אוטיזם או לא

[טיפולליעדהבית]

הנגשת טיפול לילדים עד הבית

ילדכם זקוק לריפוי בעיסוק/קלינאית תקשורת/ פיזיותרפיה/טיפול ריגשי?
רוצים לקבוע תור ונגיע אליכם הביתה?
&nbsp
www.tipul-li.com
&nbsp
מטפלים מקופות החולים ו/או מוסדות חינוך מיוחד עם ותק וניסיון.

 

[grayart]

יש רף מסויים שאולי היום הוא לא עובר אותו.

בעיקרון, זה מאוד יכול להיות שמקום אחד מאבחן בספקטרום ומקום אחר שולל אבחנה של הפרעת תקשורת.
לפעמים אפילו אותו הילד יכול יום אחד להיות יותר תקשורתי , ונניח לעבור אדוס בניקוד נמוך, ויום אחד להיות פחות תקשורתי ולעבור אדוס בניקוד גבוה.
מכל הדברים שקראת כאן, זה דיי ברור שהכותרת האבחנתית "אוטיזם" מביאה איתה סטיגמה , ודעות קדומות שעלולות לפגוע , גם מאנשים מבחוץ ואפילו מתוך הילד עצמו. (אני חושב שילד ישלם מחיר אם הוא גודל בידיעה שהוא אוטיסט).

אני לא יודע מה סיפרתם לילד ומה הוא מבין לגבי מצבו, אבל אני בהחלט הייתי בודק את האפשרות של להסיר את הכותרת של "אוטיסט" מהבן שלי, והמעבר הקרוב לכיתה א זה זמן טוב לבחון את הדברים מחדש, ואולי לקבל דעה נוספת ואפילו שתיים.

הגדול שלנו (מתקרב ל 6) בגיל 3 אמרו לנו בהתפתחות הילד שהוא בספקטרום, בחוות דעת שנייה אצל פסיכיאטר פרטי הוא אמר שהוא לא בספקטרום וזה רק התפתחות איטית, ולא מזמן באבחון בתל השומר שללנו הפרעת תקשורת , הוא לא בספקטרום , ויחד עם זאת יש כל מני מאפיינים שגרמו לכל מני אנשים לחשוד במשך השנים (ואולי אף היום), שהוא בכל זאת אוטיסט.

אם אפשר לחסוך מהילד את התוית של אוטיסט , אז בהחלט שווה לעשות שמיניות באויר על מנת להסיר אותה.

 

[דן73]

תודה לכולם על ההתייחסות הרבה

קודם כל אני רוצה לציין שמבחינתי לא אכפת לי אם הוא כן על הספקטרום או לא על הספקטרום. אני אתייחס אליו ואוהב אותו בכל מצב. זה מובן מאליו. מה שכן מפריע לי זה שהפסיכולוגית ההתפתחוית, זו שאבחנה אותו, התבססה על כמה שאלונים ותצפית של חצי שעה למשך 3 פעמים. האם מזה אפשר להסיק חד משמעית לגבי הילד? אני לא בטוח. יש הרגשה שהיד קלה על ההדק. ברגע ששמים לב לאחד מן המאפיינים של אוטיזם ישר הולכים על בטוח וקובעים שהילד על הספקטרום במקום לבדוק יותר לעומק אם זה אוטיזם או אולי משהו אחר דומה. ואם לילד אכן יש משהו אחר ולא אוטיזם, מה שקורה זה שהטיפול בו לא ממוקד לאותו משהו אחר וחבל.
כמו שחלק כתבו פה, נראה לנו שבגיל 6-7 נעשה אבחון חוזר כדי להסיר את הספק.

 

[dina199]

אני אישית לא סומכת על איבחונים של פסיכולוגים.

המאבחנים המנוסים הם רופאים המתמחים באוטיזם (פסיכיאטרים, נוירולוגים או רופאים התפתחותיים עם נסיון מעל 3 שנים) .
הדרישה לאיבחון על ידי פסיכולוג (בתוספת לאיבחון רפואי) היא של הביטוח הלאומי וחדשה יחסית. לכן לדעתי לפסיכולוגים אין מספיק נסיון.
ולפני שהם היו רשאים לאבחן הם בדרך פטרו כל דבר ב 'בעיות רגשיות'.

הסבר לדעתי על פסיכולוגים: הבן שלי אובחן כאספרגר באופן רשמי בגיל 14 (על ידי פסיכיאטרית). פסיכיאטרית שטיפלה בו חשדה בזה כבר בגיל 12.
היו לו איבחונים פסיכולוגיים לפני זה (כי הי הרבה קשיים) ובכל האיבחונים היו כל התסמינים אבל באף מקום לא היה ה'שם המפורש'.

 

[חרסינה משורינת]

האם זה משנה?

לכל שונות (או בעיה- תלוי מה השקפת העולם שלך) יש גישות שונות.
הרעיון הוא שהגדרת שונות מציגה אור אחר לבעיה. ישנם קשיים ספציפים שלכן הגעתם לאבחון שלמשל לא מאפשרים לתקשר עם הילד שלכם, שמקשים על הבנת רצונו והפקת רצונו לצורך למידת צרכיו .

