דיברנו על כך בשיעור היום
אני באמת חושב שכדאי למדריך שמרגיש נעלב, לדבר על זה עם המתאמנים ולהבין לבד (לעומת לתת לחוסר הביטחון שלו להנחות אותו) שאילוצים פרטניים ו/או חוסר חשק להישאר לחלק האחרון של השיעור אינם מכוונים ישירות כלפיו. סיכם את זה מתאמן ותיק ומבוגר (שגם מתחרה בחוץ על אופני כביש) בכך שאנשים פועלים לפי ההרגשה שלהם ולפי מה שהגוף שלהם צריך. כמו שאנו יודעים שזמני ההתאוששות שונים מאחד לשני, נוכל להקיש מכך גם לפה. אנו צריכים לחנך את המתאמנים שלנו לעבודה נכונה ובטוחה, אבל חבל להתעקש על זוטות של דברים, והכי גרוע לדעתי, לתת לזה לפגוע באגו שלנו. לעובדה שלמתאמן יש אילוץ, לו"ז, או אפילו חוסר חשק להישאר, בד"כ אין כל קשר אישי אלינו, וגם אם זה בגלל המוסיקה, או אפילו חוסר ההתחברות למדריך, אנו לא צריכים להשאיר אותו בכוח בשיעור, בטח לא בתואנה של "בטיחות".
אני באמת חושב שכדאי למדריך שמרגיש נעלב, לדבר על זה עם המתאמנים ולהבין לבד (לעומת לתת לחוסר הביטחון שלו להנחות אותו) שאילוצים פרטניים ו/או חוסר חשק להישאר לחלק האחרון של השיעור אינם מכוונים ישירות כלפיו. סיכם את זה מתאמן ותיק ומבוגר (שגם מתחרה בחוץ על אופני כביש) בכך שאנשים פועלים לפי ההרגשה שלהם ולפי מה שהגוף שלהם צריך. כמו שאנו יודעים שזמני ההתאוששות שונים מאחד לשני, נוכל להקיש מכך גם לפה. אנו צריכים לחנך את המתאמנים שלנו לעבודה נכונה ובטוחה, אבל חבל להתעקש על זוטות של דברים, והכי גרוע לדעתי, לתת לזה לפגוע באגו שלנו. לעובדה שלמתאמן יש אילוץ, לו"ז, או אפילו חוסר חשק להישאר, בד"כ אין כל קשר אישי אלינו, וגם אם זה בגלל המוסיקה, או אפילו חוסר ההתחברות למדריך, אנו לא צריכים להשאיר אותו בכוח בשיעור, בטח לא בתואנה של "בטיחות".
