אוי כמה עצוב

אוי כמה עצוב

כבר דנו בזה בעבר, ואז קצת הדחקנו הנה מישהי שכותבת על החיים (האפלים) שאחרי הדוקטורט לקרוא ולבכות, בחיי
 

22ק ו ס ם

New member
אני רואה את הדברים קצת אחרת

כן, זה עצוב שאי אפשר לעשות עם הדוקטורט הרבה בארץ, אבל מצד שני אף אחד גם לא מבטיח לנו את זה. הכל עניין של תיאום ציפיות. אני חושב שתמים מאוד מי שחושב שבזה שהוא קיבל דוקטורט מאוניברסיטה יוקרתית זה אוטומטית צריך להבטיח לו עבודה בארץ. מי שעושה דוקטורט צריך לדעת שהוא הולך אל הלא נודע והכל יכול לקרות. אם הוא לא בנוי לזה שלא יעשה דוקטורט. מצד שני, חו"ל זה מקום גדול מאוד ואני יכול להמר שרוב בעלי הדוקטורט יכולים למצוא עבודה מכובדת למדי שם. זה אולי לא המצב הרצוי לרבים מהם אבל אי אפשר לטעון שאין עבודה במקצוע בכלל. דבר נוסף, בניגוד לבעלי מקצוע אחרים בכל זאת אפשר לעבוד בתחומים משיקים והדוקטורט כן פותח הרבה דלתות. אולי לא מרוויחים הרבה או לא עוסקים בדיוק במה שאנחנו רוצים אבל זה משהו שאי אפשר להבטיח אותו. בסופו של דבר יש הרבה יותר בעלי תואר דוקטורט ממשרות באקדמיה. הפתרון ההגיוני היחיד הוא להגביל את מספר הדוקטורנטים וזה בטח לא מה שאחנו רוצים.
 
חוששתני שאתה מחמיץ את העיקר

איך שהוא אתה מקבל כנתון את הדרוויניזם החברתי שנוצר בשוק התעסוקה האקדמי בארץ. את העובדה שלא רק שאין משרות, אלא שתנאי ההעסקה הם מתחת לכל ביקורת. אין ביטחון תעסוקתי, אין תנאים סוציאליים, אין תנאים למחקר. תחום מדעי הרוח הולך ומצטמצם משום שהוא "לא ריווחי", ומתרחשת פגיעה זוחלת גם במדעי החברה זה לא "עצוב שאי אפשר לעשות הרבה עם דוקטורט בארץ" זה גובל בטרגדיה. במדינה קטנה כמו שלנו, ללא משאבי טבע, המשאב העיקרי הוא המשאב האנושי, ואקדמיה יציבה וחופשית היא דבר חיוני.
 

22ק ו ס ם

New member
אלו שני דברים נפרדים

יש הבדל בעיניי בין להכיר במציאות לבין לקבל אותה. אני מסכים איתך שהתנאים מחפירים, אבל אין בזה שום דבר חדש. האם באמת ציפית כשהתחלת את הדוקטורט שלך שמשהו ישתנה באקדמיה כשתסיימי? הרי המצב הזה קיים לפחות 15 שנה אם לא יותר. אני חושב שהרבה אנשים חיים בבועה כשהם עושים את הדוקטורט, מפתחים ציפיות לא ראליות וחושבים שכשהם רק יסיימו הכל יסתדר להם בחיים. זו תקיעת ראש בחול ואני חושב שהיא מאפיינת יותר סטודנטים ישראלים. כל סטודנט לדוקטורט צריך להתחיל לחשוב על העבודה הבאה שלו כשהוא רק מתחיל את התואר ולעשות הכל לשפר את הסיכויים שלו לקבל משרה. זה כמובן לא תמיד עובד וצריך לדעת את זה.
 

