אוי כמה עצוב

p i t e r פן

New member
היא היסטוריונית, לא בלשנית.

אני מבין שהיא עשתה את הדוק' בחו"ל, כמו גם חמישה פוסטים. סביר להניח שכושר הביטוי שלה באנגלית גבוה הרבה יותר. מכיוון שהיא אמורה ללמד/להכשיר חוקרים בתחום ההיסטוריה, אני חושב שהשליטה שלה בדקויות השפה העברית זה דבר קצת פחות רלוונטי. אמנם יש חשיבות לכושר הביטוי ולרהיטות, במיוחד אצל חוקר במדעי הרוח, אבל אני חושב שזה בכל זאת משני לידע שלה בתחום עיסוקה הישיר. ועל טיבו של הידע הזה איננו יכולים לעמוד מקראית פוסטים ביומן אינטרנטי.
 

Unicorn98

New member
אני מקבל את ההערה.

התייחסת רק לסיפא של דבריי, שאולי היו החלטיים מדי באופיים, אבל מתחבר באופן כללי לתחושה אישית לא נוחה שלי לגבי העברית הלא טובה של רבים מחוקרי האקדמיה בישראל. אבל מקבל את הטענה.
 
../images/Emo45.gif

בעיני עילגות ביטוי מעידה במידה מסויימת על עילגות חשיבה. ובנוגע לרמת העברית - שפה היא כלי עבודה של חוקר, מנחה ומרצה. מן הראוי לשלוט בה.
 
אני אסביר את עצמי

בודאי שלא ניסיתי לטעון שיש לדאוג למשרה לכל מי שמסיים דוקטורט. ראשית, לא כל מי שעושה דוקטורט מעוניין להשאר באקדמיה, שנית, לא כל מי שעושה דוקטורט מעוניין לעסוק בתחום ניסיתי לומר שני דברים: אחד, שתנאי העסקה בתחום האקדמי מחפירים וגובלים בעבדות. אלו תנאים בלתי ראויים בכל קנה מידה שהוא, ללא כל קשר לעובדה שהם מתקיימים באקדמיה. הם מחפירים במיוחד משום שהם מתקיימים במוסד שרבים מהאנשים בו חוקרים ומדברים בשם ערכים של שיוויון וצדק חברתי אבל לא רואים ממטר כשזה מגיע לצלחת שלהם (למשל, שביתת הסגל הבכיר שהופרדה מתנאי העסקה של הסגל הזוטר) שני, שהטיעון המריטוקרטי (כלומר, רק המצטיינים ראויים), כפי שהוא בא לידי ביטוי כיום, מהווה מסווה לדארוויניזם חברתי ולסגירת האקדמיה בפני אנשים שלא מצליחים לשחק לפי כללי המשחק מסיבות של גזע, מין, רקע כלכלי וכד', ולסגירת תחומים באקדמיה (למשל, מדעי הרוח) שלא עומדים בקריטריונים התחרותיים והכמותיים שמגדירים "הצלחה"
 

