האם הפמניזם

נשים שונות לגמרי אבל שוות זכויות

נשים וגברים שונים אחד מהשני איש לא טען לרגע, שנשים הן כמו גברים השיוויות בין נשים לגברים הוא שיוויון בין שונים נשים בעלות יכולת ככל שתהיינה משתכרות פחות מגברים מדוע ? נשים רוצות להוכיח שמגיע להן בדיוק אותו דבר כמו שמגיע לגברים מבחינת השירותים שנותנת המדינה לאזרחיה מבחינת השכר במקומות העבודה ומבחינת ההכרה בתרומה שלהן על ידי גיבוש מערכת תומכת ביציאתן של נשים לעבודה (לדוגמה: הכרה בשכר המטפלת לצורך דיווח למס הכנסה) רשמי לפנייך יקירתי שירת הגלים כי עד שנות השישים נשים היוו 25% משוק העבודה היום הן כמעט חצי בארבעים שנה מי היה מאמין עולם העבודה הוא עולם גברי ובנוי על פי קודים גבריים עד שזה ישתנה יחלוף זמן אבל העובדה שנשים מהוות כמחצית ממנהלי דרג הביניים מעידה על כך שהן מודעות לכוחן ומתקדמות בהירככיה הארגונית למרות הקשיים העצומים הנערמים בדרכם. האם ידעת, שעד השכנסת חוקקה את חוק הדירקטוריות לא היו נשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות הודות לחוק שקידמה שדולת הנשים כמעט מחצית מחברי הדירקטוריונים בחברות ממשלתיות הן נשים גם קודם היו במשק נשים שוות עם ידע נסיון וכריזמה לבצע את עבודת הדירקטור לא בחרו בהן כי נשים הן out היום יש חוק, והחברות פשוט לא יכולות לנהוג אחרת אם את שואלת את עצמך מה הביא לכך המאבק הפמיניסטי שאתה כל כך מסתייגת ממנו נכון, לא היו צמיגים ברחובות וגם לא שביתות שלטר הנשים המצויינות של השדולה עבדו כמו שצריך והצליחו להעביר את החוק פמיניזם תירוץ לחוסר עשייה ? יקירתי, כדאי אולי שתביני בתור אישה מה זה פמינזם למרות שאין וריאציה אחת גורפת יש לפמיניזם המון פנים אבל כדאי לך להכנס לגוגל ולקרוא מעט החיבור בין פמינזם לחוסר עשייה הוא פשוט קטלני לא קיים אני מצטערת ואף מתנצלת אם דברי נשמעים חדים ובלתי משתמעי לשתי פנים מאחר ותחום המומחיות שלי מחייב אותי להבין את ההתנהגות הצרכנית של נשים הצורך להבין את הפמינזם כתנועה הוא אינהרנטי וסתם אני אומרת לך שהפירוש האידאולוגי הבסיסי של הפמיניזם הוא שיוויון בין שונים שחל גם על שחורים ולבנים וגם על יהודים ונוצרים ומוסלמים כל מי ששונה והוא בן אנוש זכאי לזכויות שוות בפני החוק והחברה ברוך בואך לפורום
 

אש אש

New member
רק מוסיפה משהו ששכחת

"לאשה יש הרבה יתרונות נשיים וכל אחת יכולה להגשים את עצמה אם היא " נכון הדבר גם לגבר יתרונותיו על נשים.
 

Y e d i d

New member
כדי להבין פמיניזם דוחה מהו

אני ממליץ לך לתת קפיצה לפורום "פמיניזם ומעמד האשה". שם שולטות ביד רמה שתי נשים כוחניות ואם אינך מתיישרת לפי הקו של הפוליטרוקיות, את נחסמת. אחרי שתעשי דפדוף רציני בפורום, חזרי ופתחי שרשור חדש... אני בעד הומניזם. הוא כולל בחובו את כל ה"איזמים" החיוביים.
 
