לאמיתו של דבר אני מרגיש אותם רק במקומות
ציבוריים כמו קניון מלחה נניח. ישבנו באחד מבתי הקפה והבטנו באופן נואש לחפש אשכנזי אחד חילוני.....מצאנו אולי אחד או שניים בשעה בשעה 17:00 לערך. לא יאומן כיצד כמעט כולם שם: או ערבים או דוסים או שווארצס. להיכן נעלמה האוכלוסייה האיכותית של ירושלים??? וזה כך בדיוק גם במרכז העיר. זה לא היה כך בשנות ה-60 וה-70. למזלי 99 אחוז מנסיעותיי מבוצעות ברכב פרטי כך שאני לא צריך לסבול מהריח שלהם, מהזיעה שלהם, מהשפה שלהם, מהשירים הזולים שלהם ללא שום מסר, ומהמראה שלהם. ברכב אני יכול לעשן, להקשיב למוסיקת AOR אמריקאית איכותית ונפלאה משנת 1978 למשל, לעבוד בפקקים, לחתוך את ירושלים מצפון לדרום ברבע שעה לכל היותר בשעות עומס ועוד. אז מה אטרקטיבי בתחבורה ציבורית בתוך ירושלים? היידיש? הריח? הערבית? הכורדית? הלאק הכתום על הציפורניים? הגופיות הצמודות? הזוהמה על החלונות? השיחות הבטלות? מערכת הכריזה עתירת הטעויות? הסלים של מחנה יהודה והעגלות? הזמן הארוך בהגעה ממקום למקום? אתה מבין עכשיו מדוע קו 68 הוא הקו האיכותי ביותר בירושלים????????