helene

New member
אתה צודק

אבל יש רק בעיה אחת. כדי שהדוקטורנט ישפר את הסיכוי שלו לקבל משרה כדבריך, צריך שהמשרה הזאת בכלל תהיה קיימת. אף אחד לא בוכה על זה שהוא לא התקבל למשרה זו או אחרת, אלא על כך שהמשרות בכלל לא קיימות ( בתחומים מסויימים) אבל המסלולים לדוקטורט דווקא כן.והאוניברסיטה רק שואפת להרחיב אותו משום מה. נשאלת השאלה מה הוא ההגיון בהכשרת דוקטורנטים בתחומים שבהם האוניברסיטה לא מוכנה בצורה עקרונית לתת תקנים. הרי זה לא שלא צריך מרצים, להיפך, אבל למרצים מן המניין צריך לשלם. הפתרון שהגיעו אליו במדעי הרוח הוא להעסיק יותר ויותר מרצים מן החוץ מצד אחד, ולצמצם במספר התקנים מצד שני. כל פעם שחוקר יוצא לפנציה התקן שלו נלקח ובמקומו לא מגיע חוקר חדש וצעיר, אלא מרצים מן החוץ העובדים ללא זכויות סוציאליות ובלי מענקי מחקר. התוצאה היא שבפקולטה למדעי הרוח יותר ויותר חוגים מתבססים על הוראת המרצים מן החוץ. בלעדיהם לא ניתן יהיה לקיים את תוכניות הלימוד. ובחוגים שגם זה לא מספיק כדי לקיים תוכנית לימוד מסודרת , המרצים הפנציונרים מלמדים בהתנדבות... זה המצב שאנשים מקוננים עליו. לא זה שהם אישית לא קיבלו משרה, אלא עצם העובדה שהמשרות האלה כלל לא קיימות. אין להם אפילו את האפשרות להגיש מועמדות ( ולהידחות).בעוד שהאוניברסיטה מעודדת באופן אקטיבי את הסטודנטים המצטיינים שלה להמשיך במחקר וגם את הסטודנטים הפחות מצטיינים שלה... ויוצרת את האשליה שאם אדם עובד מספיק קשה בסוף הוא גם יקבל תקן ( מה שבכלל לא נכון כי הרי אין תקנים) אם לא היו צריכים מרצים במדעי הרוח מילא, אלא שהאוניברסיטה יותר משמחה להציעה להם להיות מרצים מן החוץ בשכר רעב. אבל תקן ותקציב מחקר אף אחד לא מוכן לתת להם. התוצאה היא אחת. הסטודנטים זוכים להוראה באיכות נמוכה מכיוון שהם מוכשרים ע"י מורים שאינם חוקרים בעצמם ( בגלל תנאי העבודה שלהם). כלומר עצם הסטטוס של חוקר פשוט הולך ונעלם, ובעוד מספר שנים לא רבות לא ישארו חוקרים במדעי הרוח, ישארו רק מרצים, שאנים חוקרים וחסרי כל זכויות סוציאליות. ומבקרה כזה שוב עולה השאלה, בשביל מה המרצים האלה בכלל צריכים דוקטורט? אני מלמדת סטודנטים לתואר ראשון ואין לי דוקטורט, אף אחד לא התלונן עליי עדיין.. לא חבל לבזבז כסף ולהכשיר דוקטורנטים, כאשר ניתן לשלם 1000 שח' לאיזה מסטרנט בן 25 ולהעביד אותו בפרך? ככה כולם מרוצים. אבל מה עושה האוניברסיטה? היא רק שואפת להגדיל את כמות הדוקטורנטים שלה. נשאלת השאלה בשביל מה בדיוק?
 

22ק ו ס ם

New member
המשרות קיימות רק שאין הרבה מהן

את שואלת מה ההגיון בהכשרת דוקטורנטים שאי אפשר להתחייב לתת להם משרה? התשובה הצינית תהיה שהם עושים את זה בשביל כסף, מכיוון שהם מתוקצבים לפי מספר הסטודנטים שמסיימים תואר. באופן כללי יש אינטרס שיהיו יותר אנשים משכילים במדינה. חשוב לזכור שלא כל מי שמסיים דוקטורט חייב או אפילו מעוניין לעבוד באקדמיה. יש שפע עבודות לדוקטורים (אם כי בארץ הרבה פחות באופן יחסי). כל אחד צריך לעשות את השיקולים שלו כשהוא הולך ללמוד לדוקטורט. הוא צריך לדעת מה הסיכויים לקבל משרה אקדמית אם הוא יהיה מעוניין בה ועל פי זה להחליט אם שווה לו לקחת את הסיכון. אני חושב שהרבה סטודנטים פשוט תוקעים את הראש בחול ומציירים לעצמם תמונה אופטימית מדי, למרות שהם יודעים שהמציאות קשה. הרבה מהם גם לא עושים דברים בסיסיים שיעזרו להם בקבלת משרה כזו (כמו פירסומים, כנסים וכו') ואז מופתעים שזה פתאום משפיע על הקריירה שלהם. חלק מהאשמה נעוצה גם במערכת שלא מעודדת את זה. אני מסכים איתך שהמערכת בארץ דפוקה, אבל זה משהו שאפשר לראות מההתחלה. לא מתאים לך? או שלא תיכנסי למערכת החולה הזו או שתנסי את מזלך בחו"ל.
 

