על הפרשה - פרשת וישב

[אליה לא מתנתק]

אמנם...

הרעיון הוא נפלא, אך הדוגמא של דמא בן נתינה לא יכולה להוות סיעתא, א, משום שגוי אינו מצוה על כיבוד או"א, ב, משום שהסיפור עם דמא בן נתינה היה אחרי קבלת התורה ואפשר לומר שהוא התקנא במצוה זאת מהיהודים ולכן קיים אותה בהידור...

 

[mgb]

אגב, למה הרחקת עד הירושלמי?

בס"ד זו גמ' בקידושין מ"א ע"א או בע"ז כ"ג ע"ב..

בברכה

 

[אליה לא מתנתק]

כנראה...

זה מה שעלה בזכרונו בזה הרגע... אגב, קצת באסה להכנס לשרשור הזה מהסלולארי, אבל ב"ה בנתיים מסתדרים... אני מאוד מקווה שבעז"ה בפעמים הבאות זה יהיה קצת יותר מסודר... (ההערה הזאת מתייחסת יותר כלפי, משום שאני הגבתי כמה תגובות לתגובה אחת... אבל חפיף לא משנה העיקר שאני נהנה!)

 

[mgb]

אשמח אם תדריך אותי לסייע לסלולרים!

 

[אליה לא מתנתק]

הסיוע לסלולארים...

זה לעשות תגובה אחת בלבד אחרי כל תגובה... ממש כמו שרשרת...

 

[יעקב מאיר]

צודק

בס"ד יישר כח. האמת שהיה נדמה לי שזה מופיע בש"ס בבלי, אבל משום מה בחיפוש קצר שעשיתי הופיע לי רק המקור מהירושלמי. נו, לפחות כעת אנו יודעים עוד מקור לסיפור זה.

 

[יעקב מאיר]

כל התשובות שנאמרו יפות מאד

בס"ד בוקר טוב לגבי טענותיך, הרי גם יעקב אבינו לא היה מצווה באותו זמן על מצות כיבוד או"א. אז אם גוי קיים מצוה זו על פי הבנת שכלו, והיה בזה קיום רצון השם, שהרי קיבל שכר גדול על כך (ומה זה משנה אם למד הנהגה זאת מהיהודים או שהגיע לכך מעצמו), כל שכן שעל יעקב אבינו היה מוטל לקיים מצוה זו, ויש בזה משום קיום רצון השם. לסיכום הדברים נראה לכאורה לומר שבצורה רוחנית, יעקב אבינו קיים את כל המצוות ע"פ שורשם בהיותו בבית לבן, ולכן אמר לעשיו "תרי"ג מצוות שמרתי". אכן מכיוון שמצוות שכליות היה צריך לקיים גם באופן פיזי, לכן נענש על שלא קיים באופן זה מצות כיבוד או"א.

 

[mgb]

נכון רק נ' שהאבות לא למדו מהגויים.

 

[mgb]

ועוד ניתן להוסיף..

בס"ד שרצון לקיים עולה כאילו קיים בפועל.. מסכת סוטה דף יד/א דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם.." וכן מובא המדרש הזה בילקוט שמעוני דברים פרק ג סימן תתטז ובילקוט שמעוני ישעיה פרק נג המשך סימן תעו עוד ניתן להזכיר את הגמ' בברכות ו' ע"א, קידושין מ' ע"א: " מאי ולחושבי שמו אמר רב אשי חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" יישר כוחך ר' אסף!!

 

[asaf2000]

שאלה 12

במסכת שבת קיח: "ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממתים בדרך מצוה" וקשה אם הולכים בדרך מצווה איך ניזוקין? רשום אצלי שמהרש"א אומר שאינן ניזוקין ע"י עסק המצווה עצמה אבל על דבר חיצוני שהיה בא גם בלי עסק המצווה הם ניזוקין.

 

[asaf2000]

זה לא נכון מה שכתבתי

ה'אור החיים' הקדוש מפרש שיעקב שלח את יוסף דווקא לשכם כמו שכתוב "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם" וכשיוסף לא מצאם ושאל את ה"איש" היכן הם אז הוא שינה את דרכו "וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן" ואז כבר לא היה בשליחות אביו ולכן ניזוק. אז אולי יוסף סבר שיעקב אמר "ואשלחך אליהם" שאפילו הם לא בשכם הוא צריך חפש אותם וטעה בזה?

