הצלחה שאומרת שהאמן לא מביע את עצמו
אלא מביע את רצונם של המפיקים (הווה אומר הרצון להרוויח כמה שיותר..) זה דבר עצוב, איפהשהוא. זה מעציב כי אנחנו כבר לא שומעים את וית'ין האותנטיים , המוסיקה היא כבר לא מהבטן אלא יותר מהבנק. ברור שזה לא מוחלט , ברור שזה מעורבב , כלומר יש "שיקולים מסחריים" יש "כיפוף" של אלבום לכיוון המיינסטרים אבל לא מוותרים לגמרי על הייחודיות. אני אישית אוהב גם את השירים הלכאורה ממוסחרים. אם אנשי וית'ין בחרו בנתיב מסוים בקריירה זה ענינם האישי. אבל אין ספק שהנתיב בו בחרו מעציב חלק גדול ממעריציהם.