אבישי המתגייס
New member
../images/Emo42.gifטירונות עתודאים (חלק 1)../images/Emo124.gif
הגעתי ראשון ללשכת גיוס חיפה בבוקר יום קריר. אחד אחרי השני הגיעו שאר העתודאים ללשכה. הצטופפנו בערך 40 חיילים לעתיד עם הורים ותיקים גדולים. בשעה היעודה הכניסו אותנו לרחבת המתנה בתוך הלישכה. ואחרי חצי שעה נניח עלינו על האוטובוס. לא הכרנו אחד תשני. אני במקרה התגייסתי עם החבר הכי טוב שלי מה שהיה הקלה רצינית יחסית לרוב האנשים שהתגייסו בלי להכיר אף אחד מהעתודאים האחרים (היתה גם הכרות מסוימת דרך הפורום של תפוז שתרמה לא מעט). נסענו לבקו"ם ועברנו את שרשרת החיול שכולם עוברים עם תוספת קטנה לעתודאים. יש שם איזה הרצאה משעממת לא חשובה, סרט דבילי שדורש מכות, חיסונים, טבילת ידיים בג'יפה, אימות נתונים, דברים בסיסיים ואת החתימה על חוזה עתודה. אחרי שלקחנו את הציוד (אתם יכולים לקחת בלב שלם כמה זוגות גרביים נוספים או כל דבר אחר שאתם מצליחים לשים עליו יד, הם לא ממש בודקים את זה אפילו שהם אומרים שכן) הלכנו לאכול. חדר אוכל מסכן במיוחד. אחרי האוכל לקחנו את התיקים שלנו בחזרה (מפקידים אותם בשביל לא להסתובב איתם כל היום) והלכנו לאוטובוסים שלקחו אותנו לבסיס. צוות הבקו"ם ונציג של מדור עתודה עשו לנו הדרכה כללית לפני העלייה לאוטובוסים והתחלת מה שנקרא משחק הטירונות (אגב הזמן האחרון ללכת לשרותים הוא בזמן שמקבלים בחזרה את התיקים האישיים). כשאתם עולים לאוטובוס כבר תצמידו אליכם את החוגר, ארנק, ת.ז. ואת שאר הדברים היקרים ללבכם וכיסכם. אל תביאו רשיון (אפילו שכתוב שזה מאד מאד חשוב!) כי זה סתם מסמך שאיבודו יעלה לכם כסף ואין לו שום שימוש ואף אחד לא בודק אם יש לכם או אין. בנסיעה יתחילו לצעוק עליכם ותוך כדי תמלאו טפסים. כמה המלצות לגבי מילוי טפסים – אתם לא חייבים למלא את הטלפון האמיתי שלכם. ככה יהיו בעיות אם ירצו להקפיץ אותכם לבסיס. אתם יכולים לרשום שיש לכם אחים גדולים שעלולים להתחתן ואז תקבלו יום חופש (זה סתם בצחוק) אתם יכולים לכתוב במקום מגורים משהו לא מוכר שיוכל להחשב כצפוני במקרה הצורך (אני גר בקרית טבעון, ישוב שנמצא דרומית לחיפה. צפוני הוגדר במחלקה שלי כמי שגר צפונית לקריות. אמרתי שקרית טבעון היא חלק מהקריות, בצפון שלה וזה נתן לי יציאה מוקדמת בשלוש שעות. ככה זה כשהישוב שלך הוא חור שאף אחד לא שמע עליו). בסוף הנסיעה התחילו לטרטר אותנו עם סחיבות תיקים וללמד אותנו מה הכוונה בעמידה בזמנים. אתם לא אמורים להספיק את המשימה שנתנו לכם אלא לעמוד בצורה שאמרו לכם בסוף הזמן הנתון. זה מעצבן, טיפשי, חסר הגיון (בשביל הטירונים, לסגל דווקא יש מטרה בשיטה הזאת). אחרי שטורטרנו רבע שעה בערך ביקרנו את המש"קית ת"ש שאימתה נתונים, החלטנו על מה להשבע (מה זה לעזאזל סמל יתרו?!), קיבלנו תגיות שמציינות שאנחנו טירונים ומאיזה פלוגה אנחנו. חזרנו לרחבת הפלוגה ושמענו הרצאה מהסמל על כיבוי אש. אחד הדברים המעצבנים בטירונות הוא שצריך לעמוד הרבה בנעליים מאד לא נוחות, בצורה קבועה (חייל מה קרה ל V בין הרגליים שלך?). חילקו אותנו לכיתות ומחלקות (אני אוסיף בסוף מילון מושגים). עשינו שיחת הכרות כיתתית ואכלנו ארוחת ערב אם אני זוכר נכון. מכאן אתה נכנס לתוך הווי הטירונות. כנראה שבאמת יש דבר כזה הלם בקו"ם שעובר אחרי שבוע בממוצע (משתנה בהתאם לאישיות של כל אחד). עזר לי מאד שהיה לי חבר טוב שהכרתי מקודם אבל אפשר להסתדר גם בלי זה. אחרי שאתה לובש בגדים תוך 5 דקות, מכיר את כל הקטנוניות של מה שנקרא "דיגום", זוכר את סוגי ההקשבים שצריך לתת, מכיר את החוקים הדבליים ואת המקום פיזית והכי חשוב מתחיל להכיר את האנשים שאיתך אתה מגלה שאפשר למשוך את זה עוד כמה שבועות (אני לא מבין איך אנשים עושים טירונויות של חודשים) ואפילו שאפשר לצחוק במקום הזה ושבכלל השד לא נורא כל כך.
