טירונות עתודאים (חלק 1)

[אבישי המתגייס]

../images/Emo42.gifטירונות עתודאים (חלק 1)../images/Emo124.gif

הגעתי ראשון ללשכת גיוס חיפה בבוקר יום קריר. אחד אחרי השני הגיעו שאר העתודאים ללשכה. הצטופפנו בערך 40 חיילים לעתיד עם הורים ותיקים גדולים. בשעה היעודה הכניסו אותנו לרחבת המתנה בתוך הלישכה. ואחרי חצי שעה נניח עלינו על האוטובוס. לא הכרנו אחד תשני. אני במקרה התגייסתי עם החבר הכי טוב שלי מה שהיה הקלה רצינית יחסית לרוב האנשים שהתגייסו בלי להכיר אף אחד מהעתודאים האחרים (היתה גם הכרות מסוימת דרך הפורום של תפוז שתרמה לא מעט). נסענו לבקו"ם ועברנו את שרשרת החיול שכולם עוברים עם תוספת קטנה לעתודאים. יש שם איזה הרצאה משעממת לא חשובה, סרט דבילי שדורש מכות, חיסונים, טבילת ידיים בג'יפה, אימות נתונים, דברים בסיסיים ואת החתימה על חוזה עתודה. אחרי שלקחנו את הציוד (אתם יכולים לקחת בלב שלם כמה זוגות גרביים נוספים או כל דבר אחר שאתם מצליחים לשים עליו יד, הם לא ממש בודקים את זה אפילו שהם אומרים שכן) הלכנו לאכול. חדר אוכל מסכן במיוחד. אחרי האוכל לקחנו את התיקים שלנו בחזרה (מפקידים אותם בשביל לא להסתובב איתם כל היום) והלכנו לאוטובוסים שלקחו אותנו לבסיס. צוות הבקו"ם ונציג של מדור עתודה עשו לנו הדרכה כללית לפני העלייה לאוטובוסים והתחלת מה שנקרא משחק הטירונות (אגב הזמן האחרון ללכת לשרותים הוא בזמן שמקבלים בחזרה את התיקים האישיים). כשאתם עולים לאוטובוס כבר תצמידו אליכם את החוגר, ארנק, ת.ז. ואת שאר הדברים היקרים ללבכם וכיסכם. אל תביאו רשיון (אפילו שכתוב שזה מאד מאד חשוב!) כי זה סתם מסמך שאיבודו יעלה לכם כסף ואין לו שום שימוש ואף אחד לא בודק אם יש לכם או אין. בנסיעה יתחילו לצעוק עליכם ותוך כדי תמלאו טפסים. כמה המלצות לגבי מילוי טפסים – אתם לא חייבים למלא את הטלפון האמיתי שלכם. ככה יהיו בעיות אם ירצו להקפיץ אותכם לבסיס. אתם יכולים לרשום שיש לכם אחים גדולים שעלולים להתחתן ואז תקבלו יום חופש (זה סתם בצחוק) אתם יכולים לכתוב במקום מגורים משהו לא מוכר שיוכל להחשב כצפוני במקרה הצורך (אני גר בקרית טבעון, ישוב שנמצא דרומית לחיפה. צפוני הוגדר במחלקה שלי כמי שגר צפונית לקריות. אמרתי שקרית טבעון היא חלק מהקריות, בצפון שלה וזה נתן לי יציאה מוקדמת בשלוש שעות. ככה זה כשהישוב שלך הוא חור שאף אחד לא שמע עליו). בסוף הנסיעה התחילו לטרטר אותנו עם סחיבות תיקים וללמד אותנו מה הכוונה בעמידה בזמנים. אתם לא אמורים להספיק את המשימה שנתנו לכם אלא לעמוד בצורה שאמרו לכם בסוף הזמן הנתון. זה מעצבן, טיפשי, חסר הגיון (בשביל הטירונים, לסגל דווקא יש מטרה בשיטה הזאת). אחרי שטורטרנו רבע שעה בערך ביקרנו את המש"קית ת"ש שאימתה נתונים, החלטנו על מה להשבע (מה זה לעזאזל סמל יתרו?!), קיבלנו תגיות שמציינות שאנחנו טירונים ומאיזה פלוגה אנחנו. חזרנו לרחבת הפלוגה ושמענו הרצאה מהסמל על כיבוי אש. אחד הדברים המעצבנים בטירונות הוא שצריך לעמוד הרבה בנעליים מאד לא נוחות, בצורה קבועה (חייל מה קרה ל V בין הרגליים שלך?). חילקו אותנו לכיתות ומחלקות (אני אוסיף בסוף מילון מושגים). עשינו שיחת הכרות כיתתית ואכלנו ארוחת ערב אם אני זוכר נכון. מכאן אתה נכנס לתוך הווי הטירונות. כנראה שבאמת יש דבר כזה הלם בקו"ם שעובר אחרי שבוע בממוצע (משתנה בהתאם לאישיות של כל אחד). עזר לי מאד שהיה לי חבר טוב שהכרתי מקודם אבל אפשר להסתדר גם בלי זה. אחרי שאתה לובש בגדים תוך 5 דקות, מכיר את כל הקטנוניות של מה שנקרא "דיגום", זוכר את סוגי ההקשבים שצריך לתת, מכיר את החוקים הדבליים ואת המקום פיזית והכי חשוב מתחיל להכיר את האנשים שאיתך אתה מגלה שאפשר למשוך את זה עוד כמה שבועות (אני לא מבין איך אנשים עושים טירונויות של חודשים) ואפילו שאפשר לצחוק במקום הזה ושבכלל השד לא נורא כל כך.

 

[mickeym]

אחי, אתה נורא עצלן! ../images/Emo8.gif

 

[אבישי המתגייס]

