פינת "על הפרק"

[גרי רשף]

איפה יצחק קדמן כשצריך אותו?..

יצחק קדמן- מנכ"ל המועצה לשלום הילד.. ככה זה בתנך! שמואל עוד יצא בזול יחסית לבת יפתח, או ליצחק שכבר חש את המאכלת על צווארו. בעיני דבריו של אלקנה מצטיירים כנסיון להקל על הכאב. וכי מה תפקידו של מי שמנחם את זולתו- לשכנע אותו שהכל בסדר ואין על מה לבכות, או ליטול אחד משישים מאבלו?

 

[גרי רשף]

מדוע עלי חשב כך?

כשקוראים בפרק הבא על מעללי בניו של עלי- אפשר להתרשם שנשים שיכורות היו מחזה קבוע בשילה.

 

[shushu10]

לשאלותיך תשובותי...

טרם קראתי מה כותב הרב שרלו בענין, אך לע"ד: חנה בוכה כפי שכתוב בפס' ז' ...כן תכעיסנה ותבכה ולא תאכל; ברור שאין נחמה לחנה מניחומי בעלה. הוא חושב שזה ירגיע אותה אם נקח את נקודת המוצא של מחשבתו.. הגבר חושב שמדובר בסתם קנאה ועל זאת הוא יכול אולי לנחמה, אך כשמדובר בעקרות - אצל האשה זה צורך ראשוני "חייתי" וכנראה גבר לא יוכל להבין זאת לאשורו. הוא לא מצליח להרגיעה. היא מוכנה לאכול ולשתות אחרי שעלי מרגיע אותה: "..ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו". מרת נפש - יותר כעס מעצבות, מרירות היא הרגשת כשלון עם חוסר מנוחה, משהו שאינו מניח לקבל את הדין ולהתקפל, מה שכן אפשרי בעצבות.

 

[שיבולית]

תודה, אז מרות נפש יכולה

להתפרש גם כקשיחות? הרי אנשי דוד ודאי היו קשוחים ואולי גם חנה - שלא התייאשה ולא נכנעה למציאות? אגב היא אוכלת לפני המפגש עם עלי - כך שלא זה מה שהרגיע אותה...

 

[shushu10]

מרת נפש לדעתי מסמלת קשיחות

ואכן דמותה קשוחה לטעמי. היא רואה את עלי יושב על הכסא על מזוזת היכל יהוה, ובוחרת להתעלם מנוכחותו לגבי רצונה להתפלל ישירות. היא קשוחה גם ביתר המהלכים, למשל ההחלטה לגמול את הילד בביתה, על דעתה היא. לגבי האכילה צדקת - היא אוכלת אחרי שאלקנה מדבר אתה וגם אחרי השיחה עם עלי. בלא עין הרע!

 

[masorti]

../images/Emo32.gif בתור דתיה/חרדית את מוזרה...

כותבת את השם המפורש שלא בציטוט ישיר מהתנ"ך. (אני יודע שזה מותר הלכתית כי כתיבה במחשב אינה יצירת כתב של ממש. אבל זה עדיין צורם.)

 

[shushu10]

אני דתיה/חרדית? - זו קביעה מוזרה!

הציטוט הוא ישיר מהתנ"ך למרות ששכחתי את הגרשיים.

 

[shushu10]

שאלותיים../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif

שאלה 1) בפס' כג' אומר אלקנה לחנה "עשי הטוב בעיניך שבי עד גמלך אותו אך יקם יהוה את דברו" השאלה היא - מהו דבר יהוה. למה מצפה אלקנה באמירה זו? ידוע מהפסוקים שלא היתה שום הבטחה מצד האל לחנה. הכל נעשה בשתיקה משמעותית. האם אלקנה מתנה כאן תנאי מסוים (אך..) שאלה 2) פס' כח' - וגם אנכי השאלתיהו ליהוה כל הימים אשר היה הוא שאול ליהוה .... מה הכוונה - כל הימים אשר היה הוא שאול ליהוה ?

