you've got a case

[קרני]

you've got a case ../images/Emo13.gif

היי אני מגשרת וקצת קשה לי לעשות גישור לעצמי, אז אני מקווה להסתייע ביכולות שלכם. בעלי ואני עוברים דירה וצריכים לרהט את כ-ל הבית אנחנו לא מסכימים על שום דבר, אפילו לא אל מיקום של חפצים (על דבר אחד סיכמנו - מיקום של ספה הסלון, שטרם בחרנו) אנחנו לא חולקים את אותו הטעם אנחנו כל הזמן מתווכחים זה מעייף! רעיונות?

 

[שילה1]

קודם כל-ברוכה הבאה.

שנית-מקווה שרק על ריהוט הבית אתם מתווכחים. הצעה.חלקו את הבית לשניים,וכל אחד יהיה אחראי על ריהוט החלק "שלו",וכל זאת-ברוח טובה,ועם המון סבלנות. בהצלחה! ו(כל האמור לעיל-מבלי להכיר את הנפשות הפועלות,והתנאים,וכו'.)

 

[קרני]

כן ../images/Emo13.gif רק על ריהוט הבית - תודה לאל! ../images/Emo13.gif

יש לנו פשוט טעם שונה הסתכלות אחרת חשבנו מזמן על ההצעה של חלוקת החדרים, אבל תחושת הויתור גדולה מדי (עבורי, אני מודה - לא יודעת לגבי בעלי) אם לומר את האמת, אחרי שכתבתי את ההודעה הזאת פשוט ויתרתי על הכל ואמרתי לו - אין לי כוח להתווכח איתך - רהט את הבית כמו שאתה רוצה אני גם לא שלמה עם זה ויודעת שאם הוא באמת ירהט את הבית כמו שהוא רוצה -המגורים בבית אחר כך יהיו לי לא כייפים ולא נעימים בכלל!!! התעייפתי לגמרי!!! תודה על התשובה

 

[שילה1]

הויתור שלך-מראה על התחשבת הבנה,וזה נהדר.

יהיה לך כיף,אל תדאגי.בעלך יעריך את הויתור הגדול שעשית,וילמד ממנו. כל הכבוד לך! וקחי קצת בקלות.אלו ממש "צרות של עשירים".

 

[קרני]

היי שילה

תודה רבה על התשובה שלך. את צודקת - זה באמת צרות של עשירים, אבל גם צרות כאלו צריך לפתור

עם זאת, אני חייבת לציין שהתשובה שלך איכזבה אותי. כמגשרת, לא הייתי מצפה שמישהו ינסה לשכנע אותי ש"יהיה לי כייף". לא בדיוק שמתי לב היכן ה- WIN - WIN וזו הסיבה שלשמה כתבתי כאן... לשמוע אפשרויות להגיע למצב כזה של תחושת רווחה וסיפוק. הויתור שלי נובע מתוך תשישות נוראית, ולא מתוך התחשבות והבנה.... כך שאני לא ממש מרגישה WIN - אני מרגישה בדאון...

 

[שילה1]

קרני-הוספתי -כי מבלי להכיר את הצדדים,

ומבלי להכיר את שאר הנתונים,ולכן נתי רק רעיון,אישנך חייבת לקבלו. לא כל גישור,כידוע,מסתיים בWIN-WIN. תחושת הרווחה והסיפוק שלך-קשורה לתחילת דבריי. ובנינו-האם כניסה לבית חדש אינה תשה של רווחה וסיפוק,של התחלה חדשה? ומקווה שתשכילי לפתור גם את בעיית התשישות והדאון שלך. בכל מקרה-שיהיה לך ולכם בשעה טובה ובהצלחה.(ברכה הרי לעולם לא הזיקה לאיש.)

 

[סנדרה רגב]

קרני- לא לוותר! לנסות להסכים!../images/Emo66.gif

אם תוותרי בגלל העייפות וחוסר החשק להמשיך בויכוח, הרי כולנו יודעים שזה לא יעלם בנבכי היוםיום אלא יעמוד ויחכה שם בפינה ה"אפלה" לזמן המתאים לצאת ולהגיח בצורה של 'אמרתי לך!' או 'אבל אני לא הסכמתי!' וכו'... בשביל מה לך? תסתכלי על הסיטואציה כמו אל כל גישור רגיל שאת עושה במשרד. פני זמן רגוע

כל אחד יגיד מה חשוב לו!!!

השני יקשיב!!!

תעשו רשימה של צרכים על פי עוצמה/ מדרג מהכי חשוב לפחות חשוב....