אני מודה לידיד שנתן את ההפניה לפורו

ם פמיניזם וככה בהחלט מעניין הנה מצאתי פורום חביב נוסף אני יוצאת עם הכלבים לים תודה ידיד ולהתראות
 
אוי, איזה שרשור קשה!!!

אם הבנתי נכון את השקפתה של אש, היא ניסתה להתמודד עם הצד הרגשי של הפנמת רעיונות פמיניסטיים, צד שגם גברים וגם נשים לא נוטים לדבר עליו. שמתי לב שפשוט יותר, גם בשרשור הזה וגם מחוצה לו, להתמודד עם שאלות של כסף, קריירה, חוקים וסטטיסטיקה, מאשר לדבר על המקומות שבהם תפיסות פמיניסטיות שחררו אותנו, מאיימות עלינו, מעודדות או מצערות אותנו. באיזשהו מקום, יש נטייה לדבר על הישגי הפמיניזם, כמו על הישגי הטכנולוגיה, הישגי הדמוקטריה או על התפתחות היסטורית. אם יש פטריארכיה תרבותית בעולם, היא לא פסחה על הפמיניזם וגם לא על פמיניסטיות. ההישגים נבחנים במישור המסורתי גברי. אבל אני הרי רציתי לדבר רגשית, אז בבקשה: ינקתי פמיניזם מעשי מגיל אפס, ואחת האכזבות הגדולות שלי הייתה הגילוי שיש לא פחות נשים בעלות מניעים כוחניים מאשר גברים, שהרוע הוא גם דו-מיני. בעולם שבו תהיה שוויוניות, לא רק גברים יאבדו הילה של דעות קדומות חיוביות, גם נשים. גיליתי את קיומו של הרוך הגברי מאוד, שאהבת אם, כמו הים, לא באמת חובקים הכול, שיש מניעים נסתרים לכולם, ואפילו לנשים. התחושה שלי היא שהפמיניזם עסק בעיקר בניפוץ הדוגמות על גבריות, ובמידה מסוימת, התמקד בהשלכה ופחות בבחינה עצמית. יש לזה יתרון, אם גבר יודע לנצל את זה. אני מכיר את עצמי טוב יותר בזכות ניתוחים פמיניסטיים. הייתי צריך להתמודד עם ביקורת נשית, ולהוסיף את נקודת המבט שלי בעצמי. ברור לי שהפמיניזם צמח(ה) מתוך דיכוי, כך גם הקומוניזם, וגם הוא הפך כוחני. מצאתי ששיטות פמיניסטיות יעילות בעיקר מול גברים שוביניסטיים. רוך גברי שהפגנתי איים הרבה פעמים על נשים "חזקות". התפתחה תחרות סמויה, מי יותר רגיש. אני לא זוכר כבר מי ניצח, נדמה לי שאף אחד, ולא נשארנו לספור. פתגם שהמצאתי בקשר לזה: פמיניסטיות גדולות תמיד יתחתנו עם שוביניסט קטן. (עובד בהתאמה גם לגבי פמיניסטיות גדולות, שוביניסטים גדולים וכו'). בכל ההתנסויות שהיו לי, ויכוחים בין המינים על רקע של מי יותר חזק מנטרל כל משיכה באשר היא. כשעסוקים כל הזמן במאבקי כוח, בסוף מקבלים שני שקי תפוחי אדמה: שק ושקה. שניהם צודקים, מדוכאים ומנוטרלי כל שמחת חיים. חוכמה, יופי, חן, אמפאטיה - מגיעים בשני המינים. אנחנו חכמות יותר = הם צריכים להתאמץ לפענח מי אנחנו, יותר משאנחנו צריכות לפענח אותם או את עצמנו. אנחנו רגישות יותר = כשל נשי קשה. אני לא מכיר הרבה גברים שיגידו את זה על עצמם (בעצם, מכיר אחד, אבל עברו הרבה שנים עד שגיבשתי לעצמי זהות כזאת). בעצם, זו אמירה שמשחררת מרגישות. המקומות שבהם אנחנו סומכים על האינסטינקטים שלנו באופן עיוור, הוא גם המקום