../images/Emo42.gifטירונות עתודאים (חלק 2)../images/Emo124.gif

ביום השני עברנו שיחה עם הסמלת השמנה שכולנו שונאים, שיחה עם המ"מ ואפילו שיחה עם המ"פ. רק בשיחה עם המ"פ גילינו למעשה שהטירונות שלנו תהיה 3 וחצי שבועות. פחות מהמצופה. זה היה אמור להיות עידוד אבל ישר איימו עלינו שכנראה נסגור את כולה בבסיס בלי לצאת הביתה. בצבא משתמשים כל הזמן באיומים מופרכים. אני לא מבין איך זה שלקחנו את זה ברצינות אז. בכל מקרה כשמאיימים עליכם בשבת אל תקחו את זה ללב. שעות אתם עלולים לקבל ואפילו סביר שתקבלו אבל זה כולה באסה קטנה ששוכחים ברגע שיוצאים מהבסיס. בשבת הראשונה שיצאנו מהבסיס היינו כל כך בשמיים ברגע שיצאנו מהש.ג. ששכחנו שאנשים יצאו לפנינו והאמת היא שזה לא ממש העכיר את מצב רוחנו. ביום השני גם קיבלנו את כל הציוד ב' ואת הנשקים שלנו. בקשר לנשקים אין מה להרחיב- אתה מקבל את המשקולת הזאת שתתפוס לך את שרירי הצוואר והכתפיים בכל מקרה, בקשר לציוד ב' – אתם הולכים לעמוד בח' ואז לרוץ לפי הקראת שמות ולקחת מהציוד את הכמות (3 חולצות, 3 מכנסיים, גופייה ארוכה, גטקעס, כובע ב', כובע צמר, זוג כפפות, אפוד, 2 מימיות, שכמייה ואני מקווה שלא שכחתי שום דבר). אם תצליחו להשיג עודפים ממשהו זה יהיה אחלה, בעיקר כובע ב' ומימיות שזה דבר קטן שאפשר להסתיר והולך לאיבוד בקלות. אני השתמשתי בטירונות רק בשני זוגות מדי ב'. באחלד מהם 3 ימים עד שהוא נרטב כולו ואת שאר ה 20 יום העברתי באותו זוג מדי ב' (שעבר שתי כביסות במהלך הטירונות). כמו שציינתי אפשר לשכוח מהגיינה לחודש. בקשר לכובע – אתם הולכים לאבד אותו. יהיו בלי סוף טרטורים והכובע יפול לכם מהכותפת. אתם צריכים לקוות שחבר שלכם ימצא אותו ולא הסמלת. תשמרו על הציוד שלכם טוב וככה תחסכו מעצמכם הרבה אי נעימויות במסדרי ציוד. בימים האחרונים של הטירונות רמת הגניבות עולה כי כולם צריכים להשלים ציוד לפני מסדר זיכוי שבו עולים על כל החסרים. אני במזל הצלחתי לעבור את כל הטירונות בלי לאבד שום דבר (את הכומתה שלי איבדתי ליום אחד ומישהו מצא לי אבל זה פחות חשוב) ודווקא 3 ימים לפני הסוף לא הצלחתי לשמור על מימייה אחת (הסגל גורם לכם לאבד ציוד, ממש ככה, בזמן שעשיתי מטווחים הסמלת לקחה את המימייה שלי ששכבה בלי הגנה עם שאר הציוד שלי). למזלי היו שני אנשים עם מימיות עודף (אני אמור לכתוב מימיות ספר אבל אתם עוד עלולים לקרוא את זה כספר שקוראים בו במקום ספר עודף אז אני כבר אצמד למינוח העברי שאף אחד לא משתמש בו). סך הכל רובנו עברו את הטירונות בשלום מבחינת הציוד אבל יש הרגשה של שחרור כשמחזירים אותו ולא צריך לשמור עליו יותר, כמו גם ההרגשה של החזרת הנשק. ביום הלפני אחרון מחזירים את הנשק ואז במשך יום שלם אפשר לראות אנשים יוצאים מהאוהל שלהם ואחרי 3 מטרים נותנים ספרינט בחזרה בשביל לגלות שכבר אין להם נשק שצריך להיות צמוד אליהם כל הזמן (אחרי שקיבלת נשק מותר לך להוריד אותו רק באוהל במקלחת ובשרותים, טוב גם בנקנ"ש אבל זה לא נחשב). ביום השלישי עברנו שיעורים על ה M16. חומר ברמה נמוכה מאד. גם כאן מאיימים שאלה שלא יעברו את המבחנים ישארו בבסיס בריתוק ויעשו מבחנים חוזרים עד שהם יעברו – האיום הזה כל כך מטומטם. כל עתודאי נורמלי עובר את כל המבחנים עם ציון של 95 בערך ולי אישית נראה שעוד לא נולד הבנאדם שנשאר בבסיס בשביל לעשות מבחן דבילי שכזה (ואתה יכול להיות בטוח שאתה לא תהיה הראשון. אז קח הכל בקלות). ביום רביעי יצאנו למטווחים. המשמעות של יום מטווחים – לקום מוקדם בבוקר, להסתובב כל היום עם אפוד, להיות מחוץ לבסיס כל היום והכי משמעותי לדעתי לפחות – לאכול מנות קרב בתוספת חול. בתחילת היום יבקשו 3 מתנדבים בלי פטורים ממשקל. הם יסחבו את האלונקה, ג'ריקן ומ"ק. אז מישהו באמת צריך לסחוב את זה ואם אתה לא תסחוב את זה חבר שלך יסחוב את זה. אבל אם אתה באמת מרגיש שהרגליים והגב שלך כבר לא מה שהיו פעם אז אל תהרוס את הבריאות שלך בשביל זה. את השבת הראשונה סגרנו בבסיס כי לא היה מישהו אחר שיעשה שמירות. אז את כל יום חמישי-שישי-שבת בילינו בעיקר בשמירות. זה אחד הדברים הכי משביזים בטירונות. בהתחלה זה נחמד כי אתה בהפסקה של 4 שעות מצעקות וטרטורים. אפשר גם לדבר עם השותף שלך (במקרה ואתם שניים) אבל זה עדיין משעמם והפחד שיתפסו אותך שומר שבירה (אני לא מבין איך מישהו יכול לא לשבור שמירה) מדכא. הדבר היחיד שמותר לעשות בשמירה הוא לשמור, לשתות ולשבת עשר דקות שהוגדרו מראש (לפני שעה עגולה). כל דבר אחר שתעשה נחשב שבירת שמירה. אנחנו שברנו שמירות בעיקר בישיבה, השתנה, המעשנים בעישון, שינה, קריאת עיתונים, הוספת כתובות לעמדות שמירה (היתה לי שמירה אחת שבה כתבתי כל כך הרבה שסיידו מחדש את העמדה). מהותיקים למדנו איך עושים צ'אט שמירות (מעבירים את התדר של המ"ק לאחר שמוסכם מראש ומדברים חופשי עם השומרים האחרים). בשבת שסגרנו זכינו לקבל ביקור הורים (הם לא חייבים לתת לנו אותו). כמובן שהם לא יכלו לצאת איתנו לגמרי בסדר איתנו אז הם נתנו שעה והודיעו לנו שזה יהיה בשעות 16-17 וכמה שעות לפני הם הקדימו בשעה. אלה שגרים רחוק נדפקו מזה ולא היה להם מה לעשות בנידון. שעת הביקור הזאת היתה שעת אור בשביל כולנו. ישבנו עם ההורים בפינה שמיועדת לזה. הודעתי מראש להורים שלי איזה מלאי אני צריך שהם יביאו לי (בעיקר בגדים ואוכל אבל גם גומיות למכנסיים ושקיות ניילון). הם באו עם חברה שלי ואחד האחים שלי וזאת היתה השעה הכי קצרה בכל הטירונות.

 

[אבישי המתגייס]

