../images/Emo26.gif
הנסיעה לכיוון צומת צמח לוותה בכמויות עצומות של יתושים מעופפים ושאר חברים, אבל לך לא אכפת אחרי הכל חופש זה חופש ועוד ברכיבה... עצירה בצמח לגלידה מפנקת ותדלוק לפני נסיעה ארוכה וקדימה לדרכים בחזרה, הנוף הירוק של כביש הצפון והאוויר הצח של ההרים התחלפו במהרה באוויר מדבר חמים ונופים צהובים, מהר כמו זיקיות הסתגלנו לתנאים והמשכנו דרך עמק בית שאן לכיוון חוף עין גדי, הכבישים מהנים פנויים ומתירים לך זמן לחשוב על החיים תוך כדי נסיעה כה מונוטונית, אחרי הכל מי לא מרחף פה ושם בנסיעה ארוכה? האופנוע פילח את האוויר החמים במהירות ממוצעת של 120, נעים עד כדי רצון לנמנום קל. בין מחשבה, מדרכה וגופה של חייה מרוחה על הכביש, החלה להציף אותי תחושה מוזרה, כזאת שכולנו חווינו בשלב כזה או אחר של נסיעה, הורדתי טורים כדי להאזין למנוע, כלום, המנוע מנגן את כמו תזמורת צה"ל ביום העצמאות. טוב , אמרתי לעצמי, אני שוב מדמיין רעשים שלא ממש קיימים. בנסיעה על כביש הבקעה אחד החברים סטה בפניה והחל לטפס על גבעה סמוכה, אנחנו כמו חברים מסורים ממשיכים אחריו כשהוא מסמן 'אני יודע מה אני עושה, אחרי'. בראש הגבעה התמקם לו בסיס צבאי, מסתבר שאותו בסיס היה בסיס בו הוא שירת תקופה מסוימת ונשבע בעת השמירה שיבוא היום והוא יחזור לבסיס רכוב על אופנוע ויגיד לשומר שלום, וכך היה, השומר החזיר לנו נפנוף והיה מאושר לראות חיים בשום מקום, שאלנו מתי מגישים צהריים הוא ענה תבואו מחר מחרתיים. אמצע היום והשמש יוקדת אבל למי אכפת כשים המלח מתחיל להראות באופק, התחושה המוזרה שוב תפסה אותי לא מוכן, הפעם הקשבתי טוב יותר, ממוקד ומפוקס כמו רופא שמקשיב לפעימות ליבו של חולה ואז שמעתי את זה, המנגינה של ליגת האלופות באמצע המדבר? לא הגיוני, אומנם האופנוע מחונן אבל לנגן את המנון האלופות זה מריח כמו צרות. עצרתי בצד ועניתי לשיחה, על צג הסלולארי מהבהב השם יוגב (אחי הצעיר), 'מה קורה חבוב' עניתי, הקול לא היה שלו אלא של אחר, אח של יוגב שאל הקול? כן עניתי והדופק החל לטפס, 'שיחקנו כדורגל והוא נפל על הראש איבד את ההכרה והחל לפרכס, אתה הראשון שתפסנו' שלוש שעות בחום המדבר עם קסדה סגורה לא הזעתי כמו בדקות השיחה הזאת, מה קרה? איפה? למה? כמה? הוא נושם ? ברגעים כאלה כל מילה מהצד השני מקבלת פרשנות אפוקליפטית, 'הוא נושם ובתוך האמבולנס בדרך לבית החולים' ענה הקול. מטומטם חשבתי לעצמי, למה לכל הרוחות לשחק כדורגל על אספלט ולהתאבד כאלו אתה בגמר ליגת האלופות? מייד התחלתי לתפקד כמו חמ"ל קטן במדבר, אמא, אבא, אחים, אישתו הטרייה, אלוהים מה עובר עליה? חשבתי. האינסטינקט הראשון אומר עצור עצור עצור, הפסק אש הפסק אש הפסק אש, פרסה ומייד הביתה, מה זה עוד ארבע שעות נסיעה שנייה לפני שהגעתי למטרה?. חמש דקות עצירה, שתייה קצת שוקולד וטס הביתה, מעבר השני על כתפי הימנית ישב לו מלאך מרגיע, לבוש במעיל של "דיינז" וקסדה משומשת של "שירו", 'תרגיע מה כבר תעשה בבית? תמשיך בטיול ותשמור על קשר טלפוני ותתעדכן', נתתי לנושא אולטימאטום של שעה אם המצב מחמיר אני נפרד מהחברים ומטפס בחזרה להרים.