אחרי שהרבה זמן לא כתבתי פה, אשמח לשמוע דעתכם.

[EdisonGirl]

אני גם אסביר לך למה..

כשאדם נמנע מלחייך, למשל, כי הוא חושב לעצמו: "ממש לא בא לי לחייך כרגע, וזו צביעות אם אני אחייך למרות שלא באמת בא לי" או כשאדם אומר: "אני לא אעשה זאת, כי אני לא טיפוס שעושה דברים כאלה, וזו צביעות אם פתאום אני אעשה" או כשאדם חושב שאקט של כבוד כלפי אדם אחר, שגורם לו לנהוג שונה מהרגיל שלו זו נחשבת צביעות זה רע.
כי אדם עוצר את עצמו משינויים, יוצר קיבעון שיביא אותו בסופו של דבר לאבדון וסתם הורס לנו את ההרמוניה החברתית, שגם ככה רעועה. עדיף לי שאדם יהיה צבוע מאשר שיימנע מכל "צביעות" כמו בדוגמאות שנתתי.

 

[einat162]

כלומר אם חברה/ידידה שואלת אותך

אם הבגד שקנתה נראה זוועה (והוא אכן זוועה) את תשחררי הצהרה בסגנון "יושב עלייך מדהים, מתה על ההדפס !".

אני הייתי פותרת את עצמי עם פרצוף ו- ".... זה לא כ"כ הטעם שלי..." (לעומת שאר הבנות שנכחו).

 

[EdisonGirl]

אם היא לא מספיק חשובה לי, אני אסתפק ב >

"לא הטעם שלי", אבל אם אני באמת רוצה שהיא תראה טוב וזה לא מתאים לה, היא תקבל דיווח מפורט ממני למה אני חושבת שזה לא בשבילה ומה אני חושבת שיכול היה להתאים יותר. הקרובים אליי אוהבים את חוות הדעת שלי וסומכים עליהן, כי הם יודעים שאני אשקיע ולא אגיד להם לעולם על בגד מכוער שהוא יפה (למשל).

 

[einat162]

 

[The Sunrise Girl]

מסכימה איתך לחלוטין, גם אני מתנהגת ככה

 

[The Sunrise Girl]

אני חושבת שיש הבדל גדול

בין לכבד מישהו לבין להיות צבוע כלפיו. אם אני לא מחבבת מישהו אני תמיד אפגין כלפיו כבוד, כי יש מה שנקרא- כבוד בסיסי, אבל לא יותר מזה.

 

[EdisonGirl]

את משכנעת את המשוכנעים

אם את הולכת במקרה לבית כנסת ושמה חצאית, את צבועה? אז את תגידי: "לא, זה עניין של כבוד", ויש שרואים בזה צביעות. למה? לכי תביני.

 

[The Sunrise Girl]

 

[mad alot]

מסכים לגמרי.

לגמרי יש דברים נוראים יותר,
צביעות זו דווקא אחת התכונות שאני יכול להבין עד רמה מסויימת.
אני גם חושב שאנשים משתמשים במילה צביעות במובן קצת רחב מדי.
להגיד למישהי שהחולצה שלה יפה אפילו שהיא לא, זו לא צביעות.

בכל מקרה, לפי דעתי, ללכלך על מישהו מאחורי הגב זה הרבה יותר גרוע מאשר להיות אליו נחמד בפנים.

 

[EdisonGirl]

להיות ציני, לקטול בנאדם ברבים...

לגמרי יש עוולות חמורות יותר.

 

[Building a mystery]

וואו, זה כ"כ מוכר לי. אבל ממש.