תנהלו מו"מ שיתופי בו כל אחד חושב על צרכי השני

תסכמו חלופות לפתרון ואל תחליטו- תנו לעצמכם כמה ימים להתבשל בהן ואז שבו לקבל החלטות- אבל תזכרי! כאלה שגם את וגם הוא תהיו מרוצים מהן!!

בהצלחה!!!! נ.ב - אני עשיתי את זה עם המתבגרת שלי בעניין חינוכי וזה עבד יופי!!

 

[איריס אבידן]

מסכימה עם דברי סנדרה

עצות מאוד יפות. מחזיקה אצבעות לקרני ולכל מי שמאמץ את הדרך. קודם כל, ברוכה השבה. מזמן לא ראינו אותך כאן. אבל שאלה לי אלייך, מנסיונך, האם הבעל ישתף פעולה, כי חלק מהגברים (חלקם, לא להרוג אותי כאן...) פחות מתייחסים לכל הדברים האלו, פחות מדברים, הם יותר "תאכלס", כמו ב"גברים ממאדים ונשים מנגה" - גברים הם ציידים, תופסים, לא מתברברים יותר מידי, נשים הן המלקטות, הן אלו שנוהגות לדבר יותר על הבעיות, מנסות לנתח... גברים, לא פעם, פחות משתפים פעולה עם הדברים. ושוב-אני מדברת באופן כללי ולא באופן פרטני. (בכל זאת יש לנו כאן כמה גברברים שאנחנו לא רוצות להרגיז...)

 

[שילה1]

לא מסכימה עם סנדרה,ואפרט:

א.מגשר חייב להיות אוביקטיבי,והגברת,כמי שנמצאת בתוך מצב נתון,אינה אובייקיבית. וזאת כמובן-מבלי להטיל דופי ביכולותיה המקצועיות. ב.כדי להציע-יש להכיר את מערכת הזוגיות הכוללת של הפונים,ולכן הסתייגתי בדברי. ג.מה שטוב ועובד עם מתבגרת,לא בהכרח טוב לזוג . וביחס לדבריה של איריס-מאמינה שב"עבודה נכונה",אפשר לגשת לפנימיותו של כמעט כל אדם,ושוב מסתייגת,כדי לא להכליל.נכון שבחינו הפרטיים קשה לנו יותר לאמץ ולהשתמש בעקרונות הגישור,וכאן אולי נכונה האימרה"כל הסנדלרים הולכים יחפים.." ובנימה אישית-בשלב מסוים בחיי אכן השתמשתי בעקרונת הגישור.השקעתי מאמצים ואנרגיות רבות,עבודה של שנים,שהבשילה לאט,ולבסוף-נשאה פרי.(ועל כך אני מאוד גאה בעצמי!)על "פרי" זה -שומרת אני מכל משמר!

 

[סנדרה רגב]

גברים ונשים

היי איריס- תודה על הברכות. אני מאמינה גדולה בתקשורת טובה בתוך המשפחה ובטיפוח התקשורת הזו, בין בני הזוג וכמובן כמודלינג לילדים. אז מה זה נקרא האם הגבר יסכים? איך אחרת מנהלים ענינים בבית? אם לא דרך שיחות? נכון ש"הגזמתי" ונתתי להצעה שלי תפאורה של הליך גישור, אבל אם תורידי את המסכים מה נשאר? שיחה רגועה, מקדמת ומביאה לתחושת רווח בין שני אנשים שאוהבים אחד את השני.

 

[קרני]

את בהחלט צודקת בעניין העייפות

זה בטוח ייצא בעתיד... הדבר שאני פחות מסכימה איתו הוא היכולת שלי לעשות גישור בחיים שלי. קצת קשה להיות אובייקטיבית ומנותקת. הורשמתי מכך שהצלחת לעשות גישור בעצמך עם המתבגרת שלך! ניסיתי לשאול את בן זוגי שאלות שיסייעו להבין את הצרכים שלו, אבל הוא התבצר בעמדות והיה לי מאוד קשה לעבור את המחסום

אולי זה יכול לקרות בשלב קצת יותר רגוע... כרגע הוכרזה "הפסקת אש" ואת שאר הדברים נרהט בקצב איטי יותר ובלי לחץ (שאין לי ספק שמוסיף לחוסר ההסכמה) תודה

 

[שילה1]

קרני יקרה-הפסקת אש ?

כלומר-היתה ממש מלחמה ביניכם? מאוד מקווה שלא.חכי קצת,לזמן ולרגע,ולאוירה המתאימה,אותה את יכולה גם ליצור,לטובת הלחץ שלך,והמצב. בהצלחה לך.

