../images/Emo58.gif פרק מושלם, לדעתי
אני חושבת שהוא היה חזק מאוד. הוא היה חזק ברגעים השקטים (כמו סצנת הנשיקה) ועצום ברגעים החזקים (כמו סצנת הכישוף של בוני). צפוי: 1. שקתרין כן תביא לדיימון את התרופה. היא הייתה חייבת לו והיא כן אוהבת אותו באיזשהו מקום. 2. שקלאוס יבגוד באלייג'ה. הפרצוף שלו צעק "אני עומד לתקוע לך פגיון בלב עוד רגע". לא צפוי: 1. הירייה בג'רמי... מה?! כל כך נבהלתי, אבל הבנתי שהוא לא ימות כי זה יהיה ממש מפגר... 2. שדיימון קיבל תרופה כבר בפרק הזה. חשבתי שישאירו אותנו במתח עד לעונה השלישית. 3. ויקי. ואנה. מה?!?! ג'רמי רואה רוחות. ממש ריאליסטי, אפילו בשביל הסדרה הזאת. מרגש: 1. הממטרות שלי נפתחו בפעם הראשונה ברגע המרגש בין קרוליין לאמא שלה... "אני עדיין הילדה הקטנה שלך. אני עדיין אני." - וואו. שלולית דמעות מספר 1. 2. "תעזרי לי, אמילי. אני אוהבת אותו." - שלולית דמעות מספר 2. המשחק של קאט גרהם מדהים. 3. הסצנה של דיימון ואלנה במיטה. וואו, יש לי הרבה מה לומר על זה: אלנה גילתה אכפתיות מדהימה, היא גילתה שהיה לה כל כך קל לסלוח לו על הכל. זאת הייתה הסצנה הכי חזקה בכל העונה, לפי דעתי (אלנה לא בדיוק השתמשה במגבת שהייתה לה ביד כמו שצריך. את אמורה לספוג את הזיעה מהפנים שלו, אלנה, לא לנופף במגבת). יכלו לראות עליה שהיא מתה מפחד. אחרי כל השנים האלה דיימון האשים את סטפן, הוא סוף סוף lets go. כשהוא אומר שהוא עשה את הבחירה שלו, והיא הייתה שגויה, הצטברה שלולית דמעות מספר 2. "תאמרי לאחי שאני מצטער, בסדר?" - שלולית דמעות מספר 3. ואלנה? אלנה לא קיוותה בשביל עצמה, בשביל החיים שלה, בכלל במשך כל העונה. בשביל דיימון היא מקווה בייאוש, יותר משהיא קיוותה בשביל אף אחד אחר בכל העונה. היא אומרת לו שלא רק שהיא סולחת לו, היא גם יודעת שהוא אוהב אותה - היא לא מציבה תנאים (בלי "אתה לא יודע מהי אהבה")... כשהוא אמר לה קודם הוא גרם לה לשכוח. את זה היא תזכור ♥ "אני אוהבת אותך עכשיו. בדיוק כמו שאתה" - שלולית דמעות מספר 4. זאת השורה האהובה עליי בכל הסדרה, לדעתי. היא לא רוצה שהוא ישתנה, היא לא מצפה ממנו לשום דבר מעבר למה שהוא. היא לא חייבת לאהוב *כל* מה שהוא עושה כדי לאהוב אותו: היא יכולה לשנוא את בעיות השליטה העצמית והאימפולסיביות, את הציניות ואת הנטייה האלימה שלו, ועדיין לאהוב אותו. וזה מה שיפה. ואז, סוף סוף! הנשיקה. היא נישקה אותו! קודם כל, זו הייתה נשיקה מושלמת בשבילם - מתוקה, צנועה, טהורה, זהירה. בדיוק כמו שצריך להיות אחרי כל הזמן הזה, וכשמדובר בשניהם. קשה לי אפילו להחשיב את זה כבגידה בסטפן, כי לא היה שום דבר מיני במיוחד בנשיקה הזאת. אפשר היה אפילו להתייחס לזה כנשיקה פרידה, למעט העובדה שידענו שלאלנה עדיין יש תקווה. הנשיקה הייתה שלולית דמעות מספר 5. וכל מה שהוא אמר לה בסוף - "תודה לך". הוא היה צריך את זה. הוא השלים בפני עצמו עם זה שהוא עומד למות, לו כבר לא הייתה תקווה, והנשיקה הייתה הקלה עצומה בשבילו. הנשיקה ולדעת שהיא סלחה לו. איאן סומרהלדר שחקן מדהים. מצחיק: 1. אלאריק: "יש לנו את היום שמחר, ואת היום שאחרי מחר, ואת היום שאחרי מחר..."
מכה מתחת לחגורה: 1. קת'רין: "זה בסדר לאהוב את שניהם, את יודעת. אני אהבתי." (ממש אהבתי את זה. זה טריגר להבנה של אלנה שהיא אוהבת גם את דיימון) - "לי אתה צריך להודות. אני זאת שהביאה את התרופה." (זה פשוט כל כך מתאים לה. סיימנו את העונה עם טעם קת'ריני טיפוסי).
בכל הודעה.