../images/Emo42.gifטירונות עתודאים (חלק 3)../images/Emo124.gif

בשבוע השני עשינו ימי שדאות. כשאתה מגיע לטירונות אתה מתגעגע ורוצה לחזור הביתה. כשאתה מגיע לשדאות אתה מתגעגע ורוצה לחזור לבסיס. ליל הזוועות גורם לאוהל שלך להראות חמים ונוח. הקמנו מאהל באזור המטווחים ועברנו כמה שיעורי שדאות (סוגי הליכה בשטח, הסוואות, תפיסת מסתור – דברים כל כך מגוכחים ולא קשורים למציאות. אתה לא מבין איך אפשר להכריח מישהו לעשות דברים כאלה, פשוט מנותק מהחיים האמיתיים כל המשחק הזה). התחלקנו לזוגות וכל זוג הקים לעצמו אוהל. במאורת הנחשים הזאת צריכים להדחס שני אנשים + 2 קיטבגים + 2 רוס"ר M16 + 2 אפודים. בקיצור צפוף. אלה מביניכם שגבוהים ממטר תשעים סביר להניח שלא יצליחו להכנס לאוהל ויאלצו להשאיר בחוץ את הראש או קצת מהרגליים. יהיה קר ומגניב. עשינו א"ג לילה לפני השינה. כולנו מתים מעייפות ורוצים שהסיוט ייגמר והמ"מ והמפקדות שלנו צועקות עלינו שהן רוצות לשמוע את הרעל שיש לנו. מצאו להן אנשים לחפש בהם רעל. בלילה עשו לנו הקפצה ובנוסף כל אחד היה צריך לקום למשמרת שלו (בפטרול עם בן זוג או בשמירת מאהל). בהקפצה תפסתי מחסה מאחורי עץ בשביל שהמפקדות יעזבו אותי בשקט ובאמת הצלחתי להתחמק מכמה מפקדות עד שהסמלת קלטה אותי וצירפה אותי לפקודים שלה ששכבו כמו אהבלים בחול. סך הכל בלילה ההוא ישנתי הכי טוב בטירונות. הייתי כל כך עייף שתוך 5 דקות נרדמתי למרות שישנו בקור, חול, עם נעליים ומדים ובצפיפות באוהלים המצ'וקמקים. ביום השני של השדאות התחלנו לעבור את סדרת שיעורי השדאות. באמצע התחיל לרדת גשם וכולנו נדחסנו לסככה (Precast בלשון צבאית). כשהגשם לקח הפסקה קיפלנו את כל המאהל והתארגנו לחזרה למחנה. היינו צריכים להחזיר את הציוד של האוהל במין מסדר (כולם עומדים בח' וכל אחד בתורות מחזיר את הציוד שלו (יריעה, 4 יתדות ועמוד). למרבה הבאסה גיליתי שחסר לנו יתד אחד כי פשוט לא היינו צריכים אותו והשארנו אותו באזור האוהל והוא כנראה נאבד. כשהגיע תורי הבאתי את מה שהיה לי ועם קצת תושיה של רגע וזריזות ידיים הצלחתי לקחת יתד אחד מהערמה שמתחת לאף של הסמלת בלי שהיא שמה לב. אין לי מושג מה דחף אותי לעשות את זה באותו הרגע אבל אם לא הייתי עושה את זה הייתי נדפק קשה כי הסגל ובמיוחד הסמלת לא אוהב שמאבדים לו ציוד. בגלל שהתכנון המקורי היה שנעביר עוד ליל זוועות בשדאות הבסיס לא יכל לשלוח רכב שיסיע את הציוד שלנו בחזרה למחנה. לא היתה ברירה וכל העבדים (אנחנו) קרענו את התחת וסחבנו את כל הציוד כולל קיטבגים כולל הכל על הגב לבסיס (30 דקות הליכה בלי הציוד בונוס שהיה עלינו). למרות שהגב שלנו נשבר היינו שמחים כמו ביציאת מצריים כי לפחות עברנו את השדאות. כשהגענו לבסיס בקושי קיבלנו זמן לנשום וכבר נפל עלינו מסדר סמלת. זה היה מאד מעצבן כי היינו הרוגים עוד לפני זה וציפינו לקבל הכרה מינימלית לזה שלא התלוננו כל המסע חזרה. היינו כל כך מותשים שלא היה לנו בכלל כוח לצעוק בהקשבים והמפקדת אמרה שאם אנחנו לא מורעלים מספיק בשביל לצעוק את שם המחלקה שלנו אז לא מגיע לנו. ממש לקחנו את זה ללב. בסוף השבוע השני זכינו לעבור את מסדר הפאקים הראשון שלנו. אם מפקדת שומעת טירון אומר "מסדר פאקים" היא ישר תצעק עליו שאין דבר כזה ושקוראים לזה "מסדר שכר ועונש". ביום חמישי לפני השעת ט"ש אמרו לנו לעמוד בח' עם כומתות ואחרי צחצוח נעליים (עקרונית לא צריך לצחצח נעליים אף פעם וגם להתגלח מספיק פעם בשבוע. בודקים את זה כל כך מעט שבכל הטירונות אולי תרד פעמיים אם תפעל לפי הכללים הנ"ל) עמדנו בח' והמ"מ שלנו התחילה את המסדר ב"ברוכים הבאים למסדר הפאקים הראשון שלכם". במסדר הזה עוברים שם שם ומספרים לו כמה שעות הוא קיבל. הטירון בוחר אם להגיד על מה הוא קיבל את השעות או לתת למ"מ לספר לו. רובנו קיבלנו שעות באותה יציאה. חשוב מאד: אם הסיבה לשעות שקיבלתם נראת לכם לא מוצדקת אחרי שהמסדר נגמר תלכו למפקדת שלכם או למ"מ ותערערו. היו אצלנו כמה שביטלו להם שעות והרוב לא העזו לחשוב שמותר להתלונן. עוד טיפ – במסדר הזה אל תעשו שטויות. חבר שלי קיבל שעה ביציאה על זה שהוא עמד עם היד בכיס בטעות. תשמרו על כל הכללים המפגרים של עמידה במסדרים במסדר הזה. ביום ראשון חזרנו בבוקר והתחלנו את השבוע בתורנות מטבח. זה היה אחד הימים הכי כיפים בטירונות. המפקדות לא היו אחראיות עלינו באותו יום ורוב הזמן רובנו היינו בהפסקה כי העובדי מטבח לא היו צריכים את כולנו. אומנם היו קצת שבאמת עבדו רוב היום אבל הם היו מיעוט וגם הם יכלו לקחת הפסקה אם הם היו רוצים (אבל אנחנו עתודאים וממושמעים אחרי הכל). הדבר היחיד שאפשר להגיד עליו שהוא חסרון ביום של תורנות מטבח זה שאתה רואה איך מכינים את האוכל. חוצמזה יש גם שעות להעביר בלי לעשות כלום. חבר שלי קיבל ג'וב של לעבור עם מגב לאורך אותו מסדרון כל היום. במשך שעות הוא הלך הלוך וחזור כמו זומבי עם המגב. בסוף הוא התחיל לאבד את השפיות והחזיק את המגב בין הרגליים ואני הצטרפתי אליו וחיברתי מגב למכנסיים מאחורה ואז התחלנו לרקוד עם מגבים. בונוס רציני בתורנות מטבח זה שהורדנו את הנשקים וכל היום הסתובבנו חופשיים. בכל הטירונות היה לנו רק יום מטבח אחד לצערנו כי באותו יום הגיעו לבסיס 2 פלוגות חדשות של בנות שלקחו לנו את התפקיד. הן הגיעו לארוחת ערב וכשנודע לנו שכמה עשרות בנות חדשות הולכות להגיע לחדר אוכל כולנו תפסנו מקום בליינים. כשמגיעים לחדר אוכל לוקחים מגש צלחות וסכו"ם ואז עוברים בין הליינים ולוקחים אוכל. עקרונית אתה אמור לקחת לבד אבל לפעמים יש מישהו שמגיש לך את המנה העיקרית. באותה ארוחת ערב כל אחד מאיתנו תפס לעצמו סלט או מנה אחרת בשביל שתהיה לו עמדת תצפית נוחה על כל הטירוניות החדשות. בהמשך השבוע עברנו סדרות שיעורים בנושאי ע"ר (עזרה ראשונה) ואב"כ. אחרי שעשינו מבחנים מסכמים על השיעורים עשינו את המבחן המסכם של הטירונות. מבחן ברמה נמוכה במיוחד שאני לא ארחיב עליו את הדיבור מעבר לזה שלא צריך ללמוד לקראתו, אין סיבה להלחץ ממנו והמפקדות יכולות להגיד עד סוף השרות שלהן שמי שלא עובר אותו ישאר עוד שבוע ויעשה אותו עוד פעם עד שהוא יעבור אותו. בשבוע האחרון המפקדות דאגו לאיים עלינו ישר מההתחלה שלא ניתן לסיום המתקרב לעודד אותנו ושלא נקבל רושם מוטעה שעכשיו תהיה אווירה של סוף. בגלל שאנחנו עתודאים ממושמעים וחננות לא שמנו עליהן זין כמו שהיינו יכולים. כולנו החלטנו לקחת נשימה ארוכה ולא להסתבך דווקא בסיום.