 

[סנדרה רגב]

הכוונה שלי היתה שימוש בכלי הגישור

כמובן שכאשר מדובר בבן משפחה אין אוביקטיביות! ואין ניטרליות ומעורבים המון רגשות ויש היסטוריה וכו'.... אבל, בכל זאת ישנן שיחות שאני קוראת להן שיחותגישוריות- בהן אני מפעילה את רוח הגישור וזה בהחלט עובד!

 

[שילה1]

אני קוראת לזה "שפה גישורית".והבנתי את כוונתך.

 

[chezy55555]

לדעתי את צריכה להיות מאושרת

אם בעלך מתערב אז כנראה אכפת לא יצה לי לראות "גבר" שמנסה לתקן לאשתו את מכונת הכביסה שהיאקצת יותר מבוגרת ממנו במקום לקנות לאשתו מכונה חדשה

 

[גור מלמד]

היי קרני

אכן בעיצות אנחנו די טובים... התשובה שלי תשמע מתחמקת, אבל אני באמת מאמין בזה (וגם התנסתי באופן מעשי): יש סיטואציות בהן ניתן להפעיל את מיומנויות הגישור גם אם אנחנו מעורבים באותו המקרה באופן אישי. יש סיטואציות שהידע שלנו על הגישור מכוון אותנו לפנות להתערבות גורם נוסף ניטראלי. לדעתי, כאשר נכנסים לבית חדש ומשקיעים בו ובלרהט אותו, אפשר להחליט ביחד להשקיע עוד טיפה לעצב את הבית הפנימי שלכם, את היחידה המשפחתית, וזאת בעזרת איש מקצוע... מגשר... ויתכן שבסופו של דבר תדרש גם פשרה מסויימת. הרי החיים בכלל, והחיים בזוגיות בפרט, מלאים בפשרות, שבראיה כוללת ורחבה ("הרחבת העוגה") זה מספק את עסקת החבילה המשתלמת והכדאית ביותר לצדדים (לבני הזוג). בהצלחה, ואם נוכל לעזור - אז הגעת לפורום הנכון, ובשמחה.

 

[קרני]

אתה בהחלט צורך בעניין פשרות

רק אם מדובר בפשרות שהצדדים יכולים לחיות איתן... באשר לעצתך לעיצוב יחידה משפחתית דרך גישור - אני לא בטוחה שגישור יכול להוות תחליף לטיפול במידה ויש צורך. גישור הוא הליך המוביל לפתרון בנושא מסויים, אשר בהחלט מהווה התחלה של יצירת תקשורת ודיאלוג בנושאים נוספים, אבל לא עונה על כל הצרכים. במהלך הגישורים שעשיתי תמיד היה צורך למתוח קו בין השלב בו הגישור החל להפוך לטיפול, ובאופן אישי אני סבורה שגישור יכול להוות בסיס ורשת לתקשורת, אבל אם הבעיות עמוקות וסבוכות יותר - גישור הוא לא המקום... תודה על קבלת הפנים

 

[קרני]

צורך = צודק

 

[גור מלמד]

גישור ≠ טיפול

אכן - גישור אינו טיפול, ויש לעשות את ההבחנה. אבל בתהליכי גישור ניתן ללמוד ולהפנים תהליכי הידברות, ולזאת הייתה כוונתי. נראה שהדוגמא שהעלית היא מקרה קלאסי שניתן בדרך הגישור לפתור לא רק אותה, אלא ללמוד ממנה גם להבא. את, בתור אשת מקצוע את יכולה לדעת האם הגישור מתאים לסיצואציה זו או כפי שכתבת, מדובר על בעיות עמוקות וסבוכות יותר. אגב, מאוד יתכן שיש מקום בסיטואציות כאלו לממש את "הגישה המשלבת" כאשר בארגז הכלים יש גם טיפול זוגי. עוד על הגישה המשלבת את מוזמנת לקרוא ב: http://www.haskama.co.il/mediation/document/ihp1.pdf בהצלחה בכל מקרה

 

[האזרח שין]

להטיל מטבע- יכול לעזור?

קודם כל ערב טוב וברוכים הנמצאים

זכור לי מהכרותי המועטה את מסורותיהם של אבותינו, שכשהיו צריכים להכריע בהחלטות שעליהן לא הגיעו להסכמה ושכובד משקלם של המעורבים היה פחות או יותר שווה אלה מול אלה, הם היו מטילים פור וכך פותרים את הבעייה. יכול להיות שפעולה מעין זו יכולה לעזור לכם?