על הפרשה-פרשת מקץ

[mgb]

שוב, לעד זומם יש גדר אחר(מכות ב.)

 

[אליה לא מתנתק]

הנה לשון האוה"ק...

אולי שהאחים דנו בו דין עד זומם כי מצינו שהוא הביא דבתם רעה אל אביהם ואמר דברים שנתחיבו מיתה על עדותו ההוא אמר שאכלו אבר מן החי, ההוא אמר שהם בעלי עריות ועל כל אחת מהם בני נח מתחייבים מיתה ובן נח נהרג על פי עד אחד בלא עדים ובלא התראה ועל עדות קרובים גם כן (רמב"ם הל` מלכים פ"ט) אשר על כן דנו בו משפט עד זומם ופטורים הם מדיני שמים... וההמשך לא בדיוק ממשיך בעניין אם תרצה תעיין שם...

 

[mgb]

לבה"ח אלי'ה הי"ו!

בס"ד שתהיה לי בריא..

וכי איני מאמין לך שזה לשון האוה"ח הק' שטרחת להעתיק? הרי אתה משער שיש לי בביתי חומש עם מפורשים..

ועוד, וכי עליך הקשתי? הקשתי על אוה"ח הק' מדוע יוסף נחשב עד זומם! עד זומם הוא עד שמזימים א תהעדות שלו ב"עמנו הייתם".. מה שלא נטען כך לגבי יוסף.. בברכה

 

[אליה לא מתנתק]

כמ"ש נשאר בצ"ע...

קושיא טובה, ואנסה לברר אותה...

 

[mgb]

"רומזים לו ונרמז"

בס"ד לא הבנתי.. השאלה לא אם ה' מעניש מכ"מ אלא מדוע האחים לא נרמזו, כלומר הבינו את הרמז. ברור שה' נתן להם את הכלים להבין ולחזור בהם מטעותם אבל מה גרם להם להמשיך לאחוז בדרכם ושיטתם? בברכה

 

[אליה לא מתנתק]

עיין בספורנו שם...

וברשב"ם שהם אומרים שהם הבינו שכנראה זה נגרם להם מדה כנגד מדה!

 

[mgb]

אליה!! שיחה שלימה מת"ח!!

בס"ד תודה תודה תודה! איזה חידושים וביאורים נפלאים ! תענוג גדול היה לי לקרוא ולהחכים! רק שאלה קטנהאולי ברשותך, אם אכן יוסף היה בעל דרגה גבוהה ובכל זאת חש צורך לעשות השתדלות קטנה הרי שלמי שאינו בדרגה מושלמת של בטחון הותר לו ההשתדלות. כלומר כך: כיוון שלמעשה הוא ראה לנכון והשתדל אז אולי כן הותר לו כי אם היה בדרגה שאף השתדלות אינו צריך ממילא לא היה עושה אותה. כי הרי למי הותרה השתדלות וכמה? למי שאינו בדרגה שיכול להעיד על עצמו שהוא בעל בטחון. וככל שרמת הבטחון יורדת הותרה לו יותר השתדלות. ולהיפך- ככל שדרגת הבטחון של אדם עולה הוא אינו צריך ואף אינו מותר להשתדל. מקווה שקושייתי הובנה וגם אי"ה תתורץ. בברכה

 

[אליה לא מתנתק]

בראש ובראשונה...

תודה על העידוד! ולקושייתך נראה לתרץ את מה שאמר החזו"א, שגם אם ליוסף היה מותר לעשות את ההשתדלות, היה אסור לו לעשות זאת ע"י המצרי שפניו רק אל רהבים. ולפי דברי החזו"א אפשר לומר שיוסף אולי עשה זאת מתוך יאוש, שכשאדם מיואש הוא כבר נתלה על כל אפשרות שהוא יכול להאחז... אגב, לצערי לא הבנתי את כוונתך בשאלה 5... אשמח אם תסביר...

 

[mgb]

יישוב החזו"א לקושיא

בס"ד אם הבנתי נכון, טוען החזו"א שלא עצם ההשתדלות שיוסף ראה לנכון לעשות אלא האופן של ההשתדלות.. וצל"ע: הטענה היתה במדרש וכך מובא ברש"י לכאורה, על עצם ההשתדלות המיותרת לגבי יוסף. נכון שמוזכר שמצרים רהבים אבל לולי מצרים שהם רהבים היה מותר ליוסף להשתדל. ואם כן יתכן ואדם בעל בטחון כיוסף שנקרא ברוך הגבר..מבטחו בה' ואין סתירה להשתדלות נכונה שהיא מותרת. אשמח אם תאיר את עיני בכך

 

[אליה לא מתנתק]

אם תקח את הבית הלוי...

ואת החזו"א ביחד כפי שכתבתי תבין יותר טוב... יוסף הרי נענש על 2 מילים! ואם הוא נענש על ה2 מילים האלו שזאת השתדלות לכאורה מועטת, זה מראה לנו שמדרגתו של יוסף היתה שהוא לא היה ראוי להשתדלות הזאת וזה היה חטא בשבילו ולכן נענש... אשמח אם תקרא שוב את מה שכתבתי בתחילה ואם תהיה לך עדיין קושיא, אשמח לנסות ליישב! יישר כח עצום! חנוכה שמח!

