אני חייבת לשתף אתכן
קפצתי הביתה לחצי שעה, וישר התנפלתי על המחשב, במשך שבוע ימים אני הולכת עם בני, שנה ועשרה חודשים, לפעוטון שרשמתי אותו, פעוטון בן 4 ילדים, גננת רגועה ונעימה עם המון ניסיון לפי מה שהיא מספרת, וגם לפי המלצות שקיבלתי, כל יום אני מאריכה מעט את הזמן איתו בגן, והוא כל חמש דקות בערך בא לבדוק אם נטשתי או לא, ביום חמישי יצאתי ל10 דקות מחוץ לגן, הוא צרח עד לב השמיים, אני בשוק מזה שלא נפלו חומות כרכור, היום הינו הגן שעתיים ואז יצאתי קצת החוצה, ואלוהים איזה צרחות, חשבתי שאני חוטפת שבץ, אחרי 10 דקות הוא קצת נרגע ואני קפצתי הביתה בוכיה ונסערת, דיברתי עם הגננת והיא אמרה שהוא נרגע אבל כזה מתנמנם לו על הספה עם בקבוק המים הנצחי שלו, אוף קשה נורא, היא ביקשה לנסות לתת לו ארוחת צהריים בגן, ואז אבוא לקחת אותו, כמובן שאם הוא יכנס להיסטריה היא תתקשר אלי עוד קודם. אתן חושבות שזה מוקדם מידי? כמה זמן היתן נשארות איתו במקומי? למה תמיד מרגישים אשמים כל כך? אני יודעת שהוא כבר צריך חברת ילדים בגילו, באמת אין לו מה לעשות איתי בבית יותר, כבר מיצינו את הכל ביחד, אז למה אני מרגישה שבא לי למות מרב דיכאון?
