ענת תודה שעזרת לי עם פתיחת השרשור המקסים הזה
כי רק עכשיו אני מתפנה לנושא. אז נתחיל באני מאמין שלי
"מי שאומרת שהמראה החיצוני שלה אינו מעניין אותה-משקרת!" אין חיה כזו, כולנו רוצות להראות טוב גם בעיני עצמנו וגם בעיני אחרים. יש רק כאילו שמשקיעות בזה יותר ויש פחות נקודה.
ביום יום אחלק את התשובה ל-2 תקופות בחיי. התקופה הראשונה, תקופת ההייטק- תמיד לבוש מתוקתק מאד, ג'קטים בחורף, סטייל מחוייט (כשצעירים רוצים להראות מכובדים וזה גם מבגר, לטעמי, מאד). התקופה השניה, בשנים האחרונות, עדיין מתוקתקת, מאד לא מחוייטת, כיום במקום בו קוד הלבוש מאד לא לטעמי אפילו מוזנח משהו, בנות שמגיעות בנעלי אצבע, מכנסיים קצרים וכך גם מעט הגברים... מאד לא עושים לי את זה. אני לעומת זאת מכורה לסגנון הטייץ (למה? כדי להבליט רגליים שריריות וארוכות), ב-99% בגדי מעצבים (מסיגל דקל ועד מעצבות צעירות), כמעט שלא מצליחה לרכוש משהו ברשתות הסטנדרטיות (זארה, מנגו, קאסטרו ושות.).
ג'ינסים-לא בקיץ!!! לעיתים בחורף, אבל ממש לא מכורה לעניין למרות שרוכשת כמעט כל ג'ינס חדש שיוצא, אבל לובשת בערך פעם-פעמיים ואם כן, אז כמובן רק סקיני.
נעליים - זו המחלה!!! במיוחד מגפיים. 30 זוגות מגפיים (לכל יום בחודש). עונת המגפיים (ללא תלות במזג האוויר) נפתחת רשמית ב-1/10 (עוד חודש בדיוק) ומסתיימת באפריל. בין שטוח למקסימום 5 ס"מ. נעליים, לא אוהבת למעט מוקסינים מאיטליה/ספרד כמעט בכל צבע אפשרי. בקיץ, סנדליים מיוחדות בלבד, שנקנות לרוב במילאנו, מדריד או ברצלונה לעיתים בעמנואל בכיכר המדינה (רכישה אחרונה, סנדל מהמם מעמנואל במחיר 850 שקלים בסוף עונה... ולא אני לא פלצנית, פשוט אוהבת דברים יפים ומיוחדים ומוכנה לשלם עבורם). בתוקף עבודתי האחרת (לא כמאמנת ולא כמנהלת מערכות מידע אלא כיועצת למשרד החוץ ולגופים פיננסיים) נאלצת מידי פעם גם להיות קצת יותר מחויטת ולהגיע לפגישות במכנס נורמלי ולא בטייץ.
תכשיטים-נושא כאוב... רק ה. שטרן כי מי שקונה פעם אחת לא מסוגלת לקנות משהו אחר. חלק גדול מהם תמיד עלי כולל צמידים שנבלמים בפעילות ספורט ע"י מגן זיעה... פטנט עולמי כדי לא להורידם. גם הטבעות תמיד עלי, עגילים צמודים ורק הפולאר שתמיד תמיד עלי (לא מחליפה אותו בשום מצב למעט אם יש ארוע נוצץ) מזכיר מי אני... בקיץ, בשעות הפנאי או אחרי חד"כ תמיד תמיד תפגשו אותי במכנס קצר... קולקציה נדירה של מכנסיים קצרים בארוני בשילוב עם גופיה/חולצה של אחת המעצבות החביבות עלי.
איפור-קל בלבד, מסקרה, ליפסטיק עמיד לרוב היום, מעט סומק וזהו. מעצם היותי בהירה, נוהגת (לבד) לצבוע ריסים וגבות לצבע כהה כדי לא להראות לבקנית.
לק- תמיד תמיד פרנץ' על ציפורני הידיים, ובקיץ לק גם ברגליים (העונה מככב אצלי פלירט
של אסי). תספורת-שומרת על קו לא ארוך+פוני שחייב לעבור סידור כל כ-3 שבועות אצל הספרית שלי בביתה. מכיוון שגוון השיער המקורי שלי מעין דבש עם נטיה לג'ינג'י ואני הכי שונאת ג'ינג'י, מקפידה על גוונים בהירים כל כמה חודשים. לא סובלת ממחלת שורשים כהים והגוונים באים רק לטשטש את הג'ינג'י השנוא
שונאת שונאת שונאת מסג'ים!!!!
ובספורט - תמיד מקפידה להראות מיליון דולר. נייקי או אדידס מככבים וכמעט כל שבוע אני מוצאת סיבה לרכוש משהו חדש מרמת החולצה/גופיה דרך מגיני זיעה לידיים, מכנסיים (לרוב קצרים) ועד לגרביים דרייפיט שלא לדבר על נעלי ספורט כי מחלה זו מחלה וגם כאן היא באה לידי ביטוי...משהו כמו 30 זוגות נייקי מתאימות לפי צבעים, כמה נעלי ריצה כולל מיוחדות למרתונים שנקנו בניו-יורק, 2 לרכיבה... בקיצור ארון לנעלי ספורט
איך אתן מגדירות את עצמכן ביום-יום - טומבוי, ספורטאית נצחית, ליידי, פצצת
?
כשהייתי קטנה הייתי טומבוי, מאז למדתי שדווקא יש דברים שנשים עושות שדווקא מוצאים חן בעיני, והיום אני מנסה לשלב בין לבין. באופן כללי, הנוחות תמיד קובעת. לעבודה וביום יום - בגדי ספורט נוחים. מה לעשות - זה באמת הכי נעים 