Unicorn98

New member
קודם כל אני מתנגד לאמירה כאילו כל רוב

מי שלומד ועובד באקדמיה הוא בעל דיעות סוציאליסטיות ו/או צדק חברתי. זה עוד ניסיון לנכס לעמדה פוליטית מזן מסוים מאוד את הפריסטיז'ה היוקרתית של "דעת האקדמיה". זה חלק מניסיון משמעו, משטור והשלטה של עמדה מסוימת באמצעים כוחניים בידי אליטות מסוימות בעלות אינטרסים מסוימים. העובדה הפשוטה היא שלמגינת ליבם של מסוימים מעטים, העמדה שהצגת כ"בון טון" אקדמי, היא עמדה אחת מתוך שלל עמדות אשר בהן מחזיקים כאלו או אחרים העובדים וחסים בצל האקדמיה. אפשר להתווכח עליה, אבל לא כדאי להשתתף במסע הגינוי כלפי עמדות אחרות, שהן לגיטימיות לא פחות. הדרת עמדות מסוימות (כמו עמדות של ליברליזם) ודה לגיטימציה שלהן, וודאי לא מסייע להפגת מתחים קיימים בין המחנות. באשר לטיעון לגבי הומוגניה והומוגמיה, גם אם אני נזהר מהכללות כאלו (למרות שאני מכיר לא מעט מחקרים על תקרת הזכוכית וגזענות וכדומה) - אני בהחלט מסכים עם הדרישה לרגולציה ופתיחות במיונים למשרות אקדמיות. אני חושב שבאופן הסטורי, דווקא הסוציולוגיה הפוליטית של העמדות הליברליות בכלכלה, דגלו בביזור סמכויות ודמוקרטיזציה של תהליכי קבלת החלטות. הרי במובן ההסטורי, דווקא אליטות חברתיות ופוליטיות תמכו בשימור הכוח בידי מעטים, כמו ועדות מסדרות, קליקות וכדומה. דמוקרטיזציה מוצלחת של ההון, יחד עם תהליכים פוליטיים של ליברליזם דמוקרטי, מכרזים, בחירות פתוחות ושקופות וכדומה - מנסים לנטרל מקורות כוח של בודדים ולא לשמר אותם. זה אחד היתרונות שנובעים מתגמול דיפרנציאלי ע"פ הישגים כמותיים, בשונה ממינוי וקידום עם תגמול שטוח באמצעות החלטה של ועדת חברים (השיטה הישנה והרקובה). לכן, אנחנו יותר מסכימים מכפי שנדמה, אבל אין לשפוך את התינוק עם המים. יש לעשות רפורמות במבנה הניהולי, ורק אח"כ לדבר על הוספת תקציבים. אם את מוסיפה היום תקנים ותקציבים, את רק מקנה יותר כוח והשפעה לעמדות הכוח הנוכחיות שהביאו למצב הנוכחי.
 
לא כתבתי רוב, כתבתי רבים

והתכוונתי לרבים ולא לרוב. חלק בלתי מבוטל מאנשי האקדמיה, בעיקר מתחום הכלכלה, הביא עלינו את האסון המתקרא "כוחות השוק". מכאן שאנחנו אולי מסכימים בעקרון אבל לא בפרטים. "תגמול דפרנציאלי ע"פ הישגים כמותיים" הוא בעייתי בעיני. מדעי הרוח לא תמיד מתכמתים אל תוך "הישגים כמותיים", ויש לי גם ויכוח עם הגדרת ה"הישג" ככמותי בהכרח אני אשתדל לחזור יותר מאוחר כדי להסביר את עצמי בצורה קצת פחות מברקית ואם יורשה לי נ.ב. קצר בעניין הכותבת שאליה הפניתי במקור אני לא מכירה אותה, אבל די ברור שהיא כותבת בדם ליבה. אמרו חכמים ממני שאין לתפוס אדם בשעת צערו ו/או כעסו, ונדמה לי שהיא בוכה וכועסת בו זמנית על פי עדותה, היא התקבלה לחמישה פוסט-דוקים (חמישה!), פרסמה מאמרים בכתבי עת נחשבים, והשתתפה בכנסים. זה אולי לא הופך אותה לגאון אקדמי כדוגמת איינשטיין, ואני לא חושבת שלכך היא כיוונה, אולם זו התנשאות לטעון שרק בגלל שהיא לא שמה פסיקים ונקודות במקומות הנכונים, היא לא מתאימה להתקבל לאקדמיה. התחרות על פוסטים בחו"ל היא קשה ואכזרית וכך גם התחרות על פרסומים. נדמה לי שהיא מראה הצלחה בתחום ה"הישגים הכמותיים" ועדיין לא מצליחה למצוא משרה. זה אומר משהו גם על המערכת האקדמית ולא רק עליה ובנימה אופטימית זו, יש כאן כמה ילדים שצריך להרדים
 

tulkin

New member
אני מוצא את עצמי איפושהו באמצע...

