זה כבר רעיון מגניב לשאלון

ALiCiA SpInNeT

New member
הו

היו פליטות פה מטומטמות היו חרטות על מקרים שעברו היו קרובי משפחה שצצו ברגע לא מתאים והיו שתיים שאני זוכרת במיוחד! אחת, בתור ילדה בכיתה ב'(?) בטקס של משהו עם משהו על הראש. ועשינו מקהלה (המורה למוזיקה כה אהבה אותי) חנונית בעליל. אז הגיע סוף איזה קטע והיינו אמורים לעשות משהו, ואני עצמתי עיניים ועשיתי פוזת
או משהו, רקדתי או משהו, אני לא יודעת למה, ועברו חמשבע שניות ואז הם כולם צעקו "ליאור!!!!!11111111" ומסתבר שהמורה למוזיקה(כמה סוטה) אמרה לכולם לזוז 80 מטרים אחורה ואני נשארתי במקום עם פוזת ה
והעיניים העצומות. והשנייה, נראה לי שהייתי קטנה יותר, והיינו אצל ההורים של חברים וכבר עמדנו ללכת הבייתה כשהם הציעו לנו את השוקולד הזה, והם הציעו אותו מתוך קופסה תיבתית ענקית של שוקולדים, כזאת שהייתי צריכה להרים בשתי הידיים אם רציתי לשאת, מה שבאמת עשיתי, כי משום מה חשבתי שהם מציעים לנו את הקופסה. ואז עמדתי ללכת ואז הבנתי כי מישהו טרח להגיד לי ולטפוח לי על הראש. טוב.
 

נוWה

New member
או קי אז ככה:

בכיתה ז', הייתי בנוע"ל, ואני וידיד שלי שהייתי מאוהבת בו עד הגג עשינו תחרות ריצה לאיזשהו חדר בקן. עכשיו, רצנו ממש מהר, וכשנכנסנו לקן היינו צריכים לפנות שמאלה, אבל אני.... לא עשיתי את זה, כאילו, לא הספקתי לעשות את זה כי רצתי מהר מדי, ופשוט נמרחתי על הקיר, מול זה שהייתי מאוהבת בו! הייתי ממש ממש נבוכה מזה אחר כך, הוא פשוט לא הפסיק לצחוק עלי שאני אבלה!
 

rocket

New member
אני חושבת שסיפור הנפילה שלי

לארגז מלא בזבל בטירונות עדיין נמצא בפסגת הפשלות שלי.
 

rocket

New member
הממ ... אוקיי.

הסיפור - זה היה יום סתוי רגיל למדי בטירונות שלי. אמריקה החליטה להפגיז את אפגניסטן אז שלחו אותנו בדחיפות לקניונים ברחבי חייפה כדי לחלק לאזרחים המפוחדים מסכות אב"כ. עבדנו נון סטופ מסביב לשעון ונתנו לנו הפסקות מזעריות של 10 דקות של 4 שעות ככה כדי לנוח. בקיצור באחת המנוחות אחרי כל הריצות והעבודה הלכתי לצד כדי לבת בשקט כמה דקות ולנוח. היו שם המון קופסאות מלאות במסכות אב"כ וחשבתי שזה יכול להיות מקום מאוד נחמד לשבת ולנוח בו. וול, בחרתי קופסא רנדומלית , התיישבתי ו ... נפלתי פנימה. תוך שניה הבנתי שאני יושבת בתוך כל הזבל של כל ה 80 בנות שנצבר שם מי יודע כמה זמן. זה היה עצוב. אבל זאת הייתה בדיחה מאוד טובה למשך שאר הטירונות שלי.
 
המקום עזריאלי הזמן מתישהו

אני והאדם היקר המתקרא דביר (או הסערה שאחרי השקט) מטיילים בעזריאלי ומחפשים לו כובע מיוחד. נכנסו לחנות בגדים ואני הולך לעבר הצד השני של החונות דרך מסדרון ואז נתקע באוויר. ברוב טיפשותי לא שמתי לב שזאת היתה מראה אני נתקלתי במראה באמצע חנות בגדים. דביר כמובן באקט של אצילות נפש ועזרה לזולת. נעלם מהשטח ואני נעלמתי מיד יחד איתו. מראות הן יציר כליאים מרושע.
 
למעלה