 

[אבישי המתגייס]

../images/Emo42.gifטירונות עתודאים (חלק 4)../images/Emo124.gif

ביום השני לשבוע האחרון יצאנו ליום מטווחים אחרון. מה שנקרא אות הקלע. הערת שוליים: יגידו לכם שמי שלא עושה מבחן או מטווח מסוים יצטרך להשלים כדי להיות מוסמך 02. כמובן – שטויות. הדרוזים מהפלוגה שלנו סיימו את הטירונות ביום המטווחים, הם הלכו מוקדם בבוקר אחרי טקס השבעה זריז (זה הדבר היחיד שצריך לעבור בשביל להיות מוסמך 02). אחד מהכיתה שלי קיבל ב' לאותו יום וגם לא עשה מטווחים וסיים כמו כולנו את הטירונות. והכי קטע – המש"קית ת"ש שלנו סיפרה לי שהיה כמה מחזורים לפנינו טירון אחד (לא עתודאי) שהיו לו הרבה בעיות בבית ועשו לו טירונות 02 מקוצרת מאד שנמשכה יום אחד בדיוק. הוא התחיל את היום הזה בבית וגמר אותו בבית מוסמך 02. זה קרה באמת וזה מראה לכם עד כמה המשחק הזה שנקרא טירונות חשוב. נחזור למבחני אות הקלע. זה היה בעצם יום מטווחים רגיל אבל למפקדות כבר נמאס מאיתנו וכבר לא היה חומר להעביר לנו אז בזמן שבין המטווחים פשוט קיבלנו הפסקות או שעשינו שיחות סיכום עם המפקדות הכיתתיות. גמרנו מהר את שני המטווחים הראשונים והעברנו את הזמן עד שהחשיך בשביל שנוכל לעשות ירי לילה. בירי לילה הראשון שהיה לנו (באחד מימי המטווחים הראשונים, סה"כ עושים שני מטווחי לילה בטירונות) כולנו לא ראינו את המטרות וסתם ירינו לאוויר. רובנו (ואני ביניהם) פגענו 5 מתוך 5 כדורים. הייתי במקצה הראשון ופגעתי רק כדור אחד מתוך 6 כשצריך לפגוע לפחות 3 בשביל לעבור. בד"כ המפקדות שלנו המציאו לנו חורים במטרות בשביל להעביר אותנו ולחסוך עוד סבב של יורים. במקרה הזה היו עוד כמה סבבים גם ככה אז הצמידו אותי למקצה האחרון. החטאתי את כל הכדורים. שמו אותי במקצה של אלה שלא עברו בפעם השנייה עם עוד שני טירונים. הם עברו ואני עוד פעם החטאתי את כולם. התחיל לרדת גשם וכבר היה ממש חשוך ואני לא הבנתי למה לא מעבירים אותי וגומרים את הטמטום הזה. כל המחלקה ישבה בפריקסט בזמן שאני המשכתי לטווח שוב ושוב. אחרי הירי העשירי (!) הגשם היה חזק מדי, השעה מאוחרת מדי והמ"מ כבר לא יכלה לחכות יותר ללחם שום שלה (אולי אני אוסיף הערה בסוף בנוגע לזה, סיפורים מהווי הטירונות). בקיצור היא שלחה אותי להביא את המטרה עשתה בה חורים עם העט שלה והעבירה אותי. יצא שכמות הכדורים שיריתי בטירונות היתה גדולה ב 60 כדורים יותר מהכמות הממוצעת. אני לא זוכר כמה כדורים כל אחד היה אמור לירות אבל אני מעריך שזה באזור ה 60 ככה שיצא שיריתי בטירונות פי 2 כדורים יותר מכל אחד אחר. וזה אפילו לא היה כיף. ביום שלישי היה לנו טקס השבעה. התחלנו בחזרות שכללו בלי סוף תס"ח (תרגילי סדר חמושים). בערב כולנו הצתחצחנו ולבשנו מדי א' חגיגיים. בגלל הגשם השוטף שירד יום קודם הטקס נערך בלי הורים ויצא לנו טקס אומלל ומושפל. הסמלת סמל אחד לא הצליחו להתאפק וצחקו כל הטקס. המ"פ בכלל לא שם על הטקס. בכל מחלקה נבחר חניך מצטיין, בנוסף אליהם נבחר מצטיין מחלקתי ומופת פלוגתי. נבחרה גם מפקדת מצטיינת (בדיעבד הסתבר שהיא נבחרה בהגרלה…). כל התארים האלה חסרי חשיבות חוץ מזה שאם ההורים שלך רואים את הטקס זה נחמד לקבל משהו. ביום רביעי החזרנו את הציוד (למרבה השמחה המחלקתית לאף אחד לא היה חסר ציוד ואפילו היה לנו לא מעט ציוד עודף, כולל אפוד בשווי 600 שקל) במסדר זיכוי. בשאר היום היינו עסוקים בעיקר בנקנ"שים עד שהזדכנו על הנשקים. זאת היתה הקלה להפטר מהנשק. במשך כל היום המפקדות איימו שיש להן המון מדי ב' שהן יוכלו לתת לנו בשביל להוריד אותנו לפק"לים. הן אפילו קיימו ונתנו לחבר שלי להיות הקורבן לאיומים. כמובן שחוץ ממנו אף אחד לא זכה לתענוג המפוקפק. אחרי ארוחת ערב היתה לנו שיחת סיכום עם המ"פ ואז קיבלנו את שעת הת"ש הכי שמחה שהיתה לנו. בבוקר האחרון קמנו, אכלנו, עשינו מסדר בוקר, סגרנו את הפלוגה (עשינו כאילו אנחנו מנקים במשך שעה בערך), קיבלנו מעטפות שכללו את הקב"א שלנו בין היתר. אתם יכולים למצוא זמן בשביל לבדוק מה הקב"א שלכם (עקרונית אסור לכם אבל אם אתם מוצאים רגע מתאים תלכו על זה). העברנו איזה רבע שעה בניקוש עשבים עד שהסגל התארגן והחזרנו את תעודות החוגר שלנו בתמורה לתעודות דח"ש. עלינו על האוטובוס שלקח אותנו לתחנת הרכבת של אשדוד גם אז המפקדות צעקו עלינו. לא היתה אפילו שבירת דיסטנס. אם היתה שבירת דיסטנס היינו שוברים לפחות שתיים מהמפקדות שלנו ואת הסמלת. וככה נגמרה הטירונות המגוכחת שלנו.

 

[אבישי המתגייס]

