עידכון אופטימי

[אמא של פילפילון]

איזה "כסא מפלט" הוא מצא...../images/Emo3.gif

איך, איך יש להם כזה כשרון להוכיח לנו כמה אנחנו מוכשרות ולהעלם למילואים ו/ או לחו"ל כדי שניווכח במו עיננו שאנחנו מסוגלות. מצד אחד, זה סיוט. מצד שני, אני אגלה לך בשקט בשקט תגלית שאפילו מפני עצמי אני מסתירה (ובטח מפני החצי שרק לפני כשעה חזר מן העבודה): כשהוא בחו"ל או במילואים יותר קל מעשית (אם כי נפשית קצת קשה, במיוחד אם זה מילואים). מסתבר שבימים שהוא לא בבית אני לפחות מרשה לעצמי ללכת לישון יחד עם הילדים והשעה וחצי הזאת עושות הבדל גדול מאוד. מקווה שזה קצת מעודד. תחזיקי מעמד! וברוך בורא ההדחקה.

 

[מעיןבר]

הגיע הזמן שתלמדי לבקש עזרה

לדעתי זה יפתור לך כ"כ הרבה מהקשיים שאת חווה. זה אחד הדברים הראשונים שהבנתי כשהתחלתי להתכונן ללידה - תינוק חדש זה לא קל וצריך להיעזר בזולת כמה שיותר. מה גם שפה את לא ביקשת את העזרה אלא אני הצעתי. זה לא אומר שזה מגיע בחינם

כי יש לי כמובן את הפיצקה שלי (שכבר בת 10 חודשים ומתנהגת כמו שדון טזמני) שהולכת איתי לכל מקום. אבל אפילו סתם לבוא ולשחרר לך את הידיים לחצי שעה אני אשמח

 

[שיפסלה]

הי טל

יש לי טראומה דומה מהבת שלי. היא היתה משגעת אותי מבחינת תזונה. היא ינקה מלא אבל היתה יונקת קצת (5 דקות בקושי), ואחרי שעתיים רוצה שוב. היא עלתה במשקל אבל תמיד היתה באחוזון נמוך. גם אצלי היא היתה הרבה על הידיים ובמנשא. הגוף שלי לא הגיב טוב ללחץ שהיא הפעילה עלי ובבדיקות דם כלליות שעשיתי התגלו אצלי כל מיני בעיות. כשהיתה בת 5 חודשים נשברתי החלטתי לעבור לתמ"ל. זה לא שינה את התזונה שלה! עדיין היתה יונקת כל שעתיים. השנים עברו. היא גדלה. גם היום התזונה שלה לא משהו. אוכלת כמו ציפור המון פעמים ביום - מה שגורם לי להיות כל היום במטבח להכין לה את המנה בצלחת. בעקבות לידתה פניתי לטיפול, כדי לגרום לי לצאת מהלחץ שהיא גרמה לי. ואני חושבת שאני הרבה יותר רגועה היום שולחת לך הרבה חיבוקים לחיזוק

 

[ויזית]

בעיה מוכרת...

עם הבן הגדול (היום בן 3)היתה לי אותה בעיה בדיוק: הוא רצה כל הזמן להיות עלי. כל זמן שהחזקתי אותו הוא היה מבסוט, ברגע שהנחתי אותו במיטה או בעגלה, הוא היה מתעורר בבכי תוך מקסימום 15 דקות (לשים אותו במיטה כשהוא ער- על זה לא היה בכלל מה לדבר....). וגם אצלו זה לא היה נראה כמו בעיה של רעב או גזים. הוא פשוט היה מאמין גדול בעקרון הרצף... אז קודם כל, בסופו של דבר זה עובר. הם גדלים, נעשים פעילים, מגלים שהעולם סביבם לא כל כך מאיים ואפילו מעניין וקצת יורדים ממך. וחוץ מזה יש לי טיפ קטן שקיבלתי בזמנו ולפעמים גם עזר: כשאת מורידה אותה ממך ושמה במיטה, אחד הדברים שמעירים אותה הוא הפער בין החמימות שלך לבין ה"קור" של המיטה. אז לפני שאת מנסה להשכיב אותה, תכניסי למיטה או לעגלה בקבוק חם לכמה דקות. כמובן להוציא לפני שאת מכניסה אותה ולבדוק שלא חם מדי אלא רק חמים. זו לא תרופת פלא, אבל היו פעמים שניסיתי וזה ממש עבד!

