טוב, פעם ראשונה שמייקל לפחות לא שעמם אותי
(אני חושבת שהוא הדמות שהכי פחות מעניינת אותי בהיכל, מוזיקאלית ובטח אישיותית כן, פחות מאבי טולדנו אפילו
עד כדי כך). הביצוע שלו לדברים נסתרים היה נראה לי בדיחה בהתחלה, הייתי בטוחה שהוא לא רציני, בעיקר בגלל השירה המוזרה שיצאה לו מהפה, שמה הקשר בינה לבינו (וכמו שאמר שם זוהר המנחה, חזרה לימי הפינגווין, מה לו ולזה בכלל?). אבל אתם יודעים מה, היה אחלה, זה היה משעשע ומדליק, גם אם אנכרוניסטי משהו.