helene

New member
לא דיברתי על שום התחייבות

אף אחד לא יכול להתחייב לתת למישהו משרה. שאלתי על מה ההיגיון בהכשרת דוקטורנטים בתחומים שאין בהם תקנים. בכלל, בשום אוניברסיטה בארץ, ממה שאני מכירה המשרות לא קיימות. אם הן היו קיימות לא היה רוב של סגל זוטר/ מרצים מן החוץ שמחזיק את תוכנית הלימודים. שוב, שים לב לפרדוקס: מרצים צריך.. מה שלא צריך זה חוקרים. לאן בדיוק זה מוביל את האוניברסיטה? המשרות לא קיימות עד למצב אבסודרי בו כלל לא ניתן לקיים את תוכנית הלימודים וכל הזמן מקצצים שעות ( וחובות אקדמיות) כי האוניברסיטה אינה מוכנה עקרונית לתת תקנים לחוגים מסויימים ( למרות שיש בהם מספר מכובד של סטודנטים). עכשיו יצאה ההברקה של עידוד העברת סטודנטים למסלול ישיר ( כולל הורדת דרישות לשם כך, ואת זה אמר לי בכבודו ובעצמו דיקן הפקולטה שלי). אתה רוצה להסביר לי איזה סטודנט יכול לכתוב דוקטורט כשכל הכשרותו המחקרית היא שני סמינרים מסכנים שהוא כתב בתואר ראשון כשהוא ישב עם עוד 30 איש בכיתה ( במקרה הטוב). רק לפני 4 שנים חובתו של תלמיד מדעי הרוח מבחינת עבודות סמינריוניות היו 2 עבודות בכל חוג ( 4 סה"כ). האם זה מעניין מישהו? לא. יותר דוקטורנטים, יותר כסף. מה משנה איכות הדוקטורט? במצב כזה חבל על הכסף. שיסגרו את הפקולטה ויפנו את הכסף שנשאר למטרות יותר מועילות . מימון תרופות למשל. ממילא חוקרים כבר לא יצאו מכאן, והכשרת מזכירות להייטק יכולה להיעשות גם בדרכים קצת פחות בזבזניות. הסיבה שהפקולטה למדעי הרוח באת"א מסרבת כעת לפתוח את הרישום לקורסים של שנה א', הוא שהנתחיתו עליה קיצוץ תקציבי נוסף שלא מאפשר להעסיק כלל את המרצים מן החוץ.. ובלי המרצים האלה האוניברסיטה לא מסוגלת לעמוד בהתחייבות שלה לספק תוכנית לימודים מלאה (כפי שהיא מפורסמת בידיעון). אני לא דיברתי על לתת משרה אקדמית לכל דוקטורנט שמסיים ( אפילו לא לכל דוקטורנט שמסיים בהצטיינות יתרה). אלא למלא את התקנים החסרים כדי ללמד את כמות השעות שנקבעה בתוכנית הלימודים. כלומר, לתת תקנים ברגע שהם מתפנים ( לפי צורכי החוג) ולא להעביר את ההוראה למרצים מן החוץ. והדיון הוא פה לא על האם זה מתאים לי או לא. הדיון הוא על מצבה האגום של הפקולטה למדעי הרוח ( שיקרה מאוד לליבי, מודה באשמה)
 

22ק ו ס ם

New member
ההיגיון הוא שכל אחד רשאי ללמוד מה שהוא רוצה

מה ההיגיון בללמוד משפטים אם קשה למצוא בזה עבודה? שוב, אנשים יודעים מצוין שאין תקנים או שהם מעטים ועדיין מחליטים ללמוד, אז להם אין שום אחריות על ההחלטות שהם לוקחים? ומי קבע שהם חייבים לקבל משרה אקדמית? הרבה אנשים לומדים מסיבות של הרחבת אופקים או קבלת משרה במקום אחר. הנושא של זילות עבודת הדוקטורט הוא נושא אחר לגמרי. בסופו של דבר האוניברסיטאות ידפקו כי סטודנטים לא ירצו ללמוד במקומות שמעניקים תארים שלא שווים הרבה מבחינה אקדמית. בקשר לשאר, אני מסכים על מצבה העגום של האקדמיה כפי שכבר אמרתי, אבל לדעתי זה בכלל לא הנושא פה (ולא מה שהובא בהודעה המקורית).
 