 

[sipor]

עוד כמה טיפים שעזרו מאוד

לחברות שלי.. לי אישית תודה לאל אין בעיה כזאת הבת שלי שונאת שמחבקים אותה .. היא מזיעה כולה... בכל מקרה.. א. לדאוג שהסביבה תהיה מצומצמת , כלומר מאוד צפופה על התינוק.. תתמכי בסמיכות וכאלה כדי שהוא יכנס לתוך משהו שמזכיר מאוד ידים או רחם.. צפוף. ב. תמיד תעטפי אותו בסמיכה גם שהוא על הידים שלך.. כך שתניחי אותו ימשיך להיות לו חם ונעים וגם הריח שלך עדין ישאר על הסמיכה והוא פחות ירגיש את השינוי. ג. תמשיכי להיות קרובה אליו עד כמה שניתן לדקה או שתיים שהוא לא ירגיש את השינוי הגדול. ד. יש לעשות זאת בזריזות ולקרב את העגלה/העריסה/המיטה אליך כדי שלא תצטרכי לצעוד הרבה ואז הוא ירגיש את התנועה שאת עוזבת אותו.. ה. מאוד חשוב להרגיל למוצץ אז גם אם הוא זז משהו, שמים מוצץ וזה עוזר להעביר למיטה.. ו. את כל הנסיונות הראשונים עושים שאת ערה ובשעות היום לא בלילה שאת עייפה, אז יש אפשרות ויש יותר כח לעשות את הדברים עם יותר סבלנות. ז. לשים מצעי פלנל חמים, שאז הם לא מתקררים שהתינוק יוצא מהם והוא לא מרגיש בקור שהוא חוזר.. (בכל מקרה הוא עטוף בשמיכה ואז המעבר קצת פחות קשה. ח. הרבה סלבנות... ומשהו אחרון.. אם הוא בוכה טיפה תלטפי ותרגיעי ותהי קרובה אליו... אני אישית חושבת שתינוקות צריכים את החום הגוף של האמא ממש קרוב לזמן הלידה אחר כך לדעתי, זה הורס לאמא את הגב וגם להם לא נראה לי בריא כל התנוחות האלה שהם ישנים בהם, אפילו על מנשא או כל אמצעי אחר.. זה הרבה פחות בריא... ואם כל זה לא עוזר אפשר לנסות לתת גליכול.. כן כן, התרופה הטבעית הזאת לגזים, נכון אין לו גזים, אבל יש בו חומר מרגיע מאוד.. וזה לא פוגם ולא עושה שום דבר רע לילד.. רק עוזר לו להירגע ולאט לאט ללמוד לעבור למיטה.. נכון זה לא הפורום הנכון לשאול שאלות כאלה ובטח לא לענות תשובות כאלה, אבל הטיפים האלה בסופו של דבר נועדו לעזור לך להתגבר על המצוקה שלך.. ובכל מקרה. אם כל אלה לא יעזרו... שולחת לך חיבוק ענק ובטוחה שעם הגיל זה יעבור...

 

[Tal223]

