ושלושתם מתרכזים בהשלכות האנושיות המעניינות של טכנולוגיית הניתוק
אהבתי את הקטע שברט ובעלו עברו מלקרוא אחד לשני hon ללקרוא אחד לשני אטילה.
מעניין שהסיפור על זה אולי חשף שברט עבד כעובד מנותק בלומון הרבה שנים לפני שהיה ידוע שזה משהו שקיים.
ואנחנו גם בערך יודעים שאירווינג עצמו עבד שם יותר זמן ממה שהאיני שלו חשב לפחות.
אבל הסיפור הזה כמו שני הסיפורים האחרים מתמקד די טוב באפשרויות לקשר זוגי שיש לאיניז.
פילדז טוען שהכומר שלו אומר שמגיע לאיניז קשר רומנטי. נשמע שהוא מסכים עם זה בעיקרון אבל כמובן לא שמח שלברט באמת היה קשר כזה.
זה לא הכומר שלו אמר, זה הוא.
פילדז אמר שהוא דיבר על הנושא עם הכומר שלו, אבל אז הוא אמר: "
אני מאמין שלאיניז מגיע לחוות אהבה. אני מתכוון לזה באמת."
ג'ון נובל היה טוב בתפקיד.
מה שהזוי זה שידעתי שהשחקן מוכר לי מאוד, אבל ממש לא קישרתי אותו לשחקן מפרינג'. הוא נראה הרבה יותר רזה.
בעצם היה סיפור רביעי על מילצ'יק שמכה על חטאיו השונים.
הידוק כמות עצומה של פיסות נייר. אני מניח שבכיוון הנכון.
ואז על מנת להתמודד עם הקטע שלו בשימוש במילים גדולות הוא עומד מול מראה ואומר לעצמו להתבגר.
העיקר שהוא לא מציק לאחרים בפרק הזה.
זה קטע טוב.
(ואני לא יודעת למה אתה כזה שונא אותו.)
עוד משהו מעניין שקרה זה שאחד המנהלים בלומון פורץ לבית של אירווינג ורואה שם את כל החקירות שאאוטי-אירווינג עורך על לומון.
עכשיו אני מניחה שבאמת יש סיכוי שלא נראה אותו יותר, כי הם יחסלו אותו
ועוד משהו ששמתי לב אליו זה שבכותרת של הרשימות עובדים האלו כתוב "Duplicates Removed", שהייתי מפרשת את זה כאילו שזאת רשימת עובדים מנותקים שהאאוטיז שלהם הועלמו/מתו-לכאורה או משהו כזה, כמו מיס קייסי. אבל זה לא מתאים לעובדה שמופיעים שם דילן וברט, אז אני כנראה לא מבינה את זה נכון, אבל מעניין למה הכוונה.