אני לא מסכים באופן מלא אם יוניקורן שאפשר להפריד את תנאי העבודה המחפירים, האופק התעסוקתי של דוקטורנטים, ועתידה של ההשכלה הגבוהה בארץ. אני חושב שהם קשורים אלה באלה. אני כן מסכים שהתיקון צריך להתחיל בניהול נכון וארגון נכון. ואני חושב שהאוניברסיטאות בארץ עושות את זה רע מאד. אין לי מושג איך מנהלים אוניברסיטה נכון, אבל כארגון שעובדים בו כמה אלפים של עובדים, עם מטרות כל כך מסובכות וקשות להערכה כמו מחקר והכשרה אקדמית, עם כמה אלפי סטודנטים שעוברים כל שנה במערכת, זה נשמע כמו אתגר ניהולי לא קטן. אני בטוח שיש כמה יוצאים מהכלל, אבל במובנים רבים קשה לי לראות איך מישהו שעסק רוב זמנו במחקר והוראה יכול להוביל ארגון כל כך גדול ומורכב. למשל, ברור שצריך לתת תנאי עבודה טובים לכל העובדים. זה אגב לא קשור לדעות כאלה ואחרות של פרופסורים. זה קשור בדיוק לניהול משאבי אנוש וניהול יחסי עבודה. ויכול להיות הפרופסור הכי "חברתי" בעולם, ללא מיומנות ונסיון ניהולי, מאד קל להיכנס לפינות האלה של לנסות לחסוך על חשבון יחסי עבודה, על חשבון מחשבה על הטווח הרחוק. נורא קל להגיד מה העקרונות הנכונים, הרבה יותר קשה למצוא דרך מעשית להוציא אותם אל הפועל. וכשבסופו של דבר אין כסף בחשבון הבנק של הארגון, עושים הכל כדי "לגמור את החודש" - גם אם זה אומר לפגוע ביחסי עבודה או במדעי הרוח. מה לעשות - ניהול ארגונים דורש מיומנות וכישורים מאד מורכבים אשר את חלקם אפשר ללמוד רק מנסיון.) אבל אני גם לא מוציא את אנשי מדעי הרוח נקיים מהסיפור. הרי חדשות לבקרים אומרים לנו כמה שזה חשוב להשכלה והכרחי לעתיד... אם זה כל כך חשוב והכרחי אז בבקשה, שיעשו מאמץ ויסבירו לנו באיזה אופן זה חשוב. איך נכון להשקיע בזה. במה יותר חשוב להשקיע ובמה פחות חשוב. איך מתעדפים את זה. שיעשו קצת "שיווק" של התחום. מדעי הטבע עושים את זה כל הזמן, וזו לדעתי אחת הסיבות שהם זוכים לתקציבים רבים. אני למשל מגיע (גם) ממדעי הרוח. ואני רואה כמה דברים שלמדתי שם רלוונטיים למחקר שאני עושה היום. למשל, ניתוח טקסטים - המיומנות הבסיסית ביותר ש"שייכת" למדעי הרוח, וכל כך רלוונטית להמון המון מחקרים שמכניסים כסף (בניהול, ביחסים בינלאומיים בכלכלה ועוד ועוד) - איך זה שמדעי הרוח לא מקבלים תקציבים על פיתוח המיומנות הזו - אני חושב שזו אשמתם הכמעט בלעדית של החוקרים שלא מצליחים למצב את עצמם נכון ולקבל הכרה מספיקה על שליטתם במיומנות הזו.
 

helene

New member
לגבי הנקודה האחרונה

ברגע שחוקרי מדעי הרוח ידגישו את ניתוח הטקסטים ותרומתם לדיסיפלינות מגוונות כמו כלכלה, שיווק, פרסום ,תקשורות ,יעוץ פוליטי, בלשנות ישומית וכו' מדעי הרוח לא יתקיימו. כי יהיה לחץ על החוקרים לנצל את כישורי ניתוח הטקסט שלהם לתחומים קצת יותר רווחיים כלכלית מספרות והיסטוריה. זה כבר לא היו מדעי הרוח בצורה הקיימת , אלא תחומי מחקר שיקבעו על פי צרכי השוק. במדעי הרוח דווקא כן מקבלים כספים על פיתוח שיטות לניתוח טקסטים (ניתוח השיח). הכספים האלה פשוט לא באים מהאוניברסיטה, אלא מקרנות מחקר חיצוניות. הנהלת האוניברסיטה רק חושבת איך לייבש את מדעי הרוח. היום התפרסמה הודעה בהארץ על פיה המרצים של את"א לא יפתחו את הרישום לקורסים של שנה א' בפקולטה למדעי הרוח, בעקבות קיצוץ נוסף בתקציב הפקולטה.
 