תודה על כל הטיפים ו-עדכון טרי ../images/Emo70.gif

ניסיתי כבר את רובם עשרות פעמים בוריאציות כאלה ואחרות, כולל לחמם את העריסה, מוצץ, טיפות "גרייפווטר" (שזה כמו גליכל, ואכן עוזרות להרגיע לכמה דקות) וכו'. כמו שויזית אמרה - כנראה שתמר היא מעריצה של עקרון הרצף... ולעדכון: אתמול בערב החלטנו לשנות קצת את שעות האמבטיה ולראות איך זה משפיע. אז אחרי אמבטיה מרגיעה והנקה ארוכה תמר עברה לידיו המרגיעות של אבא שלה למשך כשעה, אצלו היא מצליחה להירדם עם מוצץ (אצלי רק עם ציצי). כשנרדמה חזק, בערך ב-11 בלילה, הוא הצליח להשכיב אותה בעריסה על הבטן (יש בייביסנס) בלי שתתעורר והיא המשיכה לישון שם עד 6 בבוקר! כשהתעוררתי בבוקר לא האמנתי שהיא ישנה בעריסה כל הלילה, זו פעם ראשונה מאז הלידה!!! לילה ראשון של מיטה זוגית (ולא משפחתית) מזה חודש וחצי, סופסוף מקום להתכרבל כזוג, למתוח איברים, ולישון בלי הפחד שנמחץ אותה! היום ננסה שוב את אותו הטריק בתקווה שזו לא היתה אפיזודה חד פעמית...

 

[עמית@]

איזה עדכון נפלא!

 

[אמא של פילפילון]

איזה עדכון מצויין../images/Emo70.gif

ראשית, מפני ששוחחתם. שנית, מפני שסוף סוף ישנת (ועוד מכורבלת! אני מהמהרת שגם החצי שלך מאמין בעקרון הרצף וזקוק למגע גוף). שלישית, מפני שאפשר לקוות ולהאמין שגם אם הלילה זה לא ילך, אז בזה שאחריו כן ובהדרגה תמר תתאקלם בעריסה. בהצלחה!

 

[1איתן ולהב שלנו]

איזה כיף לכם../images/Emo39.gif

 

[ציפי ג]

מעבר לכל הדעות שקבלת

האם התינוקת נמצאת בתנוחה מכונסת? רגלים משוכות לבטן? או שהיא תינוקת שקופצת מכל פיפס ורגליה מתוחות במתח וישרות? אם היא כזו, יתכן והגוף שלה נמצא בכל כך הרבה מתח שרק בידים שלך היא מצליחה להרגע. אני הייתי שוללת בראש ובראשונה יניקה לא טובה. לפנות ליועצת הנקה ליעוץ מקצועי כדי שתראה איך התינוקת יונקת. אם התינוקת יונקת כראוי ואוכלת כראוי, הייתי בודקת את ענין המתח המיותר. זו תופעה שנמצאת אצל הרבה תינוקות, שפשוט לא מצליחים להביא את הגוף שלהם לרגיעה. אם את רוצה את יכולה לפנות אלי במסרים בקשר לכך. אשמח לעזור.

 

[Tal223]

הנקה ומתח שרירים

מבחינת ההנקה אני יודעת שהיא יונקת היטב, כי אין לי כאבים בפטמות, אין גודש וצרות שכאלה, היא עולה היטב במשקל ועושה פיפי-קקי בכמויות אסטרונומיות. אז גם בלי יועצת הנקה אני בטוחה לחלוטין שהכל בסדר בקטע של ההנקה. מה גם שהיא לא נראית רעבה והיא פותחת פערים גדלים והולכים בין הארוחות ברוב שעות היום (2-3-4 שעות) ופער של 5-7 שעות בלילה. מבחינת מתח שרירים: לפעמים היא מתכווצת עם הרגליים לבטן כשיש לה כאבי בטן, אבל זו לא תנוחה קבועה אצלה, זה קורה פעמיים שלוש ביום ומשתחרר יחד עם הרגיעה בגזים. לגבי קפיצה מכל פיפס - כן, יש קטעים שהיא כאילו נבהלת, פותחת פתאום את הידיים לצדדים ונמתחת כולה, אבל גם זה קורה רק כמה פעמים ביום ולא משהו קבוע. סה"כ רוב הזמן הגוף שלה נינוח. אז אני חושבת שסה"כ מתח השרירים שלה נורמלי, אני גם לא רואה הבדל בינה לבין הילדים הגדולים שלי כשהיו בגילה. בכל אופן, אני אקח אותה לרופא בשבוע הבא, שיבדוק גם את העניין הזה. תודה שהסבת את תשומת לבי לאפשרות הזאת!

