אני נוטה להסכים עם גיל, רוקדת,
על מנת לא להחמיץ את הדיון החשוב בפגיעה בהשכלה הגבוהה בישראל, ועל מנת לא לעקר את הטענות המוצדקות שבדיון הזה, לא כדאי לברוח לטענות פופוליסטיות שאינן משרתות את המטרה (כי הן חוטאות לאמת). כך, הייתי מציע לא לערב את הטענות נגד ייבוש ההשכלה הגבוהה יחד עם טענות כלפי מצוקתם של דוקטורנטים. ליבי עם הדוקטורנטים ועם בעלי PHD ישראליים שאינן מוצאים מקום עבודה מסודר בישראל. אשתי היא כזו, ואני מכיר רבים (כמוני-עצמי) שתשוקתם לעסוק במחקר, אך לא מוכנים לג'ונגל הזה שנקרא תעסוקה במערכת להשכלה גבוהה בישראל. אך כאן טמון גם הפתרון. בעיניי, אין לקשור אבטלה בענף ההשכלה הגבוהה עם הפתרונות למצוקה של הענף עצמו. לא בהכרח על מנת לפתור את הבעיות באקדמיה הישראלית צריך להוסיף תקנים בטירוף, או להבטיח תעסוקה לכל בוגר תואר שלישי. להיפך. לראייתי, אם תובטח תעסוקה לכל בעל תואר דוקטור, בהכרח משמע שאין סינון בענף וכל אדם כזה יזכה לתעסוקה, על חשבונו של משלם המסים. זהו בדיוק המתכון להרס ההשכלה הגבוהה והורדת הרמה האקדמית. לעומת זאת, טיעונים הוגנים לגבי תנאי שכר קיימים, או לגבי שינוי המערכת (קידום דיפרנציאלי, גמישות ניהולית, הוצאת הניהול מידי חוקרים וכדומה) - היא כנראה נכונה וראויה, במקביל לתוספות תקציב מידי המדינה (והעלאת שכ"ל כמקור תקציבי נוסף). אבל, התמקדות בבעיותיהם של דוקטורנטים שידעו מה המצב בשוק, ובכל זאת בחרו לשים את גורלם על קרן הצבי - לא סביר בעיניי. לגיטימי בעיניי לבכות על מר גורלם של דוקטורנטים, אבל לא סביר בעיניי לעשות זאת תחת כסות של גורלה של ההשכלה הגבוהה. בעיניי שיפור הרמה באקדמיה הישראלית צריך לנבוע מצמצום של האקדמיה ולא הרחבתה. צמצום קבלה של סטודנטים לתואר ראשון, צמצום של קבלה לתואר שני, וכן צמצום בקבלה לתואר שלישי. כך תוכל האקדמיה להציע יותר מקורות תקציב, משאבים, שטח פיזי וכך הלאה לכל תלמיד בכל הרמות הללו, וכך יופנו יותר תקציבים לפחות אנשים, מה שיעלה את הרמה. הסינון הוא מקור לכוח, לא מקור לחולשה, בניגוד לטענות המקובלות. אגב, אני שוב מדגיש שאני מבין את המצוקה, אבל אדם שעיניו בראשו חייב לקחת בחשבון את המצב, שאינו חדש. נכון שכיום הוא חמור ביותר בהשוואה לעבר, אבל מסיפורים שאני שומע מבכירים במערכת, תמיד היתה מצוקה, מאז ומעולם. אני, למשל, בוחר לא לוותר על הרצון לעשות דוקטורט, דווקא כי אני יודע שהעתיד המקצועי נמצא בחו"ל. זה אינו אומר שהמערכת אשמה, להיפך. זה אומר שרק הטובים ביותר מצליחים, לפחות לפי מדדים אובייקטיביים של מספר פרסומים ופוסט דוק' במוסדות נחשבים בחו"ל וכך הלאה. ואגב, חייב לציין שקראתי את הפוסט באתר שקישרת אליו, ועל פי רמת הטקסט, הניסוח, הפיסוק וכדומה - לא ברור על סמך קובעת הכותבת שהיא הפסד גדול לאקדמיה בישראל. ולהשוות את עצמה לאיינשטיין, נו שוין.
