רנין, צבר וליאון מרכלים בחצר על איתי
רנין, צבר וליאון על הכורסאות בחצר. רנין מדברת: עינב אמרה לי שטוב בשבילי ששי הלך כי הוא רצה לעשות גבוצות (כך במקור) וכאילו אני היית איתו והוא חזק. אמרתי לה שזה לא שייך לגבוצות ולא קשור לחזק, אהבתי באותו באמת כמו אח שלי. ליאון מתערב בלחש ואומר: אני אגיד לכם מה באמת, קשה לי לסבול את הנוכחות של איתי. צבר: ואני אגיד לך, שאני מסכים איתך, במאה אחוז, גם לי, לא נעים לי, נוכחות לא נעימה, אני מרגיש שהוא מבלף את כולנו, מהיום הראשון, שהגענו לכאן, כל הזמן , לא סובל אותו. ליאון: הוא מסתכל עלי ומחייך ואני לא מבין מה הוא רוצה ממני. צבר: כל הזמן, גם אני רואה את זה, אני מזיז את הראש ופתאום אני קולט אותו. רנין: צוחקת באושר צבר: אם אתה תרד xxx (לא הבנתי את המילה) אני אטגן אותך ליאון: היה גם את הקטע שהיה פה ודיברנו על המשחק והוא מסתכל עלי ואומר "יש אנשים שיודעים לשחק". שאלתי אותו למה אתה מתכוון. צבר: נאנח רנין: צוחקת בקול פעמונים. ליאון: אני לא יכול לסמוך עליו. רנין: אין, אין דברים כאלה אה-אה-אה (צחוק פעמונים) כאילו, אין. ליאון: אני גם לא יכול טו פייק איט צבר: מאה אחוז, גם אני לא, זה בסדר גמור אתה לא צריך. רנין: זה סוג אנשים שאם הייתי מכירה בחוץ הייתי מתפקעת מצחוק בפנים שלהם (אה אה אה פעמונים) צבר: הייתי אומר לו שתי מילים "תעשה לי טובה", והולך. ליאון: גיב מי איי ברייק רנין: כן, (צחוק מעומק הלב, פעמונים, אה-אה-אה) ליאון מתחיל לשיר ואני יורדת משידור. כעבור כמה דקות ונסה מתקרבת אליהם. רנין שואלת בקול מודאג: מה קורה עם איתי? ונסה: שום דבר, קשה לו אבל הוא יהיה בסדר. הוא בחור חזק. רנין בחמלה: הוא אמר לי היום גם שיש המון דברים שהוא מת לדבר עליהם אבל הוא לא יכול כי הם קשורים לדברים בחוץ. ונסה: כן, הוא יהיה בסדר. רנין מלאת אמפתיה: אולי כדאי שיילך לדבר עם הפסיכולוגית, זה מאד עוזר. ונסה: כן, יכול להיות. אולי יקראו גם לי.