שבו מופתעים, לפעמים לרעה. (אולי גם לי כדאי להיזהר). אני מאמין שכוחנות צצה ועולה, כשיש מתחתיה הרבה כאב. השיחה על הכאב נגעה ללבי. שכחתי גברים, שכחתי נשים, נזכרתי בילד. האמירה האופיינית ביותר על ילדים, היא היכולת שלהם לחוות כאב עד הסוף, ולשכוח ממנו אחרי שנייה. זה באמת מה שקורה להם? זה מה שקרה לנו? ילד נופל ממרום מגלשה על הראש, ועשר דקות אחר כך, הוא כבר משחק תופסת בצד השני של הפארק? מה קרה שם? אני אומר שהוא מנסה לברוח מהכאב הזה, להתחשל מהר. להת-גבר. והילדה, לבלוע בשקט? איזה סיפור אנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו, כשאנחנו מדברים כך על ילדים? פעם הייתי ילד, היה מותר לי להביע כאב, והייתי שוכח אותו מהר? היום אני כבר לא מביע אותו וסוחב אותו בפנים, או מחליף אותו בזעם, בשתלטנות או בדיכאון? ילדים אולי לא מנוסים עדיין, מגיבים מהבטן מהר, משחררים ורצים הלאה, אבל הילד הזה מהמגלשה הוא מנסח החוקים של מאבקי הכוח של מחר, הילדה שמבליגה, ולומדת לשאת כאב כמו אישה אמיתית שתצטרך ללדת, היא זו שתצבור תסכולים ותעביר אותם הלאה. לא ההורים שלנו מחנכים אותנו, בסופו של דבר, מחנכים אותנו הילדים שהיינו. בעיניי, כשיחסים בין בני אדם מבוססים על קרבות פוליטיים, הרגש נפגע. אני עדיין לא יודע איך לנטרל את ההשפעות של הזעם, העלבון, הכאב, הגעגוע, החוקים שקבעתי לעצמי, כדי לשרוד בכוחות עצמי. גם לי קל ליפול לכשל הפוליטי. גם אני נפלתי ממגלשה או שתיים. אולי לכן ברור לי שללא קשר עם בת זוג, לא אוכל להיות שלם. מונולוג הוא דבר חשוב, הוא מבהיר לי את עצמי, אבל הוא רק נקודת מוצא. אין לי שום סיכוי להבין את הדברים המהותיים האלה לבד. זה אפשרי רק מתוך דיאלוג, לאחר הכרזה על שביתת נשק, ומתוך אמון.
 

אש אש

New member
הילד שבי,יהודה פוליקר

יש שם איזה שיא יש איזה כאב אתה שורף שעות מתות ועיתונים בערמות כל סופשבוע תמונות משפחתיות של אחרים בחלונות שורפות אותך אתה יוצא כשזה כבר חושך לבוש בשחור אתה נוסע ונוסע במהירות האור כאילו יש שם איזה שיא שרק אתה יכול לשבור אתה מסתיר את המקום פצעים פתוחים וצלקות, שלא הגלידו אתה זוכר פרטים קטנים שאחרים, לפני שנים כבר שכחו לפעמים אתה שוקע וסופג את הכל לפעמים אתה פוגע ביקר לך מכל כאילו יש איזה כאב שרק אתה יכול לסבול יש שם איזה שיא שאתה לא שברת ויש איזה כאב שאתה כבר הכרת יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת יש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור הילד שם הוא איש אבוד מרגיש נטוש דחוי שדוד חולם בחושך והוא נרדם ומתעורר שולח יד ולא זוכר, שאין שם אף אחד ובחלום צונח ילד קשור מאחור, וזה הילד שבך אבל קוראים לו לחזור, ויש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת ויש עוד אהבה שאתה
 
למעלה