 

[שיבולית]

אולי-

אלקנה לא מודע לפרטי הנדר? הרי לא כתוב מה בדיוק חנה אמרה לו ובמה נימקה את מעשיה? אולי היא לא פירטה והוא הסיק לבד (בטעות) שהיה איזשהו מו"מ? והיא שכבר מכירה את דבריו חסרי הטעם (שוב - הנה אנוכי טוב לך מעשרה בנים) נוקטת שוב בתשובתה הקודמת - השתיקה מפני שהיא יודעת שהוא לא יבין... לגבי השאלה השנייה- נראה לי שבכל הימים הכוונה היא או לימים בהם הוא נמצא בביתה (עד שיגמל) הוא בחזקת שאול - לחנה או שכל ימי חייו הוא בחזקת שאול - לה'.

 

[shushu10]

כוונתי היתה לומר שפניית חנה בתפילה

אינה זוכה לתשובה כלשהיא מפי האל. (כמובן שהתשובה אינה מושמעת אך מתבצעת כבקשתה). בינתיים נולד שמואל ואמו מגדלת אותו בביתה עד הגמילה. מדוע אלקנה אומר לה = שבי עד גמלך אותו אך יקם יהוה את דברו. הרי "דברי" האל התקיימו בכך שנולד הבן. מה פרוש אך יקם יהוה את דברו. האם יש להם ציפיות? האם הספק מכרסם במוחו של אלקנה, האם הוא חושש לגורלו של שמואל ? למה קיוו חנה ואלקנה (אלקנה=האל "קונה" את בנו ?)

 

[shushu10]

משהו שעלה במחשבתי לגבי הפרק

יצאתי מהנחה שפתיחה של ספר שמואל חייבת שיהיה בה קו מנחה לכל הספר ומה מבטא יפה יותר את דמותו של שמואל מאשר ספור הפתיחה בפרק א'. וכך הגעתי לרעיון שכל הספור שהובא בפרוטרוט על הקדשת שמואל לשבת אל מול פני האל מובא כדי להסביר מאוחר יותר את דמותו של המנהיג-נביא, אותה ספג מחלב אמו. רק עם הגמלו הוא נמסר להשגחתו של עלי. זה מזכיר אולי את הספור על מינקתו של משה בארמון, שאינה אלא אמו. מה שמסביר את ערכיו השרשיים אותם יכול אדם לינוק ישירות מאמו יולדתו. אמו של שמואל פונה ישירות בתפילה לאל, ואינה זקוקה לתיווך עלי או בניו. יחד עם זאת היא מתנצלת בפני עלי ואף מבקשת למצוא חן בעיניו, לפני לכתה. בזה היא אומרת למעשה שאינה מזלזלת בתפקידו, אך התפילה הישירה והקשר הבלתי אמצעי אמונים עליה יותר. לימים ניתן למצוא אצל בנה שמואל את האמירה החדה שאינה משתמשעת לשתי פנים. הוא טוען כי העם אינו זקוק למלך של בשר ודם, ואם ילך בדרכי האל הוא יהיה לו מלך בלעדי. זהו בעצם אותו הרעיון אשר נטעה בו אמו.

 

[שיבולית]

יפה! וזה גם תמציתו של

המאמר של הרב שרלו - פנייה אל ה' ללא מתווכים (רק שהוא מקיש את זה אל ימינו ואל התנהלות חיינו) תודה לך על רעיון מבריק!

 

[shushu10]

תודה לך. לגבי המאמר של הרב

- יש לי קצת הסתייגות מתאורו את עלי. לדעתי עלי טפוס חיובי שומר דרכי האל ועושה דברו. לא מצאתי בהתנהגותו יומרה כלשהיא או נסיון למנוע מחנה תפילה ישירה או תיקון מידותיה, לא בשבתו על הכסא על מזזת ההיכל ולא בדברו אליה. הוא חושבה לשיכורה ואף לא נוזף בה על כי לא ניגשה אליו תחילה למרות שישב בכניסה. זה מראה אולי על רפיון מסוים מצידו לנהל את הענינים, מה שנקרא יותר מאוחר - ועיני עלי כהות. גם חוסר מודעותו למעללי בניו מעידה על קוצר ידו בעניני חינוך והנהגה, ולא על גישה מחמירה בנוהל תפקיד הכהן.

 

[פלגיה]

רק שהמאמר של הרב שרלו

משולל כמעט הוכחות מהטקסט עצמו. היה לו רעיון (יפה, יש לומר) והוא הלביש אותו על הפרק. זו לא פרשנות של הפסוקים