../images/Emo42.gifטירונות עתודאים (חלק 4)../images/Emo124.gif

ביום השני לשבוע האחרון יצאנו ליום מטווחים אחרון. מה שנקרא אות הקלע. הערת שוליים: יגידו לכם שמי שלא עושה מבחן או מטווח מסוים יצטרך להשלים כדי להיות מוסמך 02. כמובן – שטויות. הדרוזים מהפלוגה שלנו סיימו את הטירונות ביום המטווחים, הם הלכו מוקדם בבוקר אחרי טקס השבעה זריז (זה הדבר היחיד שצריך לעבור בשביל להיות מוסמך 02). אחד מהכיתה שלי קיבל ב' לאותו יום וגם לא עשה מטווחים וסיים כמו כולנו את הטירונות. והכי קטע – המש"קית ת"ש שלנו סיפרה לי שהיה כמה מחזורים לפנינו טירון אחד (לא עתודאי) שהיו לו הרבה בעיות בבית ועשו לו טירונות 02 מקוצרת מאד שנמשכה יום אחד בדיוק. הוא התחיל את היום הזה בבית וגמר אותו בבית מוסמך 02. זה קרה באמת וזה מראה לכם עד כמה המשחק הזה שנקרא טירונות חשוב. נחזור למבחני אות הקלע. זה היה בעצם יום מטווחים רגיל אבל למפקדות כבר נמאס מאיתנו וכבר לא היה חומר להעביר לנו אז בזמן שבין המטווחים פשוט קיבלנו הפסקות או שעשינו שיחות סיכום עם המפקדות הכיתתיות. גמרנו מהר את שני המטווחים הראשונים והעברנו את הזמן עד שהחשיך בשביל שנוכל לעשות ירי לילה. בירי לילה הראשון שהיה לנו (באחד מימי המטווחים הראשונים, סה"כ עושים שני מטווחי לילה בטירונות) כולנו לא ראינו את המטרות וסתם ירינו לאוויר. רובנו (ואני ביניהם) פגענו 5 מתוך 5 כדורים. הייתי במקצה הראשון ופגעתי רק כדור אחד מתוך 6 כשצריך לפגוע לפחות 3 בשביל לעבור. בד"כ המפקדות שלנו המציאו לנו חורים במטרות בשביל להעביר אותנו ולחסוך עוד סבב של יורים. במקרה הזה היו עוד כמה סבבים גם ככה אז הצמידו אותי למקצה האחרון. החטאתי את כל הכדורים. שמו אותי במקצה של אלה שלא עברו בפעם השנייה עם עוד שני טירונים. הם עברו ואני עוד פעם החטאתי את כולם. התחיל לרדת גשם וכבר היה ממש חשוך ואני לא הבנתי למה לא מעבירים אותי וגומרים את הטמטום הזה. כל המחלקה ישבה בפריקסט בזמן שאני המשכתי לטווח שוב ושוב. אחרי הירי העשירי (!) הגשם היה חזק מדי, השעה מאוחרת מדי והמ"מ כבר לא יכלה לחכות יותר ללחם שום שלה (אולי אני אוסיף הערה בסוף בנוגע לזה, סיפורים מהווי הטירונות). בקיצור היא שלחה אותי להביא את המטרה עשתה בה חורים עם העט שלה והעבירה אותי. יצא שכמות הכדורים שיריתי בטירונות היתה גדולה ב 60 כדורים יותר מהכמות הממוצעת. אני לא זוכר כמה כדורים כל אחד היה אמור לירות אבל אני מעריך שזה באזור ה 60 ככה שיצא שיריתי בטירונות פי 2 כדורים יותר מכל אחד אחר. וזה אפילו לא היה כיף. ביום שלישי היה לנו טקס השבעה. התחלנו בחזרות שכללו בלי סוף תס"ח (תרגילי סדר חמושים). בערב כולנו הצתחצחנו ולבשנו מדי א' חגיגיים. בגלל הגשם השוטף שירד יום קודם הטקס נערך בלי הורים ויצא לנו טקס אומלל ומושפל. הסמלת סמל אחד לא הצליחו להתאפק וצחקו כל הטקס. המ"פ בכלל לא שם על הטקס. בכל מחלקה נבחר חניך מצטיין, בנוסף אליהם נבחר מצטיין מחלקתי ומופת פלוגתי. נבחרה גם מפקדת מצטיינת (בדיעבד הסתבר שהיא נבחרה בהגרלה…). כל התארים האלה חסרי חשיבות חוץ מזה שאם ההורים שלך רואים את הטקס זה נחמד לקבל משהו. ביום רביעי החזרנו את הציוד (למרבה השמחה המחלקתית לאף אחד לא היה חסר ציוד ואפילו היה לנו לא מעט ציוד עודף, כולל אפוד בשווי 600 שקל) במסדר זיכוי. בשאר היום היינו עסוקים בעיקר בנקנ"שים עד שהזדכנו על הנשקים. זאת היתה הקלה להפטר מהנשק. במשך כל היום המפקדות איימו שיש להן המון מדי ב' שהן יוכלו לתת לנו בשביל להוריד אותנו לפק"לים. הן אפילו קיימו ונתנו לחבר שלי להיות הקורבן לאיומים. כמובן שחוץ ממנו אף אחד לא זכה לתענוג המפוקפק. אחרי ארוחת ערב היתה לנו שיחת סיכום עם המ"פ ואז קיבלנו את שעת הת"ש הכי שמחה שהיתה לנו. בבוקר האחרון קמנו, אכלנו, עשינו מסדר בוקר, סגרנו את הפלוגה (עשינו כאילו אנחנו מנקים במשך שעה בערך), קיבלנו מעטפות שכללו את הקב"א שלנו בין היתר. אתם יכולים למצוא זמן בשביל לבדוק מה הקב"א שלכם (עקרונית אסור לכם אבל אם אתם מוצאים רגע מתאים תלכו על זה). העברנו איזה רבע שעה בניקוש עשבים עד שהסגל התארגן והחזרנו את תעודות החוגר שלנו בתמורה לתעודות דח"ש. עלינו על האוטובוס שלקח אותנו לתחנת הרכבת של אשדוד גם אז המפקדות צעקו עלינו. לא היתה אפילו שבירת דיסטנס. אם היתה שבירת דיסטנס היינו שוברים לפחות שתיים מהמפקדות שלנו ואת הסמלת. וככה נגמרה הטירונות המגוכחת שלנו.

 

[אבישי המתגייס]