הצעתי שאם נשחרר רגע את מירב ההצעות של הפסיכולוגים והפסיכיאטרים יש הרבה מידע זמין ויש לכם בדיוק את הזמן הדרוש בגילו ללמוד הכל אם מהצד של אוטיסט ואם מהצד של כל דבר שתחשדו שהוא השונות של בנכם. זה גם מאפשר לכם ללמוד גישות שונות והצעות שונות שיאפשרו לו להבין איך לתקשר איתכם בדרך הכי טובה והולמת .

הרעיון הוא לא להתאים אותו לצרכים שלכם אלא להתאים את עצמכם לצרכים שלו ומתוך כך הוא מתגמש גם אליכם. זה בעצם שורש הויכוח פה.

כי הכי קל להרים ידיים כשרואים שילד לא מדבר - אבל אם למשל מבינים שהשונות שלו קשור בזה שאולי שלא כמו כל אחד אחר הוא לא מתקשר את הווקאליות ככלי של תקשורת אפשר לחקור ולבדוק מה כן הוא מקשר לתקשורת ובאיזה דרך לתקשר ומתוך הבנת הראש שלו להגיע לתקשורת חלופית (תת"ח- תקשורת תומכת חלופית).

למשל חלק על הספקטרום יותר רגישים לצבעים ולמשמעות הסימבולית שלהם. אז למשל אפשר לקשר את המילה הפסקה לצבע אדום - שאומר- הספיק לי ואני בעומס וצריך הפסקה וככה יש הבנה אינטואטיבית וככל שלומדים יותר יש כלים רבים יותר.

אם למשל הילד מדבר (וגם ההבנה שתקשורת ווקאלית יכולה לקחת זמן רב יותר ופתרונות ביינים זו למשל אקולליה - חזרה על משפט שאמרת בצורה אחרת כדי לסמן לך מסר אחר או אישרור של מסר= פחות קשה לבחור מילים ולהרכיב משפט להעברתו)-

אז למשל אם הוא נלחץ במקומות הומי אדם ורועשים אפשר לספק לו בהליכה למקום כזה בובה שנותנת ביטחון ומתוך שאוחז בה או מתוך שלמד שיכול לבקש להפסיק מתי שרוצה דברים שעלולים להוביל לקריסה ועומס חושי (ואז לטנטרום והטחת הראש בתסכול לדוגמא או למשל לבכי ורצון לחסום את הגירוי שמפריע כמו התנודדות קדימה ואחורה שלא לצורך ריכוז וחסימת האוזניים בידיים) ניתן ללמד אותו לבקש הפסקה בשביל עצמו ולמצוא פינה מבודדת כמו בבית מתחת לסדין. זה לוקח זמן וסבלנות .

אם היה לך ילד למשל שהוא יותר רגזן - היית לומד אותו ומלמד אותו טכניקות להביע רצונו ולא להגיע למצב של זעם, אם היה לך ילד חרש (למרות שזו לא לקות) - היית לומד את שפת הסימנים.

אין רע להעזר בעצות גם של פסיכולוגים ופסיכיאטרים אבל רק מדוגמאות שהבאתי זה מדגיש כמה צריך ללמוד לעומק את הנושא וכמה שום דבר לא נשבר אם יש ילד אוטיסט- להפך נפתחת לעולם חדש ומבט נפלא על העולם .

ולכן השאלה- למה לקחת אותו לאבחון ומדוע שלא תתחיל כבר עכשיו לראות מה שלדעתך יכול לפעול לטובתו מתוך מחקר של נושא כזה ונושאים אחרים?

כי החוש שלך בסופו של דבר מאוד צודק. אתה מסתייג מכך שאדם שראה את בנך חצי שעה יוכל לקבוע עולם ומלואו- ואתה יודע מה , גם אם בנך אוטיסט - אתה עדין צודק ומהטעם הזה בדיוק ומהכרה שזו לא לקות רק אתה תוכל כשתקבל ידע והבנה שהכל בסדר ללמוד ולהנגיש לו את העולם מהקשיים שמלכתחילה הגיע איתם .

כי זה בדיוק העניין עם אבחנה היא לא מצביעה על שום דבר מהיכולות שגלומות בילד שלך ואין תפקוד גבוה או נמוך- זה דבר שמשתנה מאדם לאדם והיום נקבע לפי נורמות מאוד צרות ומצמצמות . הכי חשוב שילד יוכל לתקשר את רצונותיו ויהיה מאושר וזו הנקודה- לא דווקא שישרת איזה אינטרס גדול ממנו של חברה שלאו דווקא תפורה לשונות שלו ולא מתחשבת בה.

אז אם היד קלה או קשה על ההדק- פחות משנה, והאם זה הדק בכלל ומה אתה עושה אם זה אינו הדק? ואיך אתה מתחבר לילד המקסים שהבאת? יותר חשוב לטעמי ולא לחינם אני אומרת את זה שוב ושוב- כי זה משנה באופן מהותי השקפה, הנגשה , קבלה ושמחה על ועם הילד שלך .

ואל תשכח שהאדם הראשון והאחרון לברור את עולמו ולשאול ולחקור ולבדוק דברים - הוא אתה עם הבן שלך .

יום נעים , מקווה שתקבל בהבנה.