 

[mgb]

בלאו הכי נדמה לי במסקנת הגמרא

בס"ד הגמרא בשני מקומות קידושין ל"ט וחולין קמ"ב מביאה את השאלה הזו - שלוחי מצווה אינן ניזורין לא בהליכתן ולא בחזרתן.. ואם כן מוכח שגם אם יש שינוי מסלול לכאורה זכות המצווה אמורה לשמור. ואולי יש לחלק בין דרך חזרה שהיא גם בכל להמצווה לשינוי שעל דעת הכי לא היתה כוונת המשלח ולכן לא הגנה המצווה עליו..אבל מכל מקום קשה כי כל מסלול המצווה אמור להיות מוגן שהרי הוא חלק מהמצווה. ולכן חייבים להגיע למסקנת הגמרא שבמקום שיש נזק לא אמורים שלוחי מצווה אינן ניזוקין. הבא נראה את הגמרא במלואה: תניא דבי ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה בכבוד אב ואם כתיב (דברים ה) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב ודלמא לא הוה הכי ר' יעקב מעשה חזא ודלמא מהרהר בעבירה הוה מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ודלמא מהרהר בעבודה זרה הוה דכתיב (יחזקאל יד) למען תפוש את בית ישראל בלבם ואמר רב אחא בר יעקב זו מחשבת עבודה זרה הכי קאמר אם איתא דאיכא שכר מצות בהאי עלמא תהני ליה ותגן עליה דלא ליתי לידי הרהור וליתזק אלא שכר מצות בהאי עלמא ליכא והאמר ר' אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקים בחזרתם שאני והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקים לא בהליכתן ולא בחזרתן סולם רעוע הוה ומקום דקבוע היזקא שאני דכתיב (שמואל א טז) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני בברכה

 

[asaf2000]

מקום דקבוע הזיקא שאני

קודם כל שמעתי בשם ה'אור החיים' הק' שבגלל זה יעקב אמר ליוסף "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר" שהוא עשה אותו גם שליח מצווה לדרך חזרה. ואם נאמר שמקום הזיקא שאני כמו שאומרים המפרשים "הלא אחיך רועים בשכם - במקום סכנה שהרגו אנשי המקום..." אז איך יעקב אבינו שלח לשם את יוסף?!? אור החיים כותב: "לכה ואשלחך וגו' פירוש לכה אצל אחיך ואם אתה חושש לשנאתם, הנני מלווך ושולחך בדבר מצוה שתלך בשליחותי, ושלוחי מצוה אינם ניזוקים (פסחים ח", ואין בכלל התיחסות לעובדה ששכם עצמה היא מקום סכנה ולא רק שנאת האחים.

 

[mgb]

זה ההבדל בין תורה למצווה

בס"ד הגר"א מביא את הפסוק: כי נר מצווה ותורה אור" נר רק למקום מוגבל מאיר ואור לכל הסביבה. כך מצווה מגינה נקודתית וזכות התורה לכל חיי האדם. בעצם אולי כדאי שאביא את כל הגמ' בעניין(סוטה כ"א ע"א): ויש זכות תולה ג' שנים כו': זכות דמאי אילימא זכות דתורה הא אינה מצווה ועושה היא אלא זכות דמצוה זכות דמצוה מי מגנא כולי האי והתניא את זו דרש רבי מנחם בר יוסי (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור את המצוה בנר לומר לך מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה ואת התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם ואומר (משלי ו) בהתהלכך תנחה אותך וגו' בהתהלכך תנחה אותך זה העוה"ז בשכבך תשמור עליך זו מיתה והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ומחיה רעה ומן הליסטין ואינו יודע באיזה דרך מהלך נזדמנה לו אבוקה של אור ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין ואינו יודע באיזה דרך מהלך כיון שעלה עמוד השחר ניצל מחיה רעה ומן הליסטין ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולם ד"א עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה שנאמר (שיר השירים ח) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה א"ר יוסף מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא תורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא מתקיף לה רבה אלא מעתה דואג ואחיתופל מי לא עסקי בתורה אמאי לא הגינה עלייהו אלא אמר רבא תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא רבינא אמר לעולם זכות תורה ודקאמרת אינה מצווה ועושה נהי דפקודי לא מפקדא באגרא דמקרין ומתניין בנייהו ונטרן להו לגברייהו עד דאתו מבי מדרשא מי לא פלגאן בהדייהו.." בברכה