helene

New member
אתה לא מתייחס לעיקר הטענה שלי

שהיא היעדר תקנים עד למצב קיצוני של אי יכולת קיום תוכנית לימודים והעברת הלמידה לסגל זוטר ולמרצים מן החוץ. או במילים אחרות היעלמות הסטטוס של חוקר. זה ועוד איך קשור להודעה המוקרית של חוקרת שאחרי 5 פוסטים לא יכולה למצוא שום עבודה חוץ ממרצה מן החוץ. זה בדיוק המצב שאני מתארת. ובדיוק בגלל זה שאלתי בשביל מה צריך להכשיר חוקרים אם המעמד של החוקר הולך ונעלם. יש פחות ופחות חוקרים ויותר ויותר מרצים שאינם חוקרים ( ולכן תואר הדוקטור שלהם מיותר לגמרי כי הם לא באמת עושים איתו משהו גם אם הם מלמדים באקדמיה). אני לא מדברת,על "קשה למצוא בזה עבודה",את השלב הזה עברנו מזמן, אני מדברת על עצם היעלמות המקצוע של חוקר במדעי הרוח. אם מטרת הפקולטה היא הכשרת חוקרים, והסטטוס של חוקר הולך ונלעם, בשביל מה הפקולטה קיימת בדיוק? בשביל מה המדינה משקיעה משאבים בהכשרת חוקרים במדעי הרוח?
 

22ק ו ס ם

New member
אבל אנשים יודעים על זה מראש!

זו הנקודה הקריטית. המצב הגרוע הוא מצב נתון. את יכולה להיתמם ולקוות שהכל יהיה טוב כשאת תסיימי ללמוד ולהיות מופתעת שאין לך פתאום עבודה, או פשוט לדעת מה האופק שלך. תלמיד שמתחיל ללמוד לדוקטורט בלי לדעת למה לצפות אחרי סיום התואר הוא תמים מאוד ויכול להאשים רק את עצמו. אלו דברים מאוד ברורים וידועים (וזו הייתה אחת הסיבות שלא רציתי ללמוד בארץ). בקשר להעלמות מדעי הרוח, זה אכן עצוב מאוד אבל ממש לא קשור לתלונות שאין עבודה אחרי הדוקטורט.
 

helene

New member
אני חוששת שלא הבנת אותי

אני לא האשמתי אף אחד בשום דבר. גם לא שאלתי מה ההגיון בללמוד דוקטורט מבחינת הסטודנט, אלא מה ההגיון בלהכשיר דוקטורנטים במדעי הרוח מבחינת האוניברסיטה. הרי מרצים מן החוץ לא צריכים דוקטורט, ולעבודה מחוץ לאקדמיה ודאי שלא צריך דוקטורט במדעי הרוח. אז למה בכל זאת קיים מסלול להכשרת חוקרים במדעי הרוח שרק מתרחב בעוד הסטטוס הזה הולך ונעלם? אתה יכול להגיד שרוב הדוקטורנטים הם בכלל לא אנשים המעוניינים להיות חוקרים ועושים זאת מאלף ואחת סיבות אחרות. אבל זה עדיין לא מסביר למה האוניברסיטה מוכנה להשקיע בהכשרתם. התשובה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה היא כסף. האוניברסיטה פשוט מקבלת מימון על פי מספר הדוקטורנטים שלה. זה מעין עסק. נגיד. אבל מה יקרה כאשר לא יהיו יותר חוקרים. מי יכשיר את הדוקטורנטים של מחר? אם זה עסק כלכלי, העסק הזה לא יוכל להמשיך להתקיים זמן רב. או שאולי לא נגמרו ההמצאות ויהיה מסלול להכשרת דוקטורנטים ע"י המרצים מן החוץ.. אם כבר אז כבר נגיד שהאוניברסיטה עושה מזה כסף טוב, אבל האוניברסיטה בארץ היא מוסד ציבורי, מה האינטרס של המדינה לתקצב עסק כזה? היא לא מרוויחה מזה שום דבר... זה חסר כל הגיון כלכלי ( או אחר). במדינה שלנו שאין בכלל משאבים ועל כל תקציב יש אין ספרות מועמדים, לא מצאו משהו יותר טוב לעשות עם הכסף מאשר להכשיר חוקרים שאף אחד לא צריך? אל תגיד לי שבשרד האוצר יושבים רומנטיקנים חסרי תקנה שמעבירים כסף למען המחקר במדעי הרוח כי הם חושבים שזה משפר את עתיד החברה..
 