../images/Emo42.gifטירונות עתודאים (חלק 5)../images/Emo124.gif

א. משהו – בטירונות מובטח לכל אחד שהוא יזכה להיות א. משהו (כלומר אחראי על משהו). בין אם זה א. שרותים (יושב בסתלבט שעה ליד השרותים) , א. מצבות (צריך להכין מצבת נוכחות תחת לחץ כבד), א. צמצומים (דואג שכולם ישבו בצמצום בחדר אוכל) או אפילו א. סריקה (אחראי לעשות סריקות במהלך מסדר בוקר, כלומר ללכת ולהראות כאילו אתה מנקה את המאהל) וכל א. אחר שמתחשק לכם להמציא. לטרטר – כמו שאתם מדמיינים אבל כשאתם מרגישים את זה על בשרכם זה מרגיש אחרת משום מה. למי אכפת עם התיקים לא בדיוק בשלשות, אם מערום הקיטבגים לא מדויק, הח' עקומה, ההקשב לא היה מספיק רועם או הלכו תדעו מה לא מצא חן בעיני מפקדת מושתנת ובגלל זה כולנו נעשה את אותה פעולה דבילית עוד פעם, נחזור למצב הנוכחי עוד פעם נבצע את הפעולה ההיא עוד פעם וכן הלאה עד שהמפקדת תשתעמם מזה. וזה לא יקרה בקרוב… כיתות מחלקות פלוגות ושאר מיני ירקות – אני אכתוב את זה עוד פעם ועדיין לא תזכרו את זה עד לטירונות ואז כבר תדעו את זה מתוך שינה. בבסיס יש כמה פלוגות. נניח 10 פלוגות (אני אצמד לבסיס ניצנים מעכשיו). לכל פלוגה יש את המקום שלה, המאהל שלה (זה אותו דבר בעצם), את המפקדים שלה ואפילו את החוקים שלה (וגם את המין שלה כי אין יש פלוגת בנות ויש פלוגת בנים ואין דבר אחר). כל פלוגה מכילה בתוכה 3 מחלקות. בגלל שהיינו רק 80 חיילים בפלוגה שלי חילקו אותנו ל 2 מחלקות שזה דבר לא שיגרתי אבל אפשרי. בכל מחלקה היו כמובן 40 חיילים. כל מחלקה מכילה 4 כיתות (המספר הזה נתון לשינוי) כשכיתה מכילה 10 טירונים (זה נחשב למעט, בכיתה רגילה אמורים להיות 20 אנשים אם לא יותר). בסיס מכיל פלוגה -> 2-3 מחלקות -> 4 כיתות סגל – כלל המפקדים, סמלים, קצינים וכל מי שבפלוגה שלך והוא לא טירון בעצם (הם נדפקים יותר ממכם, הם הרי צריכים לחיות בחרא הזה הרבה יותר זמן). וככה הולך הסולם. לכיתה יש מפקדת בדרגת רב"ט שזה אומר 2 פסים על המעיל ו 5 חודשים מינימום בצבא ככה שהיא אולי אפילו בשכבה שלכם. המפקדת מטומטמת וספק אם היא השלימה השכלה תיכונית. היא לוקחת ברצינות את כל המשחק הזה שנקרא טירונות בגלל ואם לא תהיה משמעת היא גם תחטוף על זה בסופו של דבר. המפקדת אומנם משויכת לכיתה שלה אבל היא יכולה לתת פקודות לכל אחד בפלוגה. זה מראה לכם כמה אתם כלום בבסיס. כל אחד יכול לתת לכם פקודות עקרונית. לכל מחלקה יש את הסמל שלה. הסמל הוא הדמות שאמורה להיות הכי רעה בסיפור. הוא גונב לך ציוד בשביל להעלות אותך למת"ש אחר כך, הוא עושה את מסדרי הסמל והוא דואג לעשות לך רע על הנשמה כל הזמן. כמובן שזה תלוי באישיות של הבנאדם בעיקר. לי אישית היתה סמלת מפלצת הכי גרועה שיש. לכיתה שלי היתה מפקדת טובה יחסית ולכיתות אחרות היו מפקדות גרועות נטו בלי יחסית. האופי של המפקדת והסמל שלך יכול לעצב את פני הטירונות שלך אבל אין הרבה מה לעשות בנידון. הסמל הוא בדרגת סמל שזה הדרגה הכי גבוהה לחוגר ממין נקבה. 3 פסים על השרוול מסמנים לך תפוס מחסה ואל תתקרב למפלצת המסנג'רת שמולך. לכל מחלקה יש גם את המ"מ שלה (מזרון מחלקתי או מפקד מחלקתי). כאן כבר נכנס קצין לתמונה. מה שאומר מישהו שחתם קבע ועשה קורס קצינים והוא כבר יותר מכלום בצבא. יש לו ארון אחד כל הכתף מעל לכולם יש את המ"פ שאותו רואים מעט יחסית וטוב שככה. מנת קרב – מכיל 4 קופסאות טונה, 1 חלבה, 1 ממרח קקאו, 1 שקית סוכריות, 1 שכית סוכר, תיונים, זיתים והדליקטס: קופסת בוטנים וקופסת פירות מיובשים. לזה מוסיפים חצי כיכר לחם והרבה מאד חול. 4 אנשים מקבלים מנת קרב אחת ליום שלם. תתפלאו זה מספיק איכשהו. מנות קרב אוכלים בימי שדאות וימי מטווחים. בימים כאלה מומלץ להצטייד באוכל שהבאתם מהבית, סכו"ם שגנבתם מהחדר אוכל של הבסיס ופותחן קופסאות שהשגתם מאיפשהו כדי לא להיות תלויים בפותחן שתקבלו במנה ותצטרכו להחזיר לא. פותחנים. עד שלא עברתם ארוחה של מנות קרב אתם לא יכולים להבין איך אנשים רבים על פרוסת לחם בן שבוע, סוכרית מציצה בצבע כתום או צהוב (העיקר לא כחול בטעם מנטה מגעיל) ואיך אפשר לאכול בידיים טונה מלאת חול מקופסה. גילינו שאנחנו לא מפונקים והסתדרנו לא רע עם האוכל. סך הכל אפשר לצאת לא רעב גם מיום שמבוסס על מנות קרב אבל התענוג של שניצל או פיצה בשקם אחרי יום כזה שווה לדעתי את החרא שאוכלים לאורך כל היום. ותיקים – מדובר בלא עתודאים שבינינו. אנשים שלא עברו את הטירונות הקודמת שלהם וצורפו לטירונות שלנו. הסיבה הנפוצה לזה שהם לא עברו את הטירונות הקודמת – חוסר משמעת. נתון יבש בטירונות שלנו – מתוך 70 עתודאים אחד עלה למשפט. 8 ותיקים עלו 18 פעמים למשפט (2 ותיקים ברחו מהבסיס ביום השני ומאז לא נודעו עקבותיהם). ותיק אחד הצטרף אלינו ביום השני (במקרה לכיתה שלי, אבל לא היה מקום באוהל שלנו אז הוא שוכן באוהל של כיתה אחרת, במיטה של העריק המחלקתי שלנו שברח ביום השני). הותיק הזה, שחר, היה חריג בין הותיקים האחרים. הסיבה שהוא לא גמר את הטירונות שלו היתה עודף גימלים (הוא פשוט היה בבית יותר מחצי מהטירונות הראשונה שלו). בשונה מהותיקים האחרים הרגשנו שהוא אחד משלנו. רוב הותיקים אצלנו עשו את הטירונות השניה שלהם. אחד מהותיקים (גם הוא היה בכיתה שלי במקרה, אליהו שמו בישראל) עשה את הטירונות הרביעית שלו איתנו מה שאומר שהוא היה בגיל של המפקדות שלנו אם לא יותר. לצערנו הוא לא הצליח לסיים גם את הטירונות הזאת ונשלח באמצע ל28 ימי כלא אחרי שטירונית מפלוגה אחרת התלוננה שהוא נקר עליה (נקר = ירה עליה עם נשק לא טעון). אליהו לימד אותנו כל מיני טיפים שימושיים כמו שיטה לקשירת שרוכים (אחרי 5 ימי טירונות למדתי ממנו את השיטה ומאז כל הטירונות לא הייתי צריך לפתוח או לקשור שרוכים, מה שחסך לי הרבה זמן כשהיה צריך ללבוש/לחלוץ נעליים), איך עושים צ'אט שמירות ועוד כל מיני דברים שעושים את החיים בטירונות קלים יותר.

 

[אבישי המתגייס]

