מה הסיפור שלי

noga30

New member
הזרקתי קלקסן 40 בהריון השני

שהתסיים לו לפני כחודש וחצי. בהריון הראשון לא ידעתי שיש לי קרישיות יתר והוא היה רגיל ותקין, אלא שבביקור אצל רופא פרטי בביקורת לאחר הלידה עלה נושא הגלולות ואימי שהיתה איתי שאלה אם אין בעיה עם זה שאצלה היה DVT לאחר לידה (קריש דם ברגל), מה שהביא את הרופא להפנות אותי לבדיקות של קרישיות, שני רופאים ובניהם המטולוג עברו על הבדיקות וחוץ מ- MTHFR אמרו שהכל תקין, אבל למזלי החלטתי לגשת לפרופ' קופרמינץ שגילה שהפרוטאין S נמוך מידי, ושאני צריכה להזריק קלקסן 40. ממש מזל שבהריון הראשון לא היו לי בעיות, כי ממה שקופרמינץ אמר בהריון יש לי סיכון של 1:200 לבעיה עקב קרישיות היתר. אגב, קצת חיפפתי עם הזריקות אחרי הלידה כך שנשארו לי 5 זוגות של קלקסן 40. חבל לי לזרוק אותם סתם, אז אם מישהי מעוניינת, אני יכולה לשלוח לה או שתבוא לקחת. (התפוגה היא דצמבר 2007)
 

noga30

New member
היתה גם תוספת של צירים מוקדמים

משבוע 32, כך שסיימתי את ההריון בשמירה, בסוף ילדתי בשבוע 37+5 אחרי ירידת מים
 

virlomi

New member
שלום

אני מרגישה בסיכון למרות שהרופא לא חושב כך. הסיפור שלי: הריון ראשון - כל הבדיקות תקינות (היה משהו במוח לא ממש מדאיג). ב 11/3/04 שבוע 32+5 בשעה 12:00 בערך אני נכנעת לתחושות שלי ואני ממהרת למרכז בריאות האישה עם חשש שלי לדליפת מי שפיר. במוניטור יש לי צירים כל חמש דקות - ללא כאבים רק לחץ. בתור לרופאה התורנית יש לי ירידת מים . באותו לילה מנתחים אותי (הילדה הפוכה ולא התפתחה לידה). הבת שלי נולדה במשקל 2,050. הריון שני - חוץ מהלחץ שלי הכל בסדר עד עכשיו שבוע 22+1. בכל מקרה אני הרבה יותר ערנית לגוף שלי.
 

virlomi

New member
הט"ח כן מסווגים אותי בסיכון

בגלל אסטמה. אני לוקחת מניעה באופן קבוע. בהריון הנוכחי לוקחת תרופה נגד חרדה ודיכאון.
 

ilevine

New member
הסיפור שלי

עקב היסטוריה משפחתית נשלחתי לבדיקות קרישתיות ונמצא פרוטאין S נמוך והומוצסטאין גבוה. כיום בהיוריון שבוע 29, מזריקה קלקסאן 60מ"ג ולוקחת טרקרדיה. המשך מוצלח לכולנו.
 

MOTHER FOR 2

New member
והסיפור שלי

הריון ראשון- לגמרי תקין עד שבוע 32 בו התחיל IUGR ובני נולד בשבוע 38 במשקל 2.200 ק"ג. שנה אחרי זה בבדיקה שגרתית של פאפ התגלה סרטן צוואר הרחם -כריתה חלקית של הצוואר ומאז ביובסיה כל חצי שנהץ הריון שני- שבוע 8 דופק. שבוע 13 אין דופק. גרידה הריון שלישי - הריון כימי. הריון רביעי- שבוע 8 אין דופק. מקבלת כדורים להפלה. דימומים חזקים אבל יש עדיין שאריות הריון. כמו כן מתגלה מיומה ברחם. עוברת היסטרוסקופיה ניתוחית במהלכה מתגלות גם הידבקויות ברחם. בין בין בבדיקות דם מתגלה גם קרישיות יתר. הריון 5- מתחילת ההריון הזרקה של קלקסן 40. משבוע 21 צירים מוקדמים, צוואר רחם שכמעט ולא קייםת מחיקה של 100% תאשפוז במחלקה להריון בסיכון גבוה בתה"ש למשך 3 וחצי חודשים ללא יכולת לזוז (חוץ משירותים ומקלחת)תקבלת כל התרופות האפשריות לעצירת צירים. בשבוע 35 נולד בני במשקל 2.170
 