22ק ו ס ם

New member
האוניברסיטה בהחלו מעוניינת לעשות כסף

אפשר להתווכח אם זה נכון או לא או רצוי מבחינה חברתית, אבל כמו שיש הרבה הכשרות שונות בסקטור הפרטי שאין להן ביקוש ככה גם האוניברסיטאות עושות. האוניברסיטאות הן עסק כלכלי כבר מזמן. אני חושב שבמידה מסוימת בצדק, השאלה איפה עומד האיזון בין העסק לבין ההשכלה הגבוהה. בארץ הוא הופר לטובת הכסף והאוניברסיטאות הפכו ל"חברתיות" שבהן כל מי שרוצה כמעט יכול ללמוד על חשבון מצוינות. זה בהחלט פוגע במדינה בטווח הארוך אבל אף אחד לא חושב על זה פה.
 

helene

New member
מה שאני לא מבינה

הוא מה המדינה מרוויחה בלממן את זה?
 

Unicorn98

New member
היא לחלוטין לא. זה מצב כלאיים, סטטוס קוו

שהצדדים (אקדמיה-אוצר) נקלעו אליו שלא בטובתם, בגלל המאבק הפוליטי-אידיאולוגי שנוצר. קיצוץ במכסות התואר השלישי יקימו קול זעקה בקרב המרצים והאקדמיה (ושלי יחימוביץ'...), הוספת תקנים והגדלת תקציבים לתקני מחקר הם בלתי נסבלים כרגע מבחינת האוצר וניהול תקציב המדינה העת הנוכחית. אז יש סטטוס קוו מביך.
 

helene

New member
אבל מה אפכת למרצים?

לרובם גם ככה יש יותר מדי דוקטורנטים שהם לא יכולים להדריך אותם כמו שצריך. ולא עדיף לקחת את הכסף שהממשלה מעבירה בשביל כל הדוקטורים שאף אחד לא צריך ולהשקיע אותו בקליטת מספר מצומצם של סגל צעיר ומצטיין? זה יחזק פלאים את הפקולטה, יתן לסטודנטים הוראה ברמה גבוהה ויבטיח רציפות מחקרית. סתם שאלה, הממשלה מודעת לזה? כי נגיד אני רק עכשיו מתחילה להבין עד כמה המצב גרוע.. לא שיערתי לעצמי שהכשרת דוקטורנטים זה עסק כלכלי לכל דבר, הייתי בטוחה שהאוניברסיטה רק מפסידה על זה, למעשה מי שבאמת מספיד על זה זה משרד האוצר. ואני חשבתי שמשרד האוצר הוא כל יכול.. מדהים!
 

Unicorn98

New member
שוב, יש פה עניין פוליטי.

המרצים אינה גוף הומוגני בהכרח, כמו כל ארגון מקצועי. כמו שיש מרצים רבים (מן הסתם המוכשרים והמצטיינים) שהיו שמחים לתמוך ברעיונות כמו תגמול דיפרנציאלי, אבל הארגון, כבעל אתוס "חברתי", אמור לדאוג דווקא לחברים החלשים שבו, ולכן מטרפד הצעות כאלה, שסביר שיהיו טובות מאוד לאקדמיה בכללותה. כך גם בנושא הזה. לאקדמיה בכללותה היה מוטב כנראה להפחית את משרת הדוקטורנטים ולהפנות תקציבים למקומות אחרים, הרבה יותר נצרכים בעת הזו. אבל בגלל שהמרצים מתגוננים מול כל ניסיון התייעלות וניסיון קיצוץ, הם כנראה חוששים שהסכמה כזו תוביל לרפורמות הרבה יותר מעמיקות, מה שמנוגד לאינטרס הכוח הכללי שלהם. בכלל, האקדמיה מתנגדת לכל ניסיון התערבות ניהולית של האוצר, כנראה שהם יודעים למה... יש להם מה להסתיר. אגב, האוצר ממש לא כל יכול. הדוגמא האחרונה - הניסיון לרפורמה במסים שקידם שר האוצר, שכשל, לצערנו.
 

ayulli

New member
לקוסם - עוף לגמרי

אני עדיין חייבת לך כמה תשובות בפתיל ההוא בפורום השני על שפה, הומור, אינטיליגנציה לשונית, סוציולינגוויסטיקה, פוליטיקה של הלשון, וכו'. אתה עדיין מעוניין (אם כי זה יצטרך לחכות לסופ"ש הבא, בגלל וויילס), או שנעזוב את זה?
 

