הלילה לא
מונולוג של אמא טריה

neta2

New member
../images/Emo6.gif את ענקית. נחשי מה?

השיא עוד לפנייך. חכי חכי, עוד תנענעי עגלת סופר, עוד תקחי אתך חיתול בתיק האישי שלך,עוד תשאלי בראיון עבודה: "כמה שעות ר-צ-ו-ף עובדים?" (זה קורה בדכ אחרי לילה בו ישנת ברצף יותר מ- 3 שעות
) ו-"מי רוצה לקבל אותי לעבודה"?? כשחיוך דבילי מרוח על הפרצוף, עוד תזמזמי להנאתך באוטו כשאת לבדך את: "עשר אצבעות לי יש..". הכל עוד לפנייך והיד כה נטויה.. חוצמזה, מזל-טוב.
 

גוליגל

New member
ומה עם לתמלל את העבודה?

ניהלתי ישיבה ביד רמה בעבודה, הטוש של הלוח המחיק נפל לרצפה, ושמעתי את עצמי אומרת "בוםםם!". פדיחות... לעומת זאת, חיתול בתיק האישי עוד לא היה לי
 

עמית@

New member
בטח, לי תמיד יש איזה חיתול זנוח

ולי קרה גם שנסעתי עם אחי הצעיר (אמנם צעיר, אבל כבר יש לו 22..) והיו פרות מקסימות לצד הדרך, ואני (בהתלהבות) "תראה, פרות!"
 

עמית@

New member
אגב, תמלול ואמפתיה במיטב המסורת

של "איך לדבר" - עובד מעולה עם בוסים ("אני מבינה שאתה כועס, אני מבינה שזו תקופה קשה ואתה שחוק, אבל אין ברירה, עכשיו עושים א' ב' ג' - נכון שזה לא קל אבל אנחנו עובדים יחד בשביל מטרה משותפת - אתה רוצה לקחת פסק זמן להרגע?")
 

g a n i

New member
../images/Emo106.gifהשיא הוא ללא ספק שלי:

בישיבה מצומצמת (מנהל המפעל, סגנו ואני) השתרר שקט חשוד
בעודי מרימה את עיני לראות מה קרה אני שומעת קול מוכר שר
"מיץ פטל!מיף פטל!
צא מביתך! תן לראותך!"
כן, זה היה הקול שלי
 
אני חוששת שאני לוקחת ת'גביע../images/Emo106.gif

בברית של אורי התחבאתי בחדר שלי ומידי פעם הגיע צונאמי מבקרים קטן (60-70 איש, לא יותר) לצפות בפלא (לא בי, נו, באורי). הייתי שבוע אחרי קיסרי, מוצפת הורמונים, עם ילד חתוך איבר ועם עוד המון תירוצים ("אין לי תירוצים, יש לי סיבות משונות"
) ואז זה קרה: אני הרגשתי כל כך מנותקת ומשוחררת, אחרי מלא ימים בבית חולים ורק עם אנשים קרובים לי - ופשוט... שחררתי פוק (מי שעברה ניתוח מכירה את הגאזים האלו שמסתובבים בגוף אחרי הניתוח ומנסים לצאת אפילו מבית השחי). כן, בואו נגיד שאת השם של הרבי יזכרו פחות מאשר את המומנט
 

Rplus1

New member
הרסתותי

הסוכן החשאי ש' בא במרוצה לראות מה מצחיק אותי כ"כ...
 
למעלה