בלגן2

New member
הסיפור שלי

הריון ראשון
תאומים אחרי IVF, וצירים מוקדמים שהתחילו בשבוע 19 ביחד עם התקצרות צווארית. בשבוע 24 כבר הייתי עם פתיחה מלאה. אחרי חודשיים של אשפוז במחלקה להריון בסיכון גבוה - ילדתי 2 בנות בשבוע 28, במשקל של קילו. ב"ה היום הן כבר בנות 3 ובריאות לגמרי
הריון נוכחי
מאיפה להתחיל??? הריון נגד כל הסיכויים. אמרו לי שאני לא אוכל להכנס להריון לבד והנה - זה קרה! נשלחתי לשמירה במיטה בבית משבוע 6, בגלל דימומים בתוך הרחם וחשש להפרדות שיליה. בהמשך התמודדנו עם שילית פתח והמשך דימומים ברחם. אני סוחבת איתי אנדומטריוזיס ויש לי ציסטה של 11 ס"מ ברחם התחילו לי צירים והתכווצויות בשבוע 19 ולקינוח - יש לי דלקת חמורה בדרכי השתן שלא מצליחים לטפל בה. (איזה שהוא זיהום נדיר שלא רגיש לשום אנטיביוטיקה). זהו... לשמחתי כבר נמצאת בשבוע 31 וסופרת את הימים עד לשבוע 33, שאז ישחררו אותי מהשמירת הריון..... שמחה על הפורום הזה
 

A C D

New member
אז גם אני פה../images/Emo20.gif

איילה, בת 30, אמא של יובל בן 3.3 ובהריון בשבוע 19. את מעקב ההריון אני עושה אצל רופא פרטי ולא במח' הריון בסיכון, אבל המעקב צפוף וקפדני למדיי.. ההריון הראשון עם יובלי עבר עם כמה קשיים (ציסטה בשחלה שהתפוצצה ויצרה קרישי דם, שמירה במשך 3 שבועות, דימום בשבוע 12, ציסטה בעורף העובר ועוברון סרבן פינוי שהוצא בזירוז בשבוע 42), אבל זכור לי בסה"כ כחוויה טובה. יובלי נולד עם מום בלב (שקשה לגלות בהריון, למרות בדיקת אקו לב שביצעתי) ובגיל שנתיים ושמונה חודשים עבר ניתוח לב פתוח. טוב, זה לא ממש קשור לפה אבל רק מוסיף לחרדות בהריון הזה. כשפשפשון היה בן שנתיים החלטנו לשחזר את ההצלחה ואז התחיל מסע הטירוף שלנו. ההריון ראשון נגמר בהפלה טבעית בשבוע 8, אז עוד האמנתי שנפלתי בסטטיסטיקה ושמרנו על אופטימיות. הריון שני נגמר גם הוא בהפלה טבעית בשבוע 6, אז התחלנו בבירור איטי אבל עדיין לא התגלו הבעיות. ההריון השלישי שנפל נמשך עד שבוע 10 במהלכו קיבלתי חיזוקים למיניהם (קרטיה, פרגניל) וכשלא נצפה דופק, ההריון נגמר בגרידה. אז השלמנו את הבירור - בדיקה גנטית לעובר (נקבה תקינה), קריוטיפ לשנינו, היסטרוסקופיה וקרישיות. נמצאה מחיצה ברחם, שהוסרה בהיסטרו' ניתוחית ובעיית קרישיות - קרדיוליפין מעל הנורמה. לפני הכניסה להריון הזה (5 במספר) התחלתי כבר מהביוץ עם קלקסן ואני כבר מזריקה מיומנת ומכורה. ההריון הזה מלא בחרדות. אין יום שבו אני לא מנהלת מלחמה עם המחשבות השחורות והחרדות. מוכנה לספוג הכל הכל הכל רק שזה יגמר בתינוקת בריאה
בשבוע הבא מי שפיר - עוד תחנה של פחדים וחדרות. אז ההריון הזה מבחינת הרופא שלי לא בדיוק מוגדר כהריון בסיכון, למרות המעקב הצמוד, אבל מבחינתי הוא בסיכון. בעיקר בסיכון לאיבוד שפיותי
 
גם אני מצטרפת - לקראת הסוף

דימומים שהתחילו בתחילת ההריון נעלמו וחזרו להם בשבוע 21, אשפוז ממושך בגלל המטומה ליד השיליה. ושמירה מאז. היום, תודה לאל כבר שבוע 36, בלי זכר לדימומים ובתקווה למשוך עד הסוף.
 