tulkin

New member
אני ממש לא מסכים

ההיפך הוא הנכון. ברגע שמתודות של מדעי הרוח יהיו ברות יישום בתחומים אחרים זה רק יגביר את העשיה בתחום. ראי מה קרה למתמטיקה. רוב המתמטיקה היא בעצם גיבוב של טענות אבטרקטיות חסרות כל יישום. אני עדיין מחפש איפה לעזאזל אפשר ליישם בתחום כלשהו שיטות מתקדמות של תורת הקבוצות האקסיומטיות דוגמת "כפיה", שכל תוחלתן הן להראות שיש מודלים מוזרים שלא מתנהגים יפה, ועל כן צריך להיזהר בטענות שטוענים על המודלים הסטנדרטיים. ושלא יהיו אי הבנות גם ה"מודלים הסטנדרטיים" זה שם יפה למודלים שעיקר המרכיבים שלהם הם "מספרים סודרים" שהם בעצם מושגים שמבדילים בין סוגים שונים ומשונים של אינסוף. בקיצור פחות ישים מזה אי אפשר. ובכל זאת העובדה ששיטות מתמטיות הן הכרחיות כמעט בכל תחום מחקר הביא לפריחה של המתמטיקה התאורטית (וכמובן להזרמת כספים לחוגים המתאימים). לו מדעי הרוח ישווקו וימכרו לכל דורש שיטות ניתוח טקסטים, אני די בטוח שזה יביא לפריחה בדיסציפלינות הרלוונטיות (ספרות, היסטוריה, בלשנות, פילוסופיה) - שכן משהו שמשתמשים בו אומר שיהיו בעיות ותהיינה אי בהירויות. ואם יש בעיות אז צריך לפתור אותן, וכדי לפתור אותן צריך ליצור בסיס תאורטי רחב יותר ומעמיק יותר. ולגבי הערתך האחרונה. הנהלת האוניברסיטה חושבת איך לייבש את מדה"ר, לא מתוך רוע לב, גם לא מתוך טפשות. לדעתי אפילו לא מחוסר ברירה. אלא בעיקר מחוסר אונים - כי הם לא יודעים איך להתמודד עם הבעיות הגשמיות של ניהול (תקציב תקציב ותקציב ועוד כמה דברים) תוך שילוב עם האספקטים החזוניים והערכיים שלו (קביעת אסטרטגיה וערכים ארגוניים וכו').
 

helene

New member
כתבתי תגובה ארוכה אך היא נמחקה לי

בקיצור, אני חושבת שהבעיה העיקרית במה שאתה מציע הוא הצורך בהתאמת שיטות הניתוח לקורפוסים השונים. הכספים אולי יזרמו לפקולטה אבל הם יזרמו בהתאם לדרישות ישומיות. יבקשו מהחוקרים לעבוד על קורפוס כזה ולא אחר בגלל הפן הישומי שלו. נגיד לנתח את בניית האתוס בתשדיר הבחירות לנשיאות ולא את בניית האתוס של האביר ברומן ימיי הביניים. הרי כל מי שאי פעם עסק בתיאוריה של ניתוח טקסטים יגיד לך שלא ניתן לפתח מודל שיתאים לכל טקסט באשר הוא. ניסו את זה ( בתקופת הסטרוקטורליזם והפוסט- סטרוקטורליזם) וזה גרם לעיוותים אנאכרוניסטים. היום יותר ויותר חוקרים במדעי הרוח מבינים שהכלל הראשון הניתוח טקסטים הוא התאמת התיאוריה לקורפוס.וזה אומר בין היתר לקחת ברצינות את הרקע ההיסטורי של כתיבת הטקסט. ( מה שחוקרי ספרות נהגו להתעלם ממנו במשך קרוב ל 50 שנה) אם יקבעו לחוקר מה הקורפוס עליו הוא צריך לעבוד אז הוא יהיה שכיר בחברה, לא חוקר עם חופש אקדמי.
 