../images/Emo42.gifטירונות עתודאים (חלק 6)../images/Emo124.gif

סלנג צבאי – לפעמים נראה שהצבא מנסה לעצבן עם מילים כמו לדנדש, לזכות (שתי המילים הן סלנג ל"לנקות") ולדגם (לסדר את ההופעה שלך). בהצעדות שיהיו לכם המפקדות יפגינו אוצר מילים דליל במיוחד ("שמאל ימין שמאל, שמאל, שמאל…"; "להרים ראשים, להיות גאים"; "להרים רגליים, להניף ידיים"; "לדגם שלשות, ליישר טורים"; "אבישי, אתה, לא, בקצב"). בסוף הטירונות אתם כבר תדברו את זה בשוטפת ותחקו את המפקדים שלכם בלי סוף. אני יכול להכין (בעזרתם האדיבה של העתודאים שהיו איתי) מבחר ציטוטים נרחב של כל מה ששמענו בטירונות. לינה - טירונות מתבצעת באוהל הכיתתי. האוהל צפוף כי צריכים להכניס לרווחים הקטנים בין המיטות תיק אישי, קיטבג ב' ואם התיק האישי לא מספיק גדול אז גם קיטבג א' (שעקרונית יכול להשאר בבית). המיטות לא נוחות כמו בבית אבל אין מה להתלונן יותר מדי. צריך לישון עם הנשק מתחת לראש. לאורך כל הטירונות לא היתה לי בעיה עם זה אבל אחרי שעברנו אוהל (מסיבה שאפרט בהמשך) קיבלתי מיטה קצרה ולא הצלחתי להרדם עם הרובה בתור כרית אז פשוט שמתי אותו ליד המיטה ואף מפקד לא גנב אותו כמו שהם הבטיחו לנו. מקבלים מהבסיס שק שינה ושתי שמיכות. זה מספיק בשביל שיהיה לך חם בלילה. תהיו מוכנים שאחרי השדאות השק"ש יהיה מלא חול וידרוש ש"יזכו וידנדשו" (ע"ע סלנג צבאי) אותו. רובנו התקררנו בטירונות שלנו (אחרי הכל טירונות חורף והיו ימים של גשם שוטף). המאפיין המשותף לכל האוהלים הוא נזילות כל פעם שיש טפטוף. הרבה ציוד נרטב ובגשם חזק יותר גם המזרונים. אחרי יום גשום במיוחד התלוננו שכל המזרונים באוהל שלנו נרטבו והעבירו את הכיתה שלי לאוהל אחר (אחד מהכיתה שלי, מאור, ישן בדרך קבע באוהל אחר בגלל שהמזרון שלו היה תמיד רטוב בגלל איזה חור שהיה תקוע בדיוק מעל למיטה שלו. אחרי שעברנו אוהל הוא קיבל עוד פעם את המיטה היחידה מתחת לחור. למזלו זה היה אחרי ששלחו לכלא את אליהו וככה היתה לו מיטה יבשה לישון בה). במהלך המעבר הזה נסגרה לי מיטה על האצבע (המהנדסים הצבאיים שתכננו את המיטות האלה לקחו השראה ממלכודת עכברים) ואת השבוע האחרון של הטירונות העברתי עם שטף דם שחור ובולט על האצבע. לא מפריע במיוחד, קצת כואב ומאד מיותר. תזהרו עם המיטות האלה כשאתם מטורטרים. הכי חשוב בטירונות זה לשמור על הגוף שלכם, אחר כך לעמוד בזמנים של המפקדות ורק בסוף לעשות את המשימה שנתנו לכם. הקשב – צריך לתת למפקדת/סמלת/כל מישהו אחר ברגע שנגמר הזמן. כשנותנים הקשב צריך להיות בח' בד"כ (אלא אם הוגדר מראש משהו אחר, לרוב שורה (בקו יורים) שלושה טורים (בדרך לחדר אוכל) או רביעיות (כשמחלקים מנות קרב)). אחד מהשניים שעומד בקצוות הח' צריך לצעוק "5 שניות" וכולם עונים "5 שניות". הוא ממשיך ב"לקבלת המפקדת הכוח ימתח להקשב. שתיים שלוש" וכאן כולם צועקים "הקשב". במקום המפקדת יכול להכנס הסמל או המ"מ או אפילו המ"פ לעיתים נדירות. תלוי את מי צריך לקבל. במקום הכוח יכול לבוא הכיתה (אם רק הכיתה עומדת בח') המחלקה (לא יהיה מצב שכל המחלקה ביחד תעמוד בח' כי תמיד יהיה שומר מאהל או כיתת כוננות או סתם נפקד אבל רוב ההקשבים שתתנו יהיו הקשבים מחלקתיים) או אפילו הפלוגה במקרים נדירים יחסית. אומרים "הכוח" רק כשהחיילים שבח' לא משוייכים מספיק. ברוב ההקשבים שתתנו המפקדת תגיד שהיא רוצה לשמוע אותכם חזק יותר ושמבחינתה כל הבסיס ישמע אותכם ושבגלל ככה לא נשמעים חיילים שאתמול היה להם טקס השבעה או שמחר יש להם טקס השבעה או שבעוד שנה יהיה להם טקס השבעה או ששלשום היה להם יום שדאות ועוד אלף קשקושים מפגרים כאלה. אחרי שהיא תגיד את זה תצטרכו לצעוק את ההקשב חזק יותר ואז היא תגיד עוד פעם שהיא לא שומעת אותכם. ברוב הטירונות עשיתי בכאילו עם השפתיים כל הפעמים (אם תופסים אותך לא מזיז את השפתיים אתה תרד לעשרים) וזה היה בסדר. אחרי שתמציאו שם למחלקה שלכם ההקשב שלכם אמור להיות "לקבלת המפקדת המחלקה" וכאן כולם צועקים את שם המחלקה, לדוגמא: "המתלהבים" "תמתח להקשב". נקנ"ש – ניקוי נשק. יושבים בח' גדולה ולפי סדר קבוע וחד גוני מנקים את החלקים של הנשק לפי הזמנים שהמפקדת נותנת. אין טעם להביא טסטרים בשביל לנקות אותו. אתם יכולים לעשות את עצמכם כאילו אתם מנקים. גם אם הנשק מלוכלך ומלא חלודה והמפקדות אומרות שתצטרכו לנקות אותו עד שהנשקייה יסכימו לקבל אותו בחזרה גם אם זה אומר שתשארו בבסיס עוד זמן לא מוגבל – אל תקחו את זה ברצינות. טיפ חשוב: כשמחזירים את הנשק עובר בין כולם נשק מומחה ובודק את הנשק. הוא אומר לכם איפה צריך לנקות (בד"כ הוא ישר מאשר את הנשק) אתם מצדכם יכולים לעשות כאילו אתם מנקים וכשהוא (והמפקדות) לא שם לב תלכו לפינת שימון. תטבלו את הנשק בשמן ותלכו לעמוד עם כולם בתור להחזרת נשק. פק"לים – פקודות קבע ללוחם. בצבא נהוג להצמיד את המונח פק"ל לכל דבר. דוגמאות: שק פק"ל, כיס פק"ל וטרקטור פק"ל (סתם דבר כזה אין, אבל רק בגלל שאין טרקטורים בבסיס). השימוש הכי נפוץ הוא בבודדת, כלומר פק"ל. כלומר – רד לעשרים. פטור מפק"לים נותן לך חסינות מלרדת לעשרים (בטן או מרפקים). פטור – חסינות בפקודה. אפשר לקבל פטור מהכל כנראה. במחלקה שלי היה טירון שקראנו לו פטורמן (Ptor-man) על שום שהיה לו כנראה פטור מהכל. אני רושם את הדברים שמהם היה לו פטור בשביל שתראו מאיזה דברים אפשר להוציא פטור. להלן הרשימה: ריצה, הליכה, משקל (מציינים מה המשקל המקסימלי שמותר לו לסחוב, לפטורמן שלנו היה 7 ק"ג), עמידה (מציינים כל כמה דקות עמידה הוא מקבל X דקות ישיבה, לפטורמן שלנו היה 30/30 כלומר על כל חצי שעה עמידה הוא זכאי לחצי שעה ישיבה), פק"לים, שמירות לילה, שינה מחוץ לבסיס בימי שדאות ואני מאמין שעוד כמה שאני לא זוכר. פטורים שכדאי להשיג – פטור מגילוח ופטור מנעליים צבאיות שמאפשר לזוכה המאושר להפטר ממכשיר העינויים ולהסתובב בנעליים אזרחיות במקום. המפקדים חייבים לציית לפטורים וגם אתם ככה שאם יש לכם פטור מריצה אסור לכם לרוץ גם כשמתחשק לכם.

 

[People]

../images/Emo45.gif קבל ח"ח על המאמר

מעניין לקרוא ובאמת מכין לקראת הטירונות הקרבה שלנו עתודאי החורף. תודה.

 

[bodas18]

WOW!!!!!

|אייקון שלי עם העיניים בחוץ ולשון מתגלגלת| מה זה??? איזה יופי!!!!! זה לא מאמר... זה... זה... ספר! מדריך למתגייס

חבל על הזמן! נכס לפורום הזה. אומנם אנחנו כטירוני חורף נעשה הכל בחום ובקיץ (ואז יש כמה דברים שונים) אבל זה פשוט מעולה. מכניס דברים לפרופורציות ומכין אותך ל"לא נודע"... תודה בנאדם!

 

[mickeym]

../images/Emo45.gif אדיר אבישי! נכס צאן ברזל!