Unicorn98

New member
אני נוטה להסכים עם גיל, רוקדת,

על מנת לא להחמיץ את הדיון החשוב בפגיעה בהשכלה הגבוהה בישראל, ועל מנת לא לעקר את הטענות המוצדקות שבדיון הזה, לא כדאי לברוח לטענות פופוליסטיות שאינן משרתות את המטרה (כי הן חוטאות לאמת). כך, הייתי מציע לא לערב את הטענות נגד ייבוש ההשכלה הגבוהה יחד עם טענות כלפי מצוקתם של דוקטורנטים. ליבי עם הדוקטורנטים ועם בעלי PHD ישראליים שאינן מוצאים מקום עבודה מסודר בישראל. אשתי היא כזו, ואני מכיר רבים (כמוני-עצמי) שתשוקתם לעסוק במחקר, אך לא מוכנים לג'ונגל הזה שנקרא תעסוקה במערכת להשכלה גבוהה בישראל. אך כאן טמון גם הפתרון. בעיניי, אין לקשור אבטלה בענף ההשכלה הגבוהה עם הפתרונות למצוקה של הענף עצמו. לא בהכרח על מנת לפתור את הבעיות באקדמיה הישראלית צריך להוסיף תקנים בטירוף, או להבטיח תעסוקה לכל בוגר תואר שלישי. להיפך. לראייתי, אם תובטח תעסוקה לכל בעל תואר דוקטור, בהכרח משמע שאין סינון בענף וכל אדם כזה יזכה לתעסוקה, על חשבונו של משלם המסים. זהו בדיוק המתכון להרס ההשכלה הגבוהה והורדת הרמה האקדמית. לעומת זאת, טיעונים הוגנים לגבי תנאי שכר קיימים, או לגבי שינוי המערכת (קידום דיפרנציאלי, גמישות ניהולית, הוצאת הניהול מידי חוקרים וכדומה) - היא כנראה נכונה וראויה, במקביל לתוספות תקציב מידי המדינה (והעלאת שכ"ל כמקור תקציבי נוסף). אבל, התמקדות בבעיותיהם של דוקטורנטים שידעו מה המצב בשוק, ובכל זאת בחרו לשים את גורלם על קרן הצבי - לא סביר בעיניי. לגיטימי בעיניי לבכות על מר גורלם של דוקטורנטים, אבל לא סביר בעיניי לעשות זאת תחת כסות של גורלה של ההשכלה הגבוהה. בעיניי שיפור הרמה באקדמיה הישראלית צריך לנבוע מצמצום של האקדמיה ולא הרחבתה. צמצום קבלה של סטודנטים לתואר ראשון, צמצום של קבלה לתואר שני, וכן צמצום בקבלה לתואר שלישי. כך תוכל האקדמיה להציע יותר מקורות תקציב, משאבים, שטח פיזי וכך הלאה לכל תלמיד בכל הרמות הללו, וכך יופנו יותר תקציבים לפחות אנשים, מה שיעלה את הרמה. הסינון הוא מקור לכוח, לא מקור לחולשה, בניגוד לטענות המקובלות. אגב, אני שוב מדגיש שאני מבין את המצוקה, אבל אדם שעיניו בראשו חייב לקחת בחשבון את המצב, שאינו חדש. נכון שכיום הוא חמור ביותר בהשוואה לעבר, אבל מסיפורים שאני שומע מבכירים במערכת, תמיד היתה מצוקה, מאז ומעולם. אני, למשל, בוחר לא לוותר על הרצון לעשות דוקטורט, דווקא כי אני יודע שהעתיד המקצועי נמצא בחו"ל. זה אינו אומר שהמערכת אשמה, להיפך. זה אומר שרק הטובים ביותר מצליחים, לפחות לפי מדדים אובייקטיביים של מספר פרסומים ופוסט דוק' במוסדות נחשבים בחו"ל וכך הלאה. ואגב, חייב לציין שקראתי את הפוסט באתר שקישרת אליו, ועל פי רמת הטקסט, הניסוח, הפיסוק וכדומה - לא ברור על סמך קובעת הכותבת שהיא הפסד גדול לאקדמיה בישראל. ולהשוות את עצמה לאיינשטיין, נו שוין.
 
למעלה