אני לא אוהבת כשהרעים רעים.
אחת הסיבות שאני כל כך אוהבת את הילד הריק, השקט בספרייה ובלינק זה כי ה"אויב" שם לא באמת רע.
המלאכים בבלינק הם לא רעים, הם טורפים בודדים, הם דמויות טראגיות שאפילו לא הורגות את הטרף שלהם, אלא רק שולחות אותו אחורה בזמן. המלאכים המאוחרים יותר הם רעים, ואני לא אוהבת את זה. כשהם צוחקים, זה אחד מהדברים שהרסו לי אותם, זה היה כל כך עצוב, לחשוב שהם תקועים לנצח מביטים אחד בשני, כי זו הדרך היחידה להציל את האנושות ואת הטארדיס ואת היקום וכל זה. זה היה כל כך אמיתי. כי הרעים במציאות אף פעם לא רעים.
אבל פתאום הם צוחקים, הדוקטור לא יודע, והם מנסים להרוג דברים ומשתלטים על דברים מתים בשביל לדבר דרכם.
הילד הריק לא היה רע, אין בכלל מה להרחיב כאן, שום דבר שם לא היה רע. טוב, חוץ מהנאצים.
גם על הספרייה אין מה להרחיב.
הקוביות האלה, הן היו מקסימות כשהיו מפוזרות בכל מקום ולא עשו כלום, כל כך קיוויתי שהן לא יהיה נשק. זה פתרון כל כך קל, כל כך רגיל, זה נשק של חייזרים רעים שרוצים להשמיד את האנושות הטובה.
כשראיתי את הטריילר שמחתי, סוף סוף משהו שהוא לא רעים נגד טובים, אלא משהו שונה, ייחודי, שיכול להיות רק בדוקטור הו - פלישת הקוביות השחורות הקטנות.
זה למה התאכזבתי. זה היה רק עוד נשק. נשק ייחודי ומעניין שהוא גם כלי ריגול, אבל נשק.