 

[Tal223]

אתם לא תאמינו ../images/Emo70.gif

כבר שלושה לילות ברציפות שאנחנו מצליחים להשכיב את תמר בעריסה והיא ישנה לילה שלם! בלילה הראשון מ-11 בלילה עד 6 בבוקר, בששי בלילה מ-11 עד 4 בבוקר, ואח"כ המשיכה לישון איתנו עד 9 בבוקר עם ציצי כל שעה-שעתיים. והלילה היה שיא השיאים: ישנה רצוף מ-11 עד 7 בבוקר, ואז אני הערתי אותה כי היה לי גודש מפחיד! במשך היום הכל אותו דבר, היא לא מוכנה לשכב דקה אחת בעריסה או בעגלה, רק בידיים. אבל הלילות האלה בהחלט נותנים לי תקווה שהדברים במגמת שיפור, ובעיקר נותנים לי מנוחה והרגשה של "בנאדם". חוץ מזה, במשך כל הסופשבוע בעלי טיפל בה כל הזמן מלבד בהנקות ובשנת הצהריים שתמר ואני ישנות יחד כל יום (עם הציצי בפה במשך כל השעתיים). בשבת בערב הוא אמר לי: "אני מעריץ אותך, זו העבודה הכי קשה בעולם, אני לא הייתי מחזיק מעמד 3 ימים אם הייתי במקומך." עכשיו מתחיל שבוע חדש, ונראה אם הוא גם מיישם את התובנה החדשה ביומיום (כלומר: להגיע יותר מוקדם בערב ולקחת פיקוד מייד...). בכל אופן - מצפים לי ימים קשים בקרוב כי הוא בטוח נוסע לארה"ב בתחילת מאי למשך שבועיים ואני כבר משתגעת מהמחשבות איך אני אסתדר לבד עם שלושת הילדים. אמא שלי אמרה שתבוא לעזור פעם-פעמיים בשבוע, אחרי שאזרתי אומץ וביקשתי עזרה באופן מפורש (תודה מעיןבר על הדחיפה לעשות את זה...) ובשאר הזמן אצטרך להסתדר. אני מניחה שזה יהיה כמו בסיפור עם העז: אחרי שהוא יחזור הכל יראה לי נורא קל פתאום

בכל אופן: המצברוח שלי שופר פלאים אחרי סופשבוע נעים ורגוע ואחרי שינה טובה. הספקתי לעשות המון דברים שרציתי בזמן הפנוי שהיה לי, בעיקר כביסות ובישולים אבל גם קצת תחביבים שלא נגעתי בהם כבר חודש וחצי. I feel like a new woman

 

[sipor]

איזה אושר..

שימשיך רק ככה.. טפו טפו טפו

 

[1איתן ולהב שלנו]

נהדר!

 

[אמא של פילפילון]

בלי האמונה אנה היינו באים../images/Emo35.gif

איזה יופי לשמוע

בקצב הזה עוד תתבטל הנסיעה... מעבר לשיפור עם תמר, אני חושבת שמשמעותי מאוד שהצלחת לבקש עזרה. זה אחד הדברים החשובים (והבודדים) שלמדתי אחרי שכבר הייתי אמא לשניים, ועד היום זה די קשה לי. מאחלת לך להשתפר בזה אפילו עוד יותר. טפו, טפו, טפו

לילה טוב.

 

[She Dolphin]

אוי, לבקש עזרה.. ../images/Emo4.gif גם אני במתקשים

 

[משוש30]

איזה עדכון מדהים!! שימשיך וישתפר../images/Emo13.gif

 

[בזזזזזזז]

המסקנה: בפעם הבאה מייד תקטרי

ומייד הכל ישתפר

יופי שהעניינים במגמת שיפור. הלוואי שהפעם הבאה שלא תשני בגללה בלילה תהיה בגיל 16... ושגם אז היא תחזור לפני שיהיה בוקר...

 

[מעיןבר]

../images/Emo41.gifעידכון אופטימי../images/Emo41.gif

זוכרות את השרשור של טל שהצית את הדיון על הנקה

אז טל הוסיפה לנו בסופו עידכון שמח אבל בהיות שרשור זקן הוא כבר לא קופץ. אי לכך ובהתאם לזאת אני משרשרת אותו לכאן