המשפחות שלנו לא בדיוק יכולות/מתנדבות לעזור, חלקם בגלל שגרים רחוק וחלקם כי פשוט לא חושבים שיש צורך. לי קשה לבקש יותר מאשר ברמיזות, שאם הן לא מובנות ונענות אז אני מוותרת וזהו. אני מניחה שאם היו רוצים היו מבינים את הרמיזות ובאים לעזור... מבחינה כלכלית אנחנו כרגע בבעיה, כי כסף מהחברה החדשה נראה רק בעוד הרבה זמן. בכל זאת יש עוזרת פעם בשבוע שמנקה את הבית, והוספתי לה עוד שעה שתחליף מצעים ותסדר הכל בחזרה ותכניס שתי מכונות כביסה לפני שהיא הולכת, כך שזה שומר לפחות על הבית שלא יראה כמו דיר חזירים. אבל אין סיכוי לשלם לבייביסיטר בחודשים הקרובים. וכך נשארנו רק אני ובעלי. הוא דווקא מטפל בתמר כשהוא מגיע הביתה, הבעיה היא שזה יוצא נורא מאוחר בערב ולא משאיר לי הרבה זמן לעצמי לפני שהולכים לישון. מה שכן, כנראה שהוא הבין שאתמול נשבר בי משהו, כי היום בבוקר הוא אמר לי שהוא מבטל את הפגישה שקבע ליום ששי בבוקר והוא רוצה שנלך שנינו לבית קפה שאנחנו אוהבים לארוחת בוקר (עם תמר כמובן). בסה"כ הוא מאד משתדל, אבל הקמת חברה זה גם דבר תובעני ומלחיץ לא פחות מגידול תינוק. דיברנו קצת והגענו למסקנה שהעיתוי ממש נוראי, כי הוא לא פנוי לתמוך בי ואני לא פנויה לתמוך בו ולשנינו קשה נורא, אבל כרגע אין מה לעשות כי מרגע שהחברה נולדה אי אפשר "להחזיר אותה לרחם" וחייבים לעבוד קשה כדי לעמוד בהתחייבויות ולהצליח. אני אדם חזק, ואני יודעת שהתקופה הזו תעבור ואני אצליח לשרוד אותה. טוב שיש איפה לשפוך קצת את הלב ולקבל עצות טובות ו
. זה מאד עוזר!
