אוקיי, חברה, הינה דיון
מלאכית החליטה להזרים מים ליובש של הפורום
אז ככה - הנושא הוא שמירת נגיעה. א-ב-ל! לא רק מהצד ההלכתי שלה. אני אתחיל בנקודה אישית קטנה - היה לי חבר שנתיים, נפרדנו אתמול. מה שהכי הפריע לי זה שמאד מאד מאד רציתי לשמור נגיעה והילדון לא הסכים. להיפך - הוא דווקא היה בא ונוגע בי. ממש מכריח אותי להפסיק עם זה. היו לנו כמה שיחות על זה שבסופן החלטתי שאני שומרת נגיעה ו-ז-ה-ו, אבל בפועל מה שקרה זה שבמפגש הוא היה עושה לי פרצופים עצובים מאד ונהיה מדוכא מאד. או שהוא פשוט לא היה שם על ההחלטה שלי ועושה כל שביכולתו כדי שאני אגע בו. זה הרגיז אותי. איפה קצת כבוד להחלטות של בן אדם? אני מבינה שקשה לך (נו, מי יכול לעמוד בפני?
) אבל תשתלט. קצת. בשבילי... אני הרגשתי מגעיל עם עצמי. והקטע זה שלא היה לי קשה להיות שומרת נגיעה. הוא פשוט סיכל את כל מה שרציתי. נכון לא פייר? תודו! זהו. עד כאן סיפור אישי
בכל-אופן - להיות (שומר נגיעה) או לא להיות? למה אתם חושבים שזה טוב? למה אתם חושבים שזה לא טוב? (ודיברתי עם המון בחורים חילונים שאמרו שזה דווקא טוב מאד <נו, בטח, אתה תיגע בכל העולם אבל כשזה בא לחברה שלך אתה רוצה שהיא תהיה "נקייה"..>). מה עושים כשצד אחד רוצה והשני לא מסכים? אם מגיעים למסקנה שזה טוב - איך עושים את זה קל יותר?... אני יוצאת מנקודת הנחה שהרבה יותר קל לשמור נגיעה עם מישהו שמעולם לא נגעת בו, מאשר להתחיל לשמור נגיעה עם מישהו שכן נגעת בו. טוב, מחשבות לכאן
(ושוב - לא רק מהצד ההלכתי של העניין, כי את הצד ההלכתי כולנו מכירים). יום מקסים
מלאכית החליטה להזרים מים ליובש של הפורום
