גרתי שם עד לפני בערך 4 שנים...
על הדאגה
האמת שדיי שמח באיזור שלנו כי גם רמת ישי לא מרוחקת ממני(בסביבות 10 דקות נסיעה אולי פחות) ושלא נדבר על נשר וחיפה(שומעים את "הבומים" ומעבר לזה סבתא שלי הייתה ממש קרובה אתמול לאיזור וכול חלונות הראווה בחנות שלה הזדזעו מהרעש העצום),למעשה גם משמשית אני מכירה אנשים שלמדו איתי(זה בערך חצי שעה נסיעה ממני) וגם נצרת באיזור(נצרת ושמשית קרובות מאוד אחת לשנייה), כנ"ל גבעת אלה,רמת דוד(לשם אומרים שכיוונו,כבר כמה ימים שאנחנו שומעים רק מטוסים בעוצמה גבוהה וכמעט בלי הפסקות,הם יוצאים משם) וכמובן שגם לעפולה יש לי קשר...את הלילה ביליתי בשינה בממ"ד,זה לא היה כזה נורא,הייתי שם לבד כי פחדתי שאני לא אספיק לרוץ במידה ותהיה צפירה,הטייפ כבר שם,כמובן שגם ספרים שלי(יש לי פער של 42 ספרים<ספרתי,אם כי אחרי גיליתי עוד כמה שנעלמו...> בערך שלא הספקתי לקרוא בשנה האחרונה...),משחקי החברה וכלי הכתיבה,היה לי רגיל לחלוטין,הממ"ד צמוד לחדר שלי גם ככה אז יצא לי בעבר לישון בו ולא הרגשתי הרבה הבדל,בעיקר כשבאמת לא הייתה בינתיים צפירה ואף אחד מהמשפחה לא הצטרף,מלבד הכלב,אבל כבר מזמן ידוע שהוא שומר הראש הפרטי שלי והולך אחריי כמו צל... אתמול בבוקר כשהייתי בעפולה אחים שלי היו בממ"ד 40 דקות בהוראת המשטרה המקומית,אבא שלי התקשר לפיקוד העורף לשאול ואמרו לו שלא מכירים את הישוב שאני גרה בו(טבעון),אחרי שהוא אמר להם כמה דברים הוא פנה למשטרה המקומית והם המליצו להיכנס,באותו הזמן כאמור הייתי בעפולה ותאמינו לי שמאוד לא רגוע שם-נאלצו לפנות את כול הקייטנות שפועלות בגלל שניתנה הוראה לפנות ריכוזים עד להודעה חדשה,התקשרו להסעות המרוחקות ושלחו הביתה אפילו את התלמידים של החינוך המיוחד שזה אומר נכים למיניהם והלחץ היה מטורף,ממש פחדתי,הרגשתי שזה מגיע מכול כיוון-שמעתי על חיפה והקריות וישר התקשרתי לסבתא שלי איזה מיליון פעמים ואז גם לשאר מי שאני מכירה באיזור אבל כול רשת התקשורת קרסה,הלחץ שלי גבר כשדיברתי עם ההורים שלי ואמרו לי על האחים שלי שבממ"ד אז צלצלתי כול שנייה גם אליהם,לחימום התחיל הלחץ באגף החינוך לפנות ולהתקשר לכול הגננות/מורות/סייעות/הסעות/להרגיע הורים מודאגים ובכלל חשבתי שאני על סף התעלפות,אבא שלי הודיע לי שאני לא חוזרת על אוטובוס הביתה ושאני אחכה לו,הוא אמר שהוא יצא מוקדם מהעבודה ויאסוף אותי בדרך אבל בסוף גם הוא לא יצא מוקדם במיוחד בגלל הלחצים ונשארתי כמעט לבד באגף במשך כמה שעות,נכון שהיה שם רגוע ואפילו דיי נחמד אבל במצב כזה עדיף להיות בבית... היום נשארתי בבית לשמור על האחים שלי במידה וקורה משהו,אני עוד צריכה לצלצל לכול החברות שלי במגדל העמק כדי לוודא שהן בסדר,אם כי לדעתי הן בכלל בצבא ולא היו בבתים כשהקטיושות נשמעו.... יש לי בראש תסריט אימים בו נוסעים בכביש ופוגעת קטיושה ואז מעבר לפגיעה הרגילה והקשה קורית גם תאונת שרשרת ענקית שמכפילה את כמות הנפגעים ומשום מה התסריט הזה לא יוצא לי מהראש,אני רואה אותו בבירור ובכבישים מסוימים,זה לא מרגיע אותי,לצערי כבר קרה לא פעם שתסריטי האימה שלי הפכו למציאות נוראית כשמדובר בטרור... עוד משהו-צריך להשקיע יותר בטלוויזיה בתקופת המלחמה,ברור שחדשות זה חשוב לאללה אבל כמו שהיה במלחמת המפרץ הראשונה צריך גם תוכניות בידור ומוזיקה כדי לעודד ולהשכיח קצת את מה שקורה,זה נשמע מטופש אבל אנשים שיושבים במקלטים עלולים להשתגע וחשוב לתת להם(ולנו) גם קצת שמחה(לשלוח את מנחי ערוץ הילדים זה נחמד וראוי לפרגון,כנ"ל היוזמות של "כוכב נולד" והעצמאית של חברי "השיר שלנו" אבל אני מדברת גם על תוכניות אולפן מיוחדות שיפיגו את המתחים הקיימים במילא),אם לפני 15 שנה במלחמת המפרץ כשלא היו הרבה ערוצים יכלו להכין משהו אין שום סיבה שלא יכינו לנו גם כיום באחד משלושת הערוצים המרכזיים... עד כאן פלסף הבוקר בתקווה שהטלוויזיה תהיה באמת הדבר האחרון שנתעסק בו ושהכול כבר יגמר.