בבקשה

[אפעופ]

אין לי מה להוסיף על מה שנאמר ../images/Emo39.gif

אולי עוד

אחד יעזור ?

 

[ornaok]

אני חוזרת ומשננת לעצמי:"לא הבטיחו

לי אף פעם גן של שושנים..." מזדהה איתך. חושבת שכל אמא מזדהה איתך... אצלי למשל, לירי בוכה בשניה שזזים ממנה. היא חייבת להיות בידיים כל היום, מוכנה לשחק רק אם מישהו יושב איתה כל הזמן. אני הולכת לעשות פיפי בליווי ווקלי מזויע של צרחות ובכי וקיטורים. צריך לעניין אותה ולגרות אותה בכל רגע נתון כי היא משתעממת נורא מהר. אז במקום לקטר אני מחפשת נקודות חיוביות - היא מהירת תפיסה, לא צריכה שעות בשביל להבין צעצוע

היא אסרטיבית - יודעת מה היא רוצה ומשיגה את זה... והעיקר...היא הילדה שלי, האהובה שלי... וכשאני מותשת או חסרת סבלנות אני פשוט משתדלת לנשום עמוק ולהרגע. זה לא תמיד מצליח... אבל... לא הבטיחו לי שזה יהיה קל

 

[רחל של ענבל והתאומים]

אני מודה ומתוודה

שאני קוראת פעם ופעמיים ושלוש ולא יודעת מה לייעץ. להגיד לך שזה יעבור? השאלה מתי. לפי מה שאת מספרת מדובר כאן על אופי של תינוקת ולא על מצב. את אומרת פעם זה גזים, פעם זה כאבי בטן, פעם שיניים. אבל את לא יכולה להצביע על משהו. בספר הלוחשת לתינוקות היא מדברת על תינוק בעל אופי רטנוני. כזה שהכל מרגיז אותו ובוכה בכעס על כל דבר. אני מודה שלא קראתי את החלקים האלה (לשמחתי לא נזקקתי להם) אבל באופן כללי זה ספר שעוזר לך להסתכל על החיים מנקודת המבט של התינוק ולהבין אותו. למשל, אני בטוחה שבכי זה לא התחביב שלה כפי שאת מציינת, אלא הדרך שלה לבטא כאב או אי נוחות מסויימת. יש תינוקות שסף הכאב שלהם גבוה ולא יבכו על כל דבר קטן (למשל ענבל שלי סבלה מגזים אבל בקושי בכתה ובגיל שנתיים וארבע קיבלה חיסון - שילד בגילה אמור לקחת מאד קשה - ולא בכתה), ויש תינוקות עם סף כאב נמוך וגם רגישים יותר שבוכים הרבה יותר בקלות (רועי שלי מתחיל לבכות אם יש רעש חזק או אני בטעות מדברת בקול - לכוון ענבל או אחת הכלבות - כשהוא בידיים שלי). לפעמים אני מתוסכלת שרועי בוכה על כל דבר קטן אבל אם אני מצליחה להבין אותו אני מרגישה הרבה יותר טוב. אני מרגישה בין השורות הרבה רגשות אשם, הרבה בלבול (בעיקר מכוון אמא שלך) ובעיקר הרגשה שאת במילכוד ולא יודעת כיצד להחלץ ממנו. אז קודם כל לשנן את המנטרה: "אני אמא נהדרת". כי את כזו! את רגישה, את קשובה, את אוהבת את הילדה שלך ואת רוצה שיהיה לה טוב. דבר שני, לזכור שאם היא בוכה זה כנראה בגלל אי נוחות פיזית וסף כאב נמוך. זה לא שאת עשית משהו לא בסדר. דבר שלישי, הקשיבי קודם כל ללב שלך. עזבי מה שאמא אומרת, סבתא, דודה, שכנה. הילדה בוכה - התבונני בה. תחשבי מה יכול להיות הגורם לבכי הזה. תנסי להקל עליה. אם את ממש לא יודעת למה, הניחי לה. לפעמים הם זקוקים לבכי כדי לפרוק. עם רועי הרבה פעמים יוצא לי לתת לו קצת לבכות - זה בד"כ כי אני עסוקה עם ילד אחר - והבנתי שלפעמים הם צריכים להכנס לloop של הבכי ולצאת ממנו לבד (וזה לא בגלל הטענה של הסבתות שזה מפתח את הריאות

). הרגעה עצמית (בתנאי שאין צורך שיש לספק מיידית כמו אוכל או החתלה) זו מיומנות נרכשת בדיוק כמו ללמוד להרדם לבד. עושים את זה לאט לאט בצעדי תינוק. חשבתי שאני לא אדע מה לכתוב ויצאה לי מגילה. אני מקווה שזה לא מבלבל יותר מידי. רחל