 

[אליה לא מתנתק]

אגב...

הזכרת לי סיפור בעניין ההשתדלות... ר"ח מוולאז`ין חש בראשו ושם תחבושת לרפואה, כי הוא סבר שזו השתדלות מחויבת, וכך נכנס אל הגר" מוילנא, הגר"א דיבר איתו בענייני בטחון ואז ר"ח הוריד את התחבושת לאחר מס` רגעים בהמשך ישיבתו אצל הגר"א החזיר ר"ח את התחבושת למצחו, כשנשאל ר"ח לפשר הנהגתו הסביר, שבכניסתו לגר"א היה בדרגה שאחז שצריך לעשות השתדלות ברפואה ולכן שם את התחבושת, אולם בשמיעת דברי הגר"א הרגיש שעלה בדרגה ולכן זו כבר השתדלות מיותרת עבורו ולכן הוריד את התחבושת, וכשהמשיכו ללמוד הרגיש שדרגת בטחונו ירדה ולכן אחז שהוא מחוייב לנהוג שוב בהשתדלות ולכן החזיר את התחבושת...

 

[mgb]

ביאור שאלה מס' 5#

בס"ד לאורך כל הפרשיות העוסקות ביוסף ואחיו מתבקשת השאלה על מה ולמה היתה שנאה ביניהם ומה יסוד המחלוקת. ברור שעל פי פשט הפסוקים ואם נקרא את הפסוקים מתוך הכלל: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו, זהו סיפור "פשוט, על אחים שאחד מהצעירים מנסה ברמז ובגלוי לתפוס את ההנהגה המשפחתית. הוסף לזה שאביו מחבו יתר עליהם ואף מקבע זאת ע"י לבוש מיוחד, הוסף לזה הבאת דיבתם רעה אל אביהם על מנת להכפיש, לכאורה, את שמם והרי לך "מתכון" מושלם לשנאה קנאה עד כדי רצון רצח. אבל חז"ל הקדושים העמיקו בפסוקי הפרשיות וגילו לנו את המחלוקת אשר חלקו האחים שבטי קה. ידועה השאלה כבר בראשונים, מה היה גדר ודינם של האבות והשבטים לפני מתן תורה. חלק סברו שדין ישראל היה להם וחלק סברו דין בני נח. סוגיה זו בפני עצמה ארוכה ורחבה ולא נידרש לכל פרטיה כעת. רק הנוגע לענייננו. רק אעיר הערה חשובה מר' חיים הלוי מבריסק בנידון. טוען הגר"ח שלא יעלה על הדעת שאבותינו היו גויים ולא זו כוונת הראשונים הסוברים שהיה להם דין בני נח אלא הכוונה שברור שהיה הבדל בין שאר האומות לבין האבות והשבטים אלא האם גם לחומרא נקראו ישראל או רק לקולא בני נח. יוסף סבר שיש להם דין בני נח ולכן כשראה אותם אוכלים מבהמה מפרכסת שלישראל מותרת היות שבשחיטה תליא מילתא. ולכן חשדבהם שאוכלים אבר מן החי ואילו האחים אחזו שיש להם דין ישראל ולכן מותרת להם מפרכסת. במצב כזה הרי היה יוסף הגם שהוא יתכן צודק לקבל דין הרוב והיה צריך לפסוק כמותם. ואולי האחים היו צריכים לפסוק כיוסף כי היה החשוב שביניהם ש"זיו איקונין" של אביו היה. א"כ האחים חלקו כמו מי יש לפסוק, כפי הרוב או כדעת יוסף שהיה החשוב שביניהם. אלא שהשבטים אחזו שיהודה הוא החשוב בהיותו מלך (כמ ושמצינו שהלכה כדויד המלך הגם שחלק על רוב הסנהדרין אבל חז"ל אמרו ש"הלכה כמותו בכל מקום" ולמלך יש סייעצא לכוון להלכה!). ולכן סברו האחים שיוסף היה צריך לקבל את דינו של יהודה שאף לפני מתן תורה יצאו מגדר בני נח להקל אף שקיבל מאביהם את כל התורה מבית מדרשם של שם ועבר. אבל יוסף סבר שלא רק העניין של גדלות עמדה כאן אלא על פי החלומות מתברר שהוא המלך וכמותו צריך לפסוק והוא עתיד למלוך גם על יהודה ולכן יש להם לפסוק כדעתו שדין בני נח יש להם ואסורים במפרכסת. על פי זה מיושבת התמיהה מדוע חיזר יוסף לספר להם את החלומות הגם שידע משנאתם אליו. כוונת יוסף לא רק להודיע להם שעתיד להיות מלך עליהם אלא בעיקר לאמר שהיות שהוא המלך יש להם לקב לאת שיטתו. בזה גם מיושב מדרש כמעט פליאה שכששמע יעקב שמת יוסף אמר אוי לי שנשאתי שתי נשים. ועמדו חז"ל מה הקשר.. אלא שאם יוסף צדק הרי שדין בני נח להם ומותר לו היה לשאת ב' אחיות. אבל כעת שיוסף מת ואין הוא עתיד למלוך משמע שהאחים צדקו והרי דין ישראל יש להם ואם כן עבר על איסור שתי אחיות. יש עוד להאריך בכך הרבה, אבל זה ביאור תמצית הסוגיא המופלאה באור חז"ל. בברכה

 

[אליה לא מתנתק]

אכן...