בובסטר

New member
בהצלחה לכולן עם המשך ארוך, תקין וקל

אני מהקלקסניות - לאחר סיפור משפחתי קשה נערך בירור משפחתי גנטי מקיף והתברר שלחלק מבני המשפחה, ואני ביניהם, יש בעית קרישיות יתר קשה. אני אומנם אצל הרופא כל שבועיים ומזריקה כל יום, אבל בכלל לא מרגישה שאני בהריון בסיכון, אני מרגישה מטופלת ואופטימית לגבי ההמשך. בעבר עברתי הפלה עקב עובר שלא התפתח, אבל זה לא היה קשור לנושא הקרישיות. רק אחרי ההפלה התברר לי עד כמה הפלות הן, לצערנו, נפוצות, ואני מאחלת לכולן כאן בפורום לעבור את ההריון עד הסוף המתוק!
 
מזל טוב לאמא של פילפילון על הפורום

אני אמנם לא בהריון... ילדתי לפני חצי שנה, ובמשך כל ההריון הזרקתי קלקסאן 40, עקב נטיה לקרישיות יתר (פקטור 5). הייתי במעקב במרפאה להריון בסיכון, ואשמח לעזור ולענות מנסיוני. מאחלת לכל ההריוניות בסיכון, המשך הריון קל
22
 

anguly

New member
נראה לי שאני שייכת

למרות שאין לי בעייה מוגדרת סתם לא טובה בלהיות בהריון. זהו הריוני השני, שני ההריונות מהפריה חוץ גופית- גם בלהכנס להריון אני לא טובה. הריון ראשון 4 אשפוזים - דימום חזק שבוע 12, צירים משבוע 16 עד סוף ההריון עם שמירה. בשבוע 20 בערך חשד לאפנדיציט שהסתבר כמיומות על הרחם. בשבוע 36 תאונת דרכים קלה. ההריון הנכחי תאומים שבוע 14, כבר היו לי שני דימומים חזקים אחד גרר אשפוז לפני שבוע. יש התכוצויות ואני במיטה בשמירה.
 

טוש3

New member
צירים מוקדמים ודימומים וגם הריון

מרובה עוברים הם בהחלט סיבה מוגדרת להריון בסיכון. מאחלת לך שמירה קלה ושתמשכי עד הסוף ללא קשיים מיוחדים.
 

לרלר

New member
אז ככה....

אני בת 25 וחצי עם הריון ראשון לאחר טיפולים. אני בשבוע 12.3 עם תאומים. לפני שבוע וחצי ראייתי התדרדרה ואז גילו שיש לי קריש דם בעורק של העין. יש התחילו אספירין ובירור של קרישות יתר,אקו לב,דופלר עורקי הצוואר וכו''''. לבינתיים אין תשובות ואני עוד בבדיקות אבל החליטו כבר לתת לי זריקות של קלקסאן במינון של 60 מ"ג בכדי למנוע עוד קרישים. זהו. ביום שישי האחרון עשינו שקיפות עורפית וטפו טפו טפו הכל תקין. אחד הרגעים המרגשים בחיי. מאחלת לכולנו המשך הריון תקין ושיהיה לנו הכי קל שבעולם ללא סיבוכים מיותרים. בהצלחה!!!!!
 
נראה לי שאני האחרונה...

אני לא אוהבת לספר על האמור להלן, פשוט כי יש לי מספיק על הצלחת גם בלי זה. אנשים שמקרה שומעים את כל הסיפור מגיבים כאילו שהחיים שלי הם סרט טורקי, וזה ממש לא כך. אני תמיד אומרת שאני אדם מאושר, כי זכיתי לראות בהתגשמות תפילותיי
, ובינינו - כמה אנשים יכולים לומר את זה? כשהייתי ילדה קטנה לקיתי במחלת חום (rheumatic fever) שהשאירה לי מזכרות בדמות ליקויים סטרוקטוראליים בלב: מסתם דפוק (המיטראלי), הרחבה של החדר השמאלי - LVH, ואוסף של הפרעות קצב מהירות (טכיאריתמיות) שבראשן פרפור פרוזדורים (atrial fibrillation). המשמעות - אני "מסודרת" עם דיגוקסין וחוסמי בטא לכל החיים. היות שפרפור פרוזדורים הולך עם טרומבואמבוליזם BUILT-IN, אני אמורה להיות גם על קומדין לכל החיים, אבל סידרתי לעצמי פטור ובמקום זה מסתפקת באספירין. בהריונות, וגם בטיפולים, חייבת כמובן להזריק קלקסן, כי כידוע E2 גבוה מעלה את הקרישיות. על ההיסטוריה המיילדותית שלי אני לא ארחיב את הדיבור כרגע, רק אומר שהיא מתהדרת באי-ספיקת שלייה (שאני מקווה מאוד שלא תחזור) ולמגינת לבי גם באי-ספיקת צוואר הרחם, שכמעט אין סיכוי שלא תחזור. ואף על פי כן ולמרות הכל, יש לי בבית שני אוצרות בדמות תאומים נפלאים, שלא נבהלו ממסלול המכשולים שאמא סידרה להם והגיעו לעולם בריאים ושלמים (גם אם בשבוע 32, כשהם קטנים לגיל ההריון). על אף הרמת גבה (שלא לומר פקפוק במידת שפיותי) מצד רופאים וחברות כאחד, אני נחושה בדעתי לא לסגור את הבסטה. אז נקווה שבקרוב אוכל להיות אחת מכן
עתליה
 