הגעתי ראשון ללשכת גיוס חיפה בבוקר יום קריר. אחד אחרי השני הגיעו שאר העתודאים ללשכה. הצטופפנו בערך 40 חיילים לעתיד עם הורים ותיקים גדולים. בשעה היעודה הכניסו אותנו לרחבת המתנה בתוך הלישכה. ואחרי חצי שעה נניח עלינו על האוטובוס. לא הכרנו אחד תשני. אני במקרה התגייסתי עם החבר הכי טוב שלי מה שהיה הקלה רצינית יחסית לרוב האנשים שהתגייסו בלי להכיר אף אחד מהעתודאים האחרים (היתה גם הכרות מסוימת דרך הפורום של תפוז שתרמה לא מעט). נסענו לבקו"ם ועברנו את שרשרת החיול שכולם עוברים עם תוספת קטנה לעתודאים. יש שם איזה הרצאה משעממת לא חשובה, סרט דבילי שדורש מכות, חיסונים, טבילת ידיים בג'יפה, אימות נתונים, דברים בסיסיים ואת החתימה על חוזה עתודה. אחרי שלקחנו את הציוד (אתם יכולים לקחת בלב שלם כמה זוגות גרביים נוספים או כל דבר אחר שאתם מצליחים לשים עליו יד, הם לא ממש בודקים את זה אפילו שהם אומרים שכן) הלכנו לאכול. חדר אוכל מסכן במיוחד. אחרי האוכל לקחנו את התיקים שלנו בחזרה (מפקידים אותם בשביל לא להסתובב איתם כל היום) והלכנו לאוטובוסים שלקחו אותנו לבסיס. צוות הבקו"ם ונציג של מדור עתודה עשו לנו הדרכה כללית לפני העלייה לאוטובוסים והתחלת מה שנקרא משחק הטירונות (אגב הזמן האחרון ללכת לשרותים הוא בזמן שמקבלים בחזרה את התיקים האישיים). כשאתם עולים לאוטובוס כבר תצמידו אליכם את החוגר, ארנק, ת.ז. ואת שאר הדברים היקרים ללבכם וכיסכם. אל תביאו רשיון (אפילו שכתוב שזה מאד מאד חשוב!) כי זה סתם מסמך שאיבודו יעלה לכם כסף ואין לו שום שימוש ואף אחד לא בודק אם יש לכם או אין. בנסיעה יתחילו לצעוק עליכם ותוך כדי תמלאו טפסים. כמה המלצות לגבי מילוי טפסים – אתם לא חייבים למלא את הטלפון האמיתי שלכם. ככה יהיו בעיות אם ירצו להקפיץ אותכם לבסיס. אתם יכולים לרשום שיש לכם אחים גדולים שעלולים להתחתן ואז תקבלו יום חופש (זה סתם בצחוק) אתם יכולים לכתוב במקום מגורים משהו לא מוכר שיוכל להחשב כצפוני במקרה הצורך (אני גר בקרית טבעון, ישוב שנמצא דרומית לחיפה. צפוני הוגדר במחלקה שלי כמי שגר צפונית לקריות. אמרתי שקרית טבעון היא חלק מהקריות, בצפון שלה וזה נתן לי יציאה מוקדמת בשלוש שעות. ככה זה כשהישוב שלך הוא חור שאף אחד לא שמע עליו). בסוף הנסיעה התחילו לטרטר אותנו עם סחיבות תיקים וללמד אותנו מה הכוונה בעמידה בזמנים. אתם לא אמורים להספיק את המשימה שנתנו לכם אלא לעמוד בצורה שאמרו לכם בסוף הזמן הנתון. זה מעצבן, טיפשי, חסר הגיון (בשביל הטירונים, לסגל דווקא יש מטרה בשיטה הזאת). אחרי שטורטרנו רבע שעה בערך ביקרנו את המש"קית ת"ש שאימתה נתונים, החלטנו על מה להשבע (מה זה לעזאזל סמל יתרו?!), קיבלנו תגיות שמציינות שאנחנו טירונים ומאיזה פלוגה אנחנו. חזרנו לרחבת הפלוגה ושמענו הרצאה מהסמל על כיבוי אש. אחד הדברים המעצבנים בטירונות הוא שצריך לעמוד הרבה בנעליים מאד לא נוחות, בצורה קבועה (חייל מה קרה ל V בין הרגליים שלך?). חילקו אותנו לכיתות ומחלקות (אני אוסיף בסוף מילון מושגים). עשינו שיחת הכרות כיתתית ואכלנו ארוחת ערב אם אני זוכר נכון. מכאן אתה נכנס לתוך הווי הטירונות. כנראה שבאמת יש דבר כזה הלם בקו"ם שעובר אחרי שבוע בממוצע (משתנה בהתאם לאישיות של כל אחד). עזר לי מאד שהיה לי חבר טוב שהכרתי מקודם אבל אפשר להסתדר גם בלי זה. אחרי שאתה לובש בגדים תוך 5 דקות, מכיר את כל הקטנוניות של מה שנקרא "דיגום", זוכר את סוגי ההקשבים שצריך לתת, מכיר את החוקים הדבליים ואת המקום פיזית והכי חשוב מתחיל להכיר את האנשים שאיתך אתה מגלה שאפשר למשוך את זה עוד כמה שבועות (אני לא מבין איך אנשים עושים טירונויות של חודשים) ואפילו שאפשר לצחוק במקום הזה ושבכלל השד לא נורא כל כך.