 

[מר אדוני]

פיייי.... יפה יפה!!! כל הכבוד אבישי

עכשיו רק חסר לנו מישהו שיעשה טירונות ב"זיקים", וכבר הדורות הבאים יקבלו תמונת מצב מלאה על המתרחש בבט"רים. כי כמו שראיתי אצלך במאמר, יש דברים דומים בכל טירונות, ודברים שונים. לדוגמא לי לא היה מסדר פאקים אף פעם, וגם לא היינו צריכים להחזיר פותחנים של מנות קרב. בקיצור - ישר כוח!!!

 

[adr100]

טירונות עתודאים (חלק 7) - ג'וליס

אבישי היה במחלקה 2 שכידוע לא נדפקו כמונו. לכן החלטתי להוסיף קטע קצר על התענוג שנקרא "שבוע שמירות בג'וליס". הגענו ביום ראשון בבוקר לניצנים, אחרי שהחלפנו למדי ב' וטירטרו אותנו קצת, עלינו לאוטובוס שלקח אותנו לג'וליס. 2 המפקדות (השלישית נעלמה בשבוע הראשון בניצנים), VOVA, הסמל והמ"פ נסעו איתנו (אין לי מושג למה המ"פ נסע, כי עוד באותו יום הוא חזר לניצנים בלי שראינו אותו). למי שלא יודע, ג'וליס הוא בסיס להכשרת מ"כים (הם עוברים שם טירונות 03 ואז קורס מ"כים. היה שם גם "קורס הכנה לקורס קצינים" (הרמה של המ"כיות כ"כ נמוך שהם צריכות לעברו קורס הכנה לפני קורס קצינים.), והתמזל מזלנו לראות את המ"כית הנעלמת בקורס הזה. הגענו לג'וליס, פרקנו את כל הציוד, קיבלנו אוהלים (שהיו במצב הרבה יותר טוב מניצנים. גם השירותים ומקלחות היו יותר טובים (למרות שהיו פחות. אחרי שהכנסנו את הציוד לאוהלים לקחו אותי ועוד 4 חבר'ה למטבח. דיי דומה למה שאבישי סיפר. כסיימנו, הייו צריכים להראות לנו את 3 עמדות השמירה בבסיס. 2 מפקדות הלכו איתנו בבסיס, וכשהיינו בערך 20 מטר מעמדת הנשקייה, פתאום הם קלטו את אלכס, החייל ששמר שם, ישן. הם צעקו לו באוזן, אבל זה לא ממש העיר אותו. בסוף הם משכו לא בכובע עד שהוא התעורר. מיותר לציין שחמשתנו ניסינו ממש קשה לא לצחוק. בסוף אפילו לא עשו לו כלום (בכל מקרה הלכנו לסגור את 2 השבתות שנותרו). במהלך שאר השבוע שמרנו כל לילה, שעתיים כל שמירה, כשרק בש.ג. שומרים בזוגות. במהלך היום תמיד היו 7 במטבח, 1 בשמירת מאהל, בין 3 ל6 ב ג'/ב', ולפעמים גם 10 (כשאני בינהם) בתפילה, ככה שמתוך 40 במחלקה הרבה תמיד היו חסרים. ככה שרוב הזמן בוזבז להשלמות של מבחנים, שיעורים ושאר ירקות. ככה העברנו את הזמן עם מסדר סמל מזדמן, עליית משמר עם טקסט קבוע מראש ("אנחנו הולכים לעבור עלמ"ש בנהלים הרגילים. יש בבסיס 3 עמדות שמירה..."). הקטע של השמירה היה ממש מטומטם, כי ג'וליס הוא בסיס פנימי, ככה שכדי להגיע אליו צריך לעבור את העמדות החיצוניות. כן, המחבלים יעברו את מגלן, ואנחנו נחסל אותם... ביום חמישי, הגיעו 2 פלוגות של מכ"ים ומכ"יות לעתיד. חשבנו שהנה - נוכל קצת לראות איך הבנאדם לפני שהוא נהיה שטן, אבל קיבלנו הוראות שאסור לנו לדבר איתם. גם אם הם פונים אליך, אתה צריך להגיד להם "מצטער, אסור לי לדבר איתך". כמובן שרוב האנשים לא ממש הקשיבו לזה, ואחד שנתפס ע"י הסמ"פ משבר עם אחת מהם קיבל שבת (מה שכמובן לא שינה, כי כולנו סגרנו שבת). חוץ מזה היה סבבה, וכשחזרנו לניצנים ביום ראשון בצהריים אחרי האפטרף כולנו היינו בבאסה (גם התנאים חרא, וגם היינו צריכים לראות שוב את מחלקה 2...)

 

[שמש27]

קבל ח"ח ע-נ-ק ! ../images/Emo13.gif

ולמה, למה אתה עושה לי עבודה דוקא בשבוע שאין לי אינטרנט, הא ? מכיוון שאין טירונות בקרוב - אני מרשה לעצמי לעשות מזה מאמר כדת וכדין רק בשבוע הבא... טאג-ליין תקבל אוטומטית בהתרגש טירונות על ראשי הנוכחים בפורום... ותודה מכל ה

 

[אבישי המתגייס]

../images/Emo78.gifתודה על כל התגובות../images/Emo78.gif

מה שכתבתי כאן הוא רק גרסה ראשונית ומאד לא ערוכה וגם עם כמה טעויות (שחר-> שחף. אליהו עשה רק 3 טירונויות). גיליתי גם ששכחתי לכתוב במילון מונחים על "מצבה". מצד שני ממש אין לי כוח להתחיל לערוך את זה מחדש אז אני מזמין את כל העתודאים שהיו איתי שיוסיפו שיפצורים (תוסיפו גם את זה למונחים...). ניסיתי גם לכתוב הערת עורך אבל הפורום היה תחת בעיות כבדות. בקיצור המאמר מיועד בעיקר לטירונים לעתיד שיכולים להפיק ממנו תועלת. בקשר לחורף/קיץ - חשבתי לכתוב גם השוואה קצרה בין יתרונות וחסרונות אבל החלטתי לוותר אחרי שראיתי שטירונות קיץ תפסיד ובגדול (היתרון היחיד הוא שמפסידים את ההכרות עם השכמייה הצבאית לדעתי. ציוד רטוב זה לא ביג-דיל). שורה תחתונה: מוסמכי 02 - שפצרו את המאמר טירונים לעתיד - שננו בע"פ (הפיצה בכותרת מציינת את מה שחלמתי עליו כל הטירונות)

 

[פייד-ראותא]

טונה עם חול rules!!!!!!!!!!!!

חובה בכל בית ישראלי! ממש המאכל הלאומי של הצבא,מנות קרב במדבר או בדיונות של אשדוד,you know... פייד!

 

[פייד-ראותא]

טונה עם חול rules!!!!!!!!!!!!

חובה בכל בית ישראלי! ממש המאכל הלאומי של הצבא,מנות קרב במדבר או בדיונות של אשדוד,you know... פייד!

 

[החציל המכני]

הערות...

1. אבישי אני רואה הדחקת את חוויות הלוף שלך..לא ציינת אותו בקטע של המנת קרב... 2. לכל מי שלא ראה\יודע.. לאבישי יש חברה כוסית חבל"ז!!!! קבל ח"ח רציני!!!

 

[אביבניק]

מתי הוא פירסם תמונות שלה?../images/Emo3.gif

 

[אבישי המתגייס]

הוא מדבר על אלבום התמונות שלנו

שבו כולם מוזמנים לבקר. יש שם תמונות מהטירונות ותמונות שלנו מהאזרחי כשהיינו צעירים תמימים ועתירי שיער (במיוחד החציל המכני...) כל הקרדיט על האלבום - לולאד שגם מארגן את הקשר בין כולם באיסיקיו וגם אירגן לנו את האלבום. הוא אומנם לא חבר פעיל בפורום אבל עדיין מגיע לו ח"ח ענקי על ההשקעה.