ועדיין אין כאן סתירה
לגבי הקבלה בין חובות וזכויות. להזכיר לך- יש עוד מגזר, (והפעם- יהודי), שזוכה, פעמים רבות, לכינויים "פאראזיטים" ו"סחטנים". ולדעתי- פעמים "לא מעטות"- בצדק. זאת התוצאה של "שוויון בזכויות", כאזרח, ביחד עם "פטור מגזרי מחובות". ואנשי מגזר זה, בחו"ל- לא מנסים, אפילו, לתבוע "פטורים מגזריים" כאלה. ודבר נוסף- ה"אנומליה של המדינה". במקומות בעולם, ובולט באירופה- היו מלחמות. ובעקבותיהן- שונו גבולות. והיו אוכלוסיות שעברו מקום, בעקבות זאת. והיו שנשארו, תחת שלטון חדש. אבל תוך חדשים, מסיום כל מלחמה- הגיעו להסכם בדבר גבולות חדשים, ובדבר האוכלוסיה בשטחים שנכבשו. אבל כל עוד נמשכה הלחימה- כל טיפול באותה אוכלוסיה, למעט זמני-הכרחי-דחוף, נדחה עד להסכמים שבסיומה. ואם לא טועה- היום החוק הבי"ל דורש זאת. וכאן- מצב המלחמה נמשך עשרות שנים. וזאת, כנראה, הסבה שכאן יש תהליך שנמשך זמן דומה, של השתלבות האוכלוסיה בשטחים שנכבשו (לפני הסכם שלום). ותהליך זה עוד לא הגיע לסיום. והשאלה איך מקדמים אותו, למרות המצב ה"לא נורמלי".