Set the Controls

[crazy diamond 84]

זה מאוד מעניין מה שאתה אומר

הוא מדבר על זה בעוד שירים כמו "סימבאליין" כנראה שהוא מגלה את עצמו ככותב שירים בתקופה הזאת למרות שהוא התחיל עם סיד לכן לא נותר לי אלא להסכים איתך וגם על מה שאמרת אתמול שביטחונו העצמי ירד אז ב67 לדעתי בגלל הגאונות והפשטות שבשירי סיד שקיבלו הסכמה להקלטה יותר משיריו ובגלל זה הוא ניסה לחכות את סגנון כתיבתו של סיד.

 

[vegetable man]

צ'מע

לא אמרתי שביטחונו ככותב שירים ירד, כי מההתחלה הוא היה למטה, לדעתי. רוג'ר נראה לי די צנוע בתקופה של סיד בארט. הוא לא כתב כלום, חוץ מאת השיר הקקיוני עם הסטטוסקופ. רוג'ר הביט מהצד, בהערצה, על סיד, אותה תקופה. ריק רייט, היה כותב השירים מס' 2 של הלהקה באותה תקופה, ולא רוג'ר. הוא גם היה שר עם סיד את שיריו של סיד ב-PIPER. כך שתפקודו של ווטרס די הסתכם בלנגן באס. אפשר לראות גם בסינגל של It would be so nice / Julia dream: השיר של רייט נחשב העיקרי, בעוד ש-Julia Dream של ווטרס היה רק ה-B-SIDE. ה"השתלטות" של ווטרס על הלהקה ככותב שירים עיקרי לא היתה מיידית. ווטרס חיקה את בארט בשיר הנדון, וחיקה אותו גם ב-Corporal Clegg למשל כשניסה (ללא הצלחה) לחקות את הסגנון ההומוריסטי שלו. למרות זאת, יש גם כמה שירים טובים מאותה תקופה.

 

[One Echoe]

אני, דווקא,

אהבתי את כורפורל גלאג...שיר ממש טוב לדעתי. החיקוי של בארט כאן, לדעתי, מעולה. ואני מסכים איתך בקשר למה שאמרת על ווטארס. אפשר לראות גם בקליפים של פינק פלויד מאותה תקופה(שנות ה-60 המאוחרות)שווטארס צנוע ומעריץ את בארט. אחרי שבארט עזב, ריק רייט לקח את תפקיד כותב השירים והזמר העיקרי. ככל שהזמן עבר, גילמור נכנס ללהקה יותר ויותר וכך גם ווטארס, וריק רייט-לדעתי בגלל האופי שלו נשאר בצד. עם השנים, ווטארס ממש נהיה "דיקטטור" שזה, כידוע לכולנו הסתכם בחומה ובפיינל קאט.

 

[One Echoe]

של ווטארס*

 

[vegetable man]

כשנגיע

ל-corporal clegg, אני אגיד למה לדעתי זה לא שיר כזה טוב.

 

[One Echoe]

../images/Emo45.gif

 

[One Echoe]

אתה צודק,

שכחתי את השורה הזאת. בכל אופן, לדעתי ווטארס מתכוון להגיד שהאהבה היא זו שגורמת לאנשים להשתכר.(כלומר-האהבה זה דבר רע ומביא רגשות שליליים).

 

[crazy diamond 84]

מ`פתאום

להשתכר זה טוב. רק שיכורי אהבה זה קצת קריטי

 

[One Echoe]

שכרות זה לא דבר שטוב לכולם.

ולדעתי ווטארס התכוון שצריך לברוח מהמציאות בגלל האהבה.

 

[vegetable man]

נראה לי

דבר כזה: "האהבה היא הצל שמבשיל את היין" האהבה מובאת כאן בקונוטציה חיובית: ע"מ שיין ישתבח ויתפתח מחזיקים אותו במרתפים קרירים ומוצלים. למה דווקא יין? כי אותו סיני שווטרס לקח ממנו את השורה הזאת אהב יין...אין לי מושג...אבל זה נשמע כמו דימוי שמתאפיין בשירה סינית עתיקה, ולאו דווקא משהו שווטרס מביא מעצמו.

 

[One Echoe]

יכול להיות.