../images/Emo45.gif זו נקודה ממש טובה

הנקודה שהעלית, על להראות את התועלת שצומחת ממחלקות מדעי הרוח, היא נורא חשובה, ולא תופסת שום מקום בדיון הציבורי - וחבל. אבל לפני כן, אני מצטערת, אבל רשומות וכתבות מהזווית הזו תמיד מעלות לי את הסעיף: בבסיסן, שוב, עומדת תרבות ה"מגיע לי". כי מה שהלכה למעשה היא דורשת זה למצוא לה פתרון תעסוקתי. היא הלכה ובחרה במסלול קריירה, ועכשיו לא מוצאת עבודה. לא באופן כללי בעולם - בישראל. אבל מה ז'תומרת, היא רוצה עבודה בישראל, במקצוע שהיא בחרה לעצמה. אז שבבקשה יתקצבו. אין ויכוח שאלו שנמצאים כעובדים במשרה מלאה בתוך המערכת האקדמית צריכים להיות מתוגמלים כראוי. אבל באותה נשימה, אני חושבת שאת ההרחבה של הזכויות האלו צריכים לתת, אם כבר, לבסיס מצומצם יותר של אנשים. מה לעשות, בישראל - קל להשאר מתוך אינרציה בתוך האקדמיה. אתה מתחיל תואר ראשון על בסיס הציוני בגרות (וכל האוניברסיטאות הן ברות השוואה מבחינת רמה, ולכולן יש מערכת דרישות דומה). אחד המרצים שלך עושה משהו שמעניין אותך, וממילא אף אחד כבר לא מוצא עבודה עם תואר ראשון, אז ממשיכים לשני וחיים על מלגה משולבת עם לבדוק קצת תרגילים. סיימת תואר שני, אתה כבר מכיר את כולם, המנחה גם יכול להמליץ, ולהשיג מלגה לדוקטורט מתוך המערכת כשאתה כבר ממילא שם זה לא נורא קשה. אז או להכיר בכך שקל להשיג דוקטורט בישראל ולפיכך שבהכרח אין מה לעשות עם כל כך הרבה אקדמאים בתוך מדינת ישראל - או להפוך את הנגישות לקשה יותר. האופציה השניה, עבור מדינה נטולת משאבים שאינם הון אנושי, נראית מנוגדת לכל הגיון, אז אם נשארים עם האופציה הראשונה, אולי הגיע הזמן להפסיק ולקשקש על "בריחת מוחות"? ולא רק זה, אם מכירים בכך שזה לא האינטרס של מדינת ישראל לחתוך משמעותית את מספר הדוקטורנטים שלה, אז למי שכן ניגש ועושה דוקטורט, צריכה להיות האחריות האישית להכיר בכך. זה הימור, כמו כל הימור אחר, וחמור ממנו - כי הוא על הרבה מאוד. וחלק מהקבלה הזו היא להכיר בכך שאולי לא תהיה מסוגל להשיג משרה באקדמיה בישראל. ואם לחזור למה שטולקין אמר, אי אפשר לראות לאורך זמן את האוניברסיטאות אך ורק באור רומנטי של "למען המחקר". כל האוניברסיטאות העולמיות המובילות שאוהבים להשוות אליהן הן אוניברסיטאות פרטיות. שיקולים כלכליים וניהול כלכלי נכון עומדים מאוד גבוה בסדר העדיפויות שלהן. ובדיוק באותו אופן שוטרינריה אפשר ללמוד בישראל רק במקום אחד ורק אחרי תואר ראשון במדעי החיים, וכך מספר הוטרינרים מווסת היטב, יש מקום לשאול האם מדינה כל כך קטנה פשוט מוכרחה לתקצב כל כך הרבה תתי תחומים. אם התשובה היא כן, אז לכל הפחות יהיה הוגן לענות על השאלה "למה?" בתשובה שתסביר למה זה שווה את הכסף של המדינה על פני השקעה חלופית, ואפילו - השקעה חלופית במערכת החינוך.
 