הבנתי את שאלתך... ודווקא השבת הראש ישיבה שלי מסר שיחה על הנושא הזה... והוא אמר בדבריו, ששנאת האחים ליוסף היתה משום שהם חשבו שיוסף הוא זה שירש את המשכיות עם ישראל ואילו הם ישארו גויים, הם חשבו, שהם יהיו בדיוק כמו ישמעאל ועשיו, שלמרות שהיה להם אחים, אברהם ויצחק הורישו את ההמשכיות רק לבן אחד, ואם כן מה תהא עליהם? ישארו גויים? אלא אמרו לעצמם שאם הם יהרגו אותו, הרי אין את יוסף ואז כל האחים יהיו ההמשכיות מפני שכולם באותה דרגה, אלא שהם התחרטו מההריגה ואמרו שמספיק שהם ימכרו אותו לישמעאלים שהרי הוא לא יחזיק מעמד בינהם ויטמע ויהיה גוי כמוהם כך שגם אם הוא ישאר בחיים אין הוא מהווה איום עליהם... ואכן, מאז כל מי שנולד להם השתייך לעם ישראל ולא כפי שהיה עד אז שרק ילד אחד יורש את ההמשכיות... אגב, אתה תירצת את שאלה 5...

 

[mgb]

תודה על דבריך בשם הרה"י שליט"א!

בס"ד אבל קשה לי לדברי כב' הרה"י: אם הוא ישראל והם שילחו אותו לגויים הרי בלמעשה הוא ישראל האמיתי וישראל שחטא ישראל הוא ומה הועילו במכירה? ממילא צריך היה לחכות שימות ומה ההבדל בין להרגו או למכרו? לא זכיתי! בקשר לתשובה .. הממ אולי נסחפתי בביאור וכבר עניתי אבל אולי יש מכוח הביאור יישוב לעוד תמיהות נוספות בכלל בהמשך הפרשה. בברכה

 

[אליה לא מתנתק]

הם הועילו בזה...

שיוסף כביכול נטמע בגויים והוא היה אמור להיות כמוהם, רק שמשמים שמרו עליו, התועלת שהם רצו להרויח זה, שאחרי ההטמעות של יוסף הוא לא יהיה ראוי לירש את ההמשכיות ואז כל האחים יירשו את ההמשכיות מפני שדרגת כולם שווה...

 

[mgb]

תוספת חשובה

בס"ד כמעט נשכח ממני ביאור פסק דינם של האחים שיוסף חייב מיתה. הגם שאולי כבר מובן מהביאור דלעיל עכ"פ חז"ל מסבירים שלכן קבעו שיוסף חייב מיתה כדין מורד במלכות - מלכותו של יהודה. לעצמי חשבתי שגם אם היו האחים מאמינים או צריכים להאמין לחלומו של יוסף הר יהיותו מלך על פי החלום הוא דבר עתידי ולא כעת. ולכן: 1. בעת היות יהודה מלך על יוסף היה לקבל את דעתו. 2. מהסוגייא המפורסמת ב"מ בעניין תנורו של עכנאי עולה ש"לא בשמיים היא" ואין לפסוק על פי חלום ובודאי אין לפסוק על פי חלום עתידי לגבי כעת. אגב, ישנה סוגיא בקשר למעות צדקה שנמצאו על פי חלום מה דינם ואכמ"ל בברכה

 

[mgb]

לדברי הספורנו שציינת היה גם רודף

בס"ד כלומר לא בגלל חלומו שעתיד להיות מלך ובכך היה מורד במלכות יהודה. אלא רודף בגלל שהיה מביא דבתם רעה אל אביהם. ולכאורה צ"ע: יעקב לא היה הורג אותם אלא לכל היותר מונע מהם או אוסר עליהם מפרכסת. ודין רודף הוא בד"כ שגורם להמית אחר ולא עלילה בעלמא והוצאת לשה"ר. מה דעתך? בברכה

 

[אליה לא מתנתק]

קשיא עליך...

למה יעקב לא היה הורגם אם היה אסור להם לאכול??? הרי אם הם נחשבו אז כבני נח, היו אמורים לעונש מוות, ולמה יעקב לא היה הורגם?

 

[mgb]

ב"אומר מותר", נהרגין?

 

[אליה לא מתנתק]

הרי אם יוסף...

היה בדעתו שזה אסור, משמע שיעקב לימד אותו את זה, שהרי יעקב למדו את כל התורה שלו...