אני עדיין רואה את זה, דווקא, בקונוטציה שלילית. מכיוון שלפני המשפט " האהבה היא הצל שמבשיל את היין ", יש לך את המשפט: "ידע באהבה זה ידע בצל". כלומר-אם חווית אהבות, חווית הרבה "ימים שחורים"(צל) בחיים שלך.

 

[new revolution1]

הגעתי מאוחר מדי

בשביל לתקן את הטעויות אבל בכל זאת אני רוצה: חסר את המשפט Love is the shadow that ripens the wine- אהבה היא הצל שמבשיל את היין.. משהו כזה. והקטע: "ידע של אהבה זה ידע של צללי ערב"- זה "ידע של אהבה זה ידע של צל".. לפחות איך שאני הבנתי. אני חייבת להיות יותר מהירה במתן התגובות.

 

[One Echoe]

כן,

כבר כתבתי ששכחתי משפט אחד. ובקשר ל " צללי ערב ", לא נראה לי שזה משנה...זה כבר בחירה אישית.

 

[new revolution1]

אז ככה..

כל פעם ששמעתי את השיר לא החשבתי חשיבות למילים כי מילא כמעט ולא שומעים בגלל קול הבאס החזק ושאר הכלים. לחן מאוד שקט, רגוע ובעיקר מאופק, מתאים למילים עצמן, ישנה אווירה של מיסתוריות וטבע ששולט בסדר הדברים. בשיר זה מייחסים חשיבות לטבע, המסר פה הוא לתת לטבע לשלוט במיוחד במשפט: "set the controls for the heart of the sun" הטבע הוא זה ששולט בחוקי המדע שגם נותנים לו קרדיט בשיר הזה ובנוסף לוגיקה של האדם מתבססת על ידי הטבע, שכן האדם חי בצלם הטבע שנים רבות ועדיין ממשיך, הוא חלק ממנו ויכול לשלוט בו אך בסופו של דבר הטבע חזק ממנו. הגרסה של הלייב באומה- גומה לייב היא יותר מוחשית ופחות מאופקת מה שנותן את הפן הטבעי יותר. בשיר באלבום השני שלהם זה נשמע ממש מעובד ומאופק, כאילו רצו להסתיר דבר מה בשיר, זאת הסיבה למה אני אוהבת יותר את הגרסה באומה- גומה לייב. יום טוב.

 

[vegetable man]

../images/Emo45.gif

 

[avki]

STCFTHOTS - מיוחד ושונה מכולם.

השיר הזה שונה מעט מהשירים של הפלויד. יש ריפ מרכזי שעליו יש וריאציות מוזיקליות שונות. הריפ עצמו, הוא לא פלוידי בכלל. הוא לא אקספרימנטלי ולא פסיכדלי. הוא בעצם קצת ערבי. על הריפ יש כמה בתים, מעניינים מאד. יש כמה משפטים שהם חובה למי שאוהב את משפטי ההתחכמות של ווטרס לדורות. היפה בקטע הזה, שהוא בעל פוטנציאל מוזיקלי גבוה מאד, בעיקר בגלל הריפ הפשוט הזה. מוזיקאים טובים יוכלו לאלתר על הריפ הזה שעות רבות. לדעתי הקטעים האינסטרומנטליים לא מנוצלים מאה אחוז כראוי, והיו יכולים לקחת את זה צעד אחד קדימה (כפי שעשו בפומפיי לדוגמא, שם הגרסה מתעלה על עצמה). אם איני טועה, זה השיר הראשון שהפלויד משתמשים בהקלטת הציפורים. אני מאד אוהב את השיר הזה, וחושב שרק אחרי ששומעים את הגרסאות של אומהגומה ושל פומפיי בעיקר, אפשר להבין את מלוא הפוטנציאל של השיר הזה, שלדעתי נגמר מהר מדי בגרסה המקורית. שימו לב שאת ריפ הבאס הקבוע בשיר מנגן דווקא גילמור, על הגיטרה החשמלית. זה מעיד על משהו. קטעים ארוכים עם צלילים מתמשכים שגילמור כמעט לא משתתף בהם והם מבוססים על ריפ אחד חוזר על עצמו? בשיר הזה התחילה התקופה האקספרימנטלית של פינק פלויד.