אני לא חושבת שמחקר לשם מחקר זה רומנטי

יש ערך בעיני בהרחבת הידע לשם הרחבת הידע, ולא לשם מטרות שניתנות לכימות בטווח הקצר. יש בזה תרומה לתרבות בהקשרה הרחב, ויש בזה תרומה לחוקרים עצמם שרואים ומבינים את המציאות מתוך פרספקטיבה רחבה יותר. בנוגע לשיווק מדעי הרוח... זה רעיון טוב לטווח הקצר. לטווח הארוך זה יפגע במדעי הרוח משום שזה יכפיף את התחום לסוג של שיח-שוק שלדעתי כדאי וצריך להתנגד לו, ולמנוע מצב בו הוא יהיה בלעדי ובלבדי
 
מחקר לשם מחקר

הוא הכרוונה שלי למה שאת מנסחת כ "ידע לשם הרחבת הידע". ואני מסכימה עם כך שיש למחקר כזה ערך מסויים . כלומר - שהקו צריך להמתח איפהשהו. כי ההשקעה הנוספת בכל דוקטורנט נוסף, בכל חבר סגל נוסף, היא השקעה עם חלופות, ואי אפשר לנצח להתעלם מכך. הטיעון הזה פשוט לא תופס כל פעם מחדש - ובאיזשהו שלב צריך לומר - מהי התועלת ארוכת הטווח של ידע לשם הרחבת הידע. אם התועלת הזו היא לא מדידה בשום צורה, למה היא ראויה לתקצוב מעבר למסגרת מסויימת על פני אלטרנטיבות אחרות בעלות יעדים מדידים?
 
את ממקדת את הדיון בתועלת מדידה

ואני מנסה לטעון שלא כל דבר ניתן למדוד רק משום שלאלטרנטיבה אחרת יש יעדים מדידים לא הופך אותה לטובה יותר מתחומים בהם אין יעדים מדידים לצערי, במקרים רבים "יעדים מדידים" הם שם קוד ל"האם אפשר לעשות מזה כסף", וכסף הוא מולך אכזרי למדי לסגוד לו
 

Unicorn98

New member
חולק עלייך לחלוטין,

את יודעת שאת כלי בידי פוליטיקה? מי שטוען שאי אפשר למדוד, המשמעות היחידה היא שיש מי "שקובע" מה טוב ומה לא טוב. הרי הטענה שיעדים מדידים חוטאים לאמת, היא טענה בולשביסטית שמשרתת באופן מיידי וישיר את בעלי הכוח. הרי אם אי אפשר למדוד (כפי שאת טוענת), אז צריך מישהו שיקבע באופן איכותני מה טוב, וזה אף פעם לא החלשים או הרוב, אלא מעטים בעלי עוצמה עצומה. זו טענה שמשרתת אליטות. באופן חלופי, אם מקשיבים לטענה הליברלית שהכסף הוא רק אמצעי לביטוי ערך, של ההמונים, אז יש ביזור של העוצמה. הרי אם ספר נמכר בעשרות אלפי עותקים, סימן שהרחוב אהב אותו, באופן דמוקרטי (לאליטות עדיין יש יכולת להשפיע כמובן על הרחוב, אבל זה כבר באופן משני). הכסף הוא האמצעי הדמוקרטי ביותר, מכיוון שהוא עצמו לא מפלה. כסף הוא אמצעי לביטוי ערך ולא מטרה בפני עצמה. כסף הוא ערך אובייקטיבי ושיוויוני וככזה, הוא מהווה איום על בעלי עוצמה פוליטית, מכיוון שהוא מאפשר לחשוף עוולות, טעויות ושחיתויות במינוי מקורבים, חברים וכדומה במערכת מנוונת של האקדמיה. גם מספר פרסומים הוא אויב כזה וגם אליו מתנכלים בעלי העניין.
 

ayulli

New member
אני לא בטוחה שהבנתי

תוכל להסביר את המשפט "כסף הוא ערך אובייקטיבי ושוויוני"? הוא בוודאי לא ערך במובן הסוציולוגי של המושג, כך שאני מבינה שאתה מכוון למשמעות הכלכלית שלו. אבל מה בדיוק אובייקטיבי ושוויוני בו, שלא לדבר על דמוקרטי? אני חושבת שיהיה מדוייק בהרבה לומר שכסף הוא עצמה. עצמה יכולה להיות מבוזרת באופן דמוקרטי, ויכולה להיות מבוזרת גם באופן לא דמוקרטי. אבל זה כבר לא עניין של ה"מטבע", אלא איך מחלקים (או משחלקים) אותו.
 