אם את אחרונה, זו בהחלט אחרונה

חביבה. גם אם את סרט תורכי, זה סרט מעולה. מאחלת לך בהצלחה בנסיונות בעתיד. מקווה שהריון אחד יניב תינוק או תינוקת חיים, בריאים ובשלים.
 

p i n o k y o

New member
מברכת על הקמת הפורום ומצטרפת גם...

היי, נעים להכיר אני בת 31 אוטוטו, וזה לי הריוני החמישי. כעת בשבוע 24+1. בינתיים עוד אפס ילדים בבית. כן, כן. לא אלאה אתכן בסרט הטורקי האישי שלי, רק אספר בקצרה שאני בוגרת ותיקה של טיפולי פוריות, במשך ארבע שנים עברתי טיפולים, במהלכם נכנסתי בממוצע כל טיפול שני להריון וכל שלושה-ארבעה-חמישה חודשים ההריון נפסק מסיבות עצובות אחרות. בדיוק כשהייתי בתהומות הכי עמוקים של העצב שלי לאחר ההריון האחרון הטראומטי במיוחד, גיליתי שנקלטנו במפתיע באופן ספונטני לחלוטין להריון חדש - ההריון הנוכחי. אלוקים נתן לי אותו במתנה ואני כל כך מייחלת שמנגינת החיים הזו אשר מתנגנת בבטני לא תיפסק. אני מרגישה כאילו אני בהריון מתמשך של ארבע שנים.. הוא לא נגמר, אני כבר עייפה מלספור את השבועות ולצפות להתקדמות קדימה, אני מנסה לסיים אותו סופסופ בהצלחה. אני מייחלת שהפינוקיו הקטן שבתוכי יהפוך כבר סופסופ לילד האמיתי שלי. מכאן, אגב, גם הכינוי שבחרתי. אבל כמובן... אין הריון שיעבור אצלי חלק, וההריון החדש שהתחיל בשקט מפתיע במשך חמישה חודשים, התחיל לצרצר עם היכנסי לחודש השישי בשעה טובה. צירי ברקסטון. סבלתי מהתקשויות חוזרות ונשנות בתדירות מאוד תכופה (כל 2-5 דקות, במשך שעה-שעתיים לפחות שלוש פעמים ביום). בטיפת חלב האחות הבהילה אותי לרופא הנשים, אמרה שזה יכול להיות מסוכן מאחר ואני עם תפר צווארי, ופתיחה יכולה לגרום לקריעת הרחם. רופא הנשים שלח אותי מייד למיון יולדות. לאחר אשפוז של שלושה ימים בבי"ח, עם צירונים תכופים במוניטור, שיחררו אותי לשמירת הריון בביתי עם טיפול תרופתי: "פרסולאט" שלוש פעמים ביום ועם תקווה מצד כול משפחת צוות העובדים במחלקה שכבר מכירה אותי ארבע שנים שאצליח למשוך את ההריון לפחות עד שבוע 32. עוד שמונה שבועות... אני מרגישה כל כך קרובה מתמיד ועם זאת עוד כל כך רחוקה... שמונה שבועות נראים לי כמו נצח... מקריאה של סיפוריכן כאן אני מבינה שרובכן חוות את מה שיש לי, ועם טיפול תרופתי דומה. אני מקווה למצוא כאן בית חם שילווה אותי בשמירת ההריון. אז.. נעים מאוד ובהצלחה רבה לכולנו. אמן.
 
למעלה