זה עבר,אבל זה משהו שאסור לשים מאחורינו
זה משהו שתמיד צריך להיות לנו בראש. למקהר שלא שמת לב, הדברים האלה עוד קיימים, והם הולכים ומתחזקים, וגם בארץ כבר רואים נצנוצי נאצים שמעיזים להרים את הראש המכוער שלהם וזה ראש שצריך פשוט לכרות במקום בלי לשאול יותר מדי שאלות. גם אני בא מרקע של ניצולי שואה.ושל חלק גדול יותר שלא ניצלו. וגם אני שמעתי סיפורים, חלקם היו משעשעים בצורת הסיפור אבל להסתכל יותר עמוק מראה שהדרך היחידה של הניצולים להתמודד עם הזוועות , להלצליח בכלל לקלוט את זה היתה להפוך את הכל לבדיחה כי אם זה בדיחה, זה פחות נוראי. פשוט אי אפשר היה לקלוט את עצמת הזוועות. חלק לא קטן מניצולי השואה אומר "עזבו, זה היה, תנו להמשיך הלאה מבלי להסתכל על זה.אין טעם לדבר על זה, אין טעם להזכיר את זה, אין טעם לחשוב על זה בכלל". וזו הדרך האחרת להתמודד עם הזוועות והיא ההדחקה. "לא נדבר על זה, זה לא באמת קרה, זה היה חלום רע שהצלחנו להתעורר ממנו איכשהו". אבל אנחנו, בתור דורות ההמשך השני והשלישי, והילדים שלנו שיהיו דור רביעי לניצולים ולצערי (או לשמחתי) לא יזכו לשמוע את העדויות מיד ראשונה, חייבים לדאוג שאף אחד לא ישכח את זה. כי ברגע ששוכחים, זה יקרה שוב - ההסטוריה מוכיחה את זה. ואסור שאנחנו בתור עם,בתור אומה,בתור מדינה נרשה לדבר כזה לקרות שוב וזו לדעתי המורשת הכי חשובה של אותם אנשים שהיו שם - אלו ששרדו ואלו שלא. Never Again.
עכשיו תתאר בדיוק אותו הדבר, רק שאני יושבת מול סבתא שלי, ניצולת שואה...הסיפורים....