ועוד כמה מילים לחד-קרן

כאן ובתגובות אחרות שלך אתה מרשה לעצמך להניח הנחות לגבי הכותבות, ואז מנקה את עצמך בטענה ש"זה לא אישי". אם אתמקד בתגובה למה שכתבת כאן, הרי שאני משמשת כלי בידי הפוליטיקה באותה המידה שאתה משמש כלי בידי הפוליטיקה. כולנו כלואים במידה כזו או אחרת במבנים חשיבתיים וחברתיים כאלו ואחרים אני לא טוענת שאי אפשר למדוד בכלל, ובקריאה שניה אכן ניסחתי את עצמי בצורה צולעת-משהו. הטענה שלי היא שישנם כל מיני מדדים ראויים, ולא כולם כמותיים. אני לא טוענת שיש לזרוק את המדדים הכמותיים לפח ולהחליף אותם במדדים אחרים "ראויים" יותר, אלא שראוי שיהיה שיח שמכבד גם מדדים איכותניים, ונותן מקום גם למדעי הרוח מבלי לצפות ש"ייצרו" דבר מה מסויים. לעניין ההשכלה (עליה כתבת למטה), ככל שידיעתי הצנועה מגעת השכלה (בכלל, לאו דווקא אקדמית) היא המנבא המרכזי לתעסוקה מכבדת וליציאה מעוני. לטווח ארוך, השכלת נשים תורמת גם לקהילה משום שנשים, לרוב, משקיעות את תוצרי עבודתן בחזרה בקהילה, אם זה בחינוך ילדים או בדרכים אחרות. לעניין כסף אומר רק בקצרה שכסף אינו ערך בעיני. כסף הוא מדד כמותי שלא בהכרח מעיד על איכות, או על ערכים.
 

Unicorn98

New member
מה שאת עושה עכשיו הוא דורסני ופוגעני...

ואת נוקטת בדיוק בשיטות שכלפיהן את מוחה עקרונית. לא ממש הוגן. תראי לי איפה "הנחתי הנחות לגבי הכותבות". מה שאת עושה כאן זו הדרה שלי (גם כגבר וגם כפוגען) ואת מנסה למסגר אותי כתוקף. אני ביטאתי עמדות עקרוניות, שאני מבין שאת ממש לא אוהבת. פרט למחלוקת בינינו, לא אמרתי דבר וחצי דבר כלפי מישהו (או מישהי) באופן אישי. הדיון כאן אינו מגדרי ואינו מעמדי. אם כבר, גם את וגם מאמי החזקות פה. שתיכן עולות עליי כנראה בהכנסה חודשית, ועולות עליי במעמד אקדמי. אז מי פה החלש ומי החזק? אני מצטער לראות שאת נוקטת בטקטיקות לא ראויות. ואגב, אם כבר התנצלתי נקודתית והסברתי שנכשלתי בלשוני ללא כוונת מכוון, אז את ממסגרת את זה כ"מנקה את עצמך". אי אפשר לנצח בנקודה הזו, כי מה שלא אגיד את תמצאי דרך להשתמש בזה נגדי. אני חושב שזה חושף חולשה רטורית שלך ותו לא. ואני מצטער על כך מאוד. הדיון בעיניי מרתק למרות שאני בודד במערכה מול מתקפה שיטתית נגדי. אפשר לדעתי לא להסכים גם בלי להגרר לפסים אישיים או להתקרבנות כמו שאת עשית עכשיו. אני בוחר לא להמשיך בכך.
 
למעלה