טלמון סילבר
New member
אורי אבנרי: "להפסיק את החרא הזה"
אורי אבנרי 18.7.06 "להפסיק את החרא הזה" אישה, עולה מרוסיה מטילה את עצמה בייאוש מוחלט על הארץ לפני הריסות ביתה, שנפגע על-ידי טיל, וצועקת בעברית רצוצה: "בן שלי! בן שלי!" כנראה באמונה שנהרג. אבל הוא רק נפצע והועבר לבית-החולים. ילדים לבנוניים, פצועים בכל חלקי גופם, בבתי-החולים בביירות. הלוויות של הרוגי הטיל בחיפה. עיי החרבות של שכונה שלמה בביירות. תושבי צפון ישראל הבורחים דרומה מחמת הקטיושות. תושבי דרום לבנון הבורחים צפונה מחמת חיל-האוויר הישראלי. מוות, הרס. סבל אנושי שאין לו שיעור. אך התמונה המזוויעה יותר מכל: ג'ורג' בוש הזחוח מתרווח על כיסאו בסנקט-פטרבורג, טוני בלייר משרתו רוכן עליו, ובוש פותר את הבעיה: "הם צריכים לגרום לסוריה שתגרום לחיזבאללה להפסיק את כל החרא הזה ואז הכל ייגמר!" זהו מנהיג העולם, ושבעת הגמדים - "גדולי העולם" - אומרים אחריו אמן. סוריה? הרי לפני כמה חודשים בלבד הכריח בוש - כן, אותו בוש - את הלבנונים לגרש את הסורים מארצם. עכשיו הוא רוצה שסוריה תתערב בלבנון ותעשה שם סדר? לפני 31 שנים, כאשר סערה מלחמת-האזרחים בלבנון, שלחו הסורים (לפי בקשת הנוצרים דווקא) את צבאם לשם. שמעון פרס וחבריו יצרו אז היסטריה בישראל. הם דרשו לתת לסורים אולטימטום שימנע מהם להגיע לגבול הישראלי. יצחק רבין אמר לי אז שזו שטות, שהכי טוב יהיה לישראל אם הצבא הסורי יתפוס את הגבול, כי רק אז יובטח שם השקט, כמו בגבולנו עם סוריה עצמה. אבל רבין נכנע להיסטריה של כלי-התקשורת ועצר את הסורים. נוצר חלל ריק על הגבול, והוא נתפס על-ידי אש"ף. ב-1982 דחף אריאל שרון את אש"ף החוצה, והחלל התמלא בחיזבאללה. כל מה שקרה מאז לא היה קורה אילו היינו מניחים לסורים לתפוס את הגבול הישראלי-לבנוני מלכתחילה. הסורים זהירים. הם לא מסתכנים בהרפתקאות. אבל עכשיו הסורים אינם. וחיזבאללה ישנו. מה חשב לו חסן נסראללה, כאשר החליט לחצות את הגבול ולבצע את פעולת-הקומנדו, זו שפתחה במחול-השדים הנוכחי? מדוע עשה זאת? מדוע דווקא בעיתוי הזה? אין עוררין על כך שנסראללה הוא איש חכם. הוא גם אדם זהיר. במשך השנים צבר מצבור עצום של טילים מכל הסוגים. הוא יצר מאזן של אימה. הוא ידע שצה"ל רק מחכה להזדמנות כדי להשמיד אותם. בכל זאת ביצע התגרות שנתנה לממשלת-ישראל עילה מושלמת כדי לתקוף את לבנון, בתנאים שהבטיחו לה מראש את תמיכת העולם. מדוע? יתכן שאיראן וסוריה, שסיפקו לו את הטילים, ביקשו ממנו לבצע פעולה כלשהי, כדי להסיח את הלחץ האמריקאי מעליהם. ואכן, המשבר הפתאומי השכיח לזמן מה את בעיית הגרעין האיראני, ונראה שגם יחסו של בוש לסוריה השתנה. אבל נסראללה רחוק מלהיות בובה של איראן וסוריה. הוא עומד בראש תנועה לבנונית אותנטית, ועושה את חשבון הרווח וההפסד שלו. אם אכן נדרש על-ידי איראן ו/או סוריה לפעול - ואין שום הוכחה לכך - הוא לא היה נענה, אילו חשב שזה אינו תואם את המטרות של תנועתו. יתכן שהוא פעל מתוך שיקולים פוליטיים פנים-לבנוניים. המערכת הפוליטית הלבנונית התאוששה, ואולי היה קשה להצדיק את המשך קיום הכוח הצבאי של חיזבאללה. מתיחות צבאית הייתה יכולה להועיל. (שיקול כזה אינו זר גם לנו, בייחוד לפני דיוני תקציב.) אך כל זה אינו מסביר את העיתוי. הרי נסראללה היה יכול לפעול לפני חודש או אחרי חודש, לפני חצי שנה ואחרי חצי שנה. הייתה צריכה להיות סיבה הרבה יותר חזקה כדי לדחוף אותו לפעולה כל-כך הרפתקנית דווקא עכשיו. וסיבה כזאת אכן הייתה: פלסטין.