 

[asaf2000]

שאלה 6

"אלה תולדות יעקב יוסף וכו'...כי בן זקונים הוא לו" כתוב שהעולם מתקיים בזכות לימוד התורה ובכל דור יש צדיק יסוד עולם שבזכותו העולם קיים. אז האבות הקדושים היו הצדיקים שבזכותם העולם עמד ורש"י מפרש על "בן זקונים": בר חכים הוא ליה כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. אז בגלל ששאר האחים היו רועים את הצאן ויוסף היה תלמיד חכם אז התורה רומזת שיוסף הוא הצדיק שבזכותו העולם יתקיים אחרי יעקב אבינו. (יכול להיות?)

 

[asaf2000]

לגבי שאלה 8,

8) רואים מהפסוקים שיעקב חלם 3 חלומות וכבר על החלום הראשון כתוב שהם הוסיפו לשנוא אותו למרות שהתורה לא מספרת לנו מה היה החלום וגם אחרי החלום השני כבר כתוב "וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו", מה זה חלומותיו אם היה רק חלום אחד? סימן שבאמת היו כאן שני חלומות. לגבי השאלה מה התחדש בחלום השני (או השלישי...) אולי כי אלומות זה דבר זמני שבסוף יבול אבל כוכבים ושמש זה דבר נצחי שתמיד יהיה קיים והאחים חשבו שהוא חולם שגם בניו של יוסף ימשלו תמיד על בניהם של שאר האחים עד סוף הדורות.

 

[אליה לא מתנתק]

ממשמעות הפסוקים...

רואים כך, השנאה הראשונה שהיתה לאחים כלפי יוסף זה מפני אהבתו היתרה של יעקב כלפי יוסף, השנאה השניה והשלישית מפני החלום הראשון. וזה מבואר כך, כתוב בפסוק `ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנוא אותו ויאמר אליהם שמעו נא החלום אשר חלמתי` יוסף עדיין לא סיפר לאחיו מהו החלום אלא רק אמר להם שיש לו חלום לספר להם ומיד `ויוסיפו עוד שנא אותו` ורק אח"כ מספר להם את החלום, וצריך לבאר על מה הוסיפו לשונאו קודם שסיפר את חלומו, הנצי"ב תירץ שהאחים סברו שיוסף מדבר עליהם לשוה"ר מתוך שנאה שהוא שונא אותם וידוע מה שאמרו חז"ל שכל החלומות הולכים אחר הפה ולפיכך יש לספר את החלום רק לאוהביו כדי שיפתרו את החלום לטובה ולא לשונאיו שעלולים לפותרו לרעה, וכעת יוסף בא אליהם לספר חלום, ואיך הוא בא והלא הוא שונאם, אלא שהם סברו שאפי` בזה הוא מנסה לרמות אותם ומעמיד פני אוהב ובלבו הוא שונאם ולכן עוד קודם שסיפר מה החלום ורק באומרו שרוצה לספר להם מיד הוסיפו לשונאו.

 

[אליה לא מתנתק]

שכחתי לציין...

שלפי זה רואים שהיו רק 2 חלומות ולא 3 כפי שר` אסף רצה לומר...

 

[asaf2000]

הבנתי...תודה!

 

[אליה לא מתנתק]

זאת גם התשובה לשאלה 10

נראה לומר, שמפני שבהתחלה כולם היו בדעה שהוא חייב מיתה, והרמב"ם (פ"ט מהלכות סנהדרין ה"א) אומר, אם פתחו כל הדיינים בדיני נפשות תחילה ואמרו כולן חייב הרי זה פטור עד שיהיו מקצת מזכין שיהפכו בזכותו... וראובן לא הביא בזכותו כלום אלא חס עליו מפני שהוא אחיו...