../images/Emo39.gif התאומה- פרק 2 ../images/Emo39.gif
דמות חדשה זמנית.
סילביה אורנל- אישה מבוגרת בת 25, משרתת ענייה בבית משפחת לב, היא האומנת והמשרתת האישית של מלי, היא היחידה שמיתייחסת למלי בבית משפחת לב, אחותה הצעירה של סוניה.
התאומה- פרק 2
"לא!!" " גברתי תירגעי!" "אך אפשר להירגע, כשמודעים לך שבעלך נדרס!!" " הוא ניפצע קשות, אך לא מת." " זה אמור לנחם אותי?" " זה לא אשמתינו, הוא בבית החולים דנקסר." בקור רוח שלושת השוטרים יצאו מבית משפחת שליו, טרקו אחרים את הדלת והלכו. סוניה נישארה שמה לבד עומדת ובוכה. השעה 6:30 בבית משפחת לב. " גברת מלי את מוכנה?" " כן, כן אני תכף יוצאת!" מלי התארגנה לבית הספר, שמה שירים לרקע איפור ועוד... " את יכולה להיכנס סילביה!" " תודה גברתי, חברתך לונה התקשרה, אתן הולכות ביחד לבי"ס היום?" " אני ולונה? אני אם המקובלות הלך, לא אם החנניות, היום יספרו את הקולות למועצת התלמידים, וביי ביי לחנניות!" " אבל גברתי, הייתן חברות ממש טובות." " תדגישי את המילה הייתן, וכעת אני רוצה כוס מים." " מיד" סילביה יצאה מחדר מלי וחזרה עם כוס מים בידה. " תודה סילביה." אמרה מלי בחיוך. " יש לי בשורה קטנה גברתי..." פנייה החיכניות של סילביה הפכו לריציניות. 6:42 בבית שליו. " מור!" " מה קרה אימא? ההסעה מגיע רק עוד 45דק'..." " זה קשור לאביך..." " אימא למה את בוכה? בואי תשתי מים." " תני לי לסיים, היום בלילה חלמתי חלום מוזר, אביך יצאה בשעה מוקדמת לעבודתו, היה גם גשם חזק וערפל ככה שלא ראו, אביך עבר את הכביש והיה בדרך למשרד ושם הוא חצה במהירות ומכונית התנגשה בו, זה קרה באמת." מור שהייתה המומה מסיפורה של אימא, וגם עצובה זמנית על זה שאביה מת. " איאמ אבא...מת?" " חס ושלום! לא, אני יוצאת לבית החולים, אבל לך זה יכול להיות מחזה קשה מידי, אני יעדיף שתישארי בבית." " אני אלך לבי"ס לפחות, טוב?" " אני מקווה שזה יעזור לך, תסדרי בנתיים כאן לבד?" " אימא אני בת 15 לא תינוקת." אמרה מור בחיוך רחב וניסתה להסתיר את כאבה, סוניה יצאה במהירות לבית החולים שנתנו לה השוטרים. 6:49 בית החולים דנקסר. " רופא, אך מצב האדם הזה?" " הוא מתאושש, למזלך הצלחת לילחוץ על הבלמים בזמן!" " הוא רץ לעבר הכביש, וגם הגשם הזה." " תרצי לראות אותו?" " כן, הוא ער?" " כן, כמו שאמרתי מצבו משתפר הוא רק קיבל מכה." " בשימחה." " רק תחתמי לי כאן את שמך" " שמי הוא אנה לב." " טוב, תחתמי." אנה נכנסת במהירות לחדר 301, חדר מרק ומקווה שיוכל לסלוח לה. " שלום, אתה מרק?" " כן, ומי את?" " אני אנה, רציתי לבקש סליחה על..." מרק קטע את דיברי אנה. " מה אישה יפה כמוך עושה לידי?" אנה התחילה להסמיק. " אני דרסתי אותך, אתה לא זוכר?" " האמת שאני לא זוכר דבר חוץ מהפרצוף היפה שמולי." אנה ומרק ישבו ודיברו ביחד עד השעה 8:01 ואז בפתאומיות... " סליחה מרק יש לי טלפון." אנה בטלפון: " הלו?" " איפה את?! שעתיים אנחנו מחכים לך כאן!" " סליחה, אבל קרתה לי תאונה אני בבית החולים." " מה, מה קרה לך?! את בסדר נפצעת?" " אורן, אתה באמת דואג לי?" " לא... זה לטובת ביתנו." " אהה, טוב אני בריאה זה רק בחור אחד שדרסתי אז זה לא יהיה יפה שלא אבקר אותו." " טוב, אבל אנחנו חייבים אותך למצגת ההשקעות יש לך 10 דק'! " טוב אני כבר שם, להתראות." אנה מנתקת את הטלפון, וממשיכה לשוחח אם מרק. " אני צריכה ללכת לעבודה היה נעים לפגוש אותך." " גם אותך." אנה קמה מהכיסא והולכת לכיוון היציאה מהחדר אבל מרק תופס את ידה ומנשק אותה נשיקה לוהטת! אבל בידיוק נכנסת...
הצצה לפרק הבא
" אני לא זוכר אותך..." " אוף! איזה בי"ס עלוב, למה כאן אני צריכה לעשות את העבודה בביולוגיה?!" " אתה?!"