אורי אבנרי 18.7.06 "להפסיק את החרא הזה" אישה, עולה מרוסיה מטילה את עצמה בייאוש מוחלט על הארץ לפני הריסות ביתה, שנפגע על-ידי טיל, וצועקת בעברית רצוצה: "בן שלי! בן שלי!" כנראה באמונה שנהרג. אבל הוא רק נפצע והועבר לבית-החולים. ילדים לבנוניים, פצועים בכל חלקי גופם, בבתי-החולים בביירות. הלוויות של הרוגי הטיל בחיפה. עיי החרבות של שכונה שלמה בביירות. תושבי צפון ישראל הבורחים דרומה מחמת הקטיושות. תושבי דרום לבנון הבורחים צפונה מחמת חיל-האוויר הישראלי. מוות, הרס. סבל אנושי שאין לו שיעור. אך התמונה המזוויעה יותר מכל: ג'ורג' בוש הזחוח מתרווח על כיסאו בסנקט-פטרבורג, טוני בלייר משרתו רוכן עליו, ובוש פותר את הבעיה: "הם צריכים לגרום לסוריה שתגרום לחיזבאללה להפסיק את כל החרא הזה ואז הכל ייגמר!" זהו מנהיג העולם, ושבעת הגמדים - "גדולי העולם" - אומרים אחריו אמן. סוריה? הרי לפני כמה חודשים בלבד הכריח בוש - כן, אותו בוש - את הלבנונים לגרש את הסורים מארצם. עכשיו הוא רוצה שסוריה תתערב בלבנון ותעשה שם סדר? לפני 31 שנים, כאשר סערה מלחמת-האזרחים בלבנון, שלחו הסורים (לפי בקשת הנוצרים דווקא) את צבאם לשם. שמעון פרס וחבריו יצרו אז היסטריה בישראל. הם דרשו לתת לסורים אולטימטום שימנע מהם להגיע לגבול הישראלי. יצחק רבין אמר לי אז שזו שטות, שהכי טוב יהיה לישראל אם הצבא הסורי יתפוס את הגבול, כי רק אז יובטח שם השקט, כמו בגבולנו עם סוריה עצמה. אבל רבין נכנע להיסטריה של כלי-התקשורת ועצר את הסורים. נוצר חלל ריק על הגבול, והוא נתפס על-ידי אש"ף. ב-1982 דחף אריאל שרון את אש"ף החוצה, והחלל התמלא בחיזבאללה. כל מה שקרה מאז לא היה קורה אילו היינו מניחים לסורים לתפוס את הגבול הישראלי-לבנוני מלכתחילה. הסורים זהירים. הם לא מסתכנים בהרפתקאות. אבל עכשיו הסורים אינם. וחיזבאללה ישנו. מה חשב לו חסן נסראללה, כאשר החליט לחצות את הגבול ולבצע את פעולת-הקומנדו, זו שפתחה במחול-השדים הנוכחי? מדוע עשה זאת? מדוע דווקא בעיתוי הזה? אין עוררין על כך שנסראללה הוא איש חכם. הוא גם אדם זהיר. במשך השנים צבר מצבור עצום של טילים מכל הסוגים. הוא יצר מאזן של אימה. הוא ידע שצה"ל רק מחכה להזדמנות כדי להשמיד אותם. בכל זאת ביצע התגרות שנתנה לממשלת-ישראל עילה מושלמת כדי לתקוף את לבנון, בתנאים שהבטיחו לה מראש את תמיכת העולם. מדוע? יתכן שאיראן וסוריה, שסיפקו לו את הטילים, ביקשו ממנו לבצע פעולה כלשהי, כדי להסיח את הלחץ האמריקאי מעליהם. ואכן, המשבר הפתאומי השכיח לזמן מה את בעיית הגרעין האיראני, ונראה שגם יחסו של בוש לסוריה השתנה. אבל נסראללה רחוק מלהיות בובה של איראן וסוריה. הוא עומד בראש תנועה לבנונית אותנטית, ועושה את חשבון הרווח וההפסד שלו. אם אכן נדרש על-ידי איראן ו/או סוריה לפעול - ואין שום הוכחה לכך - הוא לא היה נענה, אילו חשב שזה אינו תואם את המטרות של תנועתו. יתכן שהוא פעל מתוך שיקולים פוליטיים פנים-לבנוניים. המערכת הפוליטית הלבנונית התאוששה, ואולי היה קשה להצדיק את המשך קיום הכוח הצבאי של חיזבאללה. מתיחות צבאית הייתה יכולה להועיל. (שיקול כזה אינו זר גם לנו, בייחוד לפני דיוני תקציב.) אך כל זה אינו מסביר את העיתוי. הרי נסראללה היה יכול לפעול לפני חודש או אחרי חודש, לפני חצי שנה ואחרי חצי שנה. הייתה צריכה להיות סיבה הרבה יותר חזקה כדי לדחוף אותו לפעולה כל-כך הרפתקנית דווקא עכשיו. וסיבה כזאת אכן הייתה: פלסטין.