יש לי (או יותר נכון היתה לי) גם "חברה" כזו בלימודים, שכנראה יש לה איזו שהיא הפרעה נפשית, כי היא נעה בין דיכאון מוחלט לשמחה והיפרקטיביות מוגזמת...
וכשהיא בדיכאון היא שונאת את כל העולם. כבר היתה פעם אחת שהיא התקשרה אלי בוקר אחד בהיסטריה והתחילה לבכות לי בקול חנוק בטלפו ןשהיא לא יודעת מה קרה לבעלה, כי הוא לא עונה לטלפון שלו, והוא באמצע יום עבודה ואף אחד לא ראה אותו כבר כמה שעות... ניסיתי להרגיע אותה ולהסביר לה שיכול להיות שהוא שכח את הנייד איפה שהוא והלך לקחת אותו, או שהוא פשוט עם לקוח ולא יכול לענות ושיש לזה הסבר... היא בתגובה המשיכה עוד יותר להיות היסטרית ולהיכנס לסרטים (כמה כבר אפשר לעזור לבן אדם שמאכיל את עצמו סרטים? ועוד בטלפון...?) בסוף אחרי כמה שעות הוא נמצא בריא ושלם, והיא סירבה לספר איפה הוא נמצא ומה קרה.
היסטרית, כבר אמרתי?
בכל אופן היה לנו איזה פרוייקט סמסטר להגיש, והיא ביקשה את דעתי הכנה על הפרוייקט שלה. אמרתי לה שזה אחל'ה רעיון, רק שיש מקום לשיפור, ושזה יכול להיות פרוייקט יותר טוב.
היא בתגובה אמרה שהיא אוהבת את מה שיצא לה, ואני ירדתי מזה. כמה ימים אח"כ היא הגיעה ללימודים עם פרצוף תשעה באב ולא דיברה איתי מילה. כשהתקשרתי אליה באותו יום לשאול מה איתה ואיך היא מרגישה היא התחילה לתקוף אותי שאני לא יודעת להיות חברה, שאני לא מפרגנת לה, שאני מקנאה בה(!) ועוד כל מיני דברים שמאוד עשו רושם שהיא רוצה לריב. לא התאימו לי דרמות בגלל כל פיפס שלא מתאים לה לשמוע, והבנתי שהבחורה לא הכי שפויה בדעתה אז התרחקתי ממנה...
עדיף ככה.

 

[The Sunrise Girl]

נראה לי שזאת לא צביעות, זאת באמת נשמעת כמו מחלת נפש :/..

 

[einat162]

מזדהה

אני אומנם לא טלית שכולה תכלת (מנסה להיות מנומסת לאנשים שאני שונאת כדי להסתדר) אבל אני לא מבינה את אלו שמשקיעים כ"כ הרבה אנרגיות ביצירת קשרים, כאלו שחייבים כל הזמן של ה"באזז" של אנשים סביבם.

אני אישית מעדיפה להיות הרבה פעמים לבד (שרק יעזבו אותי בשקט) מאשר לזייף.
באמת שאני לא מבינה- זה פשוט בזבוז אנרגיה! (והברה פעמים זמן כסף ודלק).
אולי אני פשוט עצלנית מטבעי.

 

[The Sunrise Girl]

עדיף להיות עצלנית מאשר צבועה חחח...
גם אני אף פעם לא הבנתי את עניין הבזזז הזה, מה זה נותן לכם?- כמה סטאטוסים ותמונות של הרבה חברים להעלות לפייסבוק כדי שיראו כמה חברותיים ונחמדים אתם?..
סבבה, העלתם את התמונות ומה עכשיו?, על מי אתם באמת יכולים לסמוך ומה זה נותן לכם בכלל חוץ מכמה תמונות...
אני מרחמת על אנשים כאלה.

 

[Kagg6]

מכיר

אני גם אנטי צביעות, ואני אומר את זה, ואני בדרכ דיי כן עם אנשים, ולמרות שהם אמרו לי שזה סבבה ויפה וכל הכבוד לי שאני כן איתם וזה לא יפריע להם, אחרי שהיית אמיתי איתם מסתבר שלא היה בכבוד של חלק מהם להיות איתי בקשר כל שהוא, כי אני ישיר מידי...

גם שקרנים וגם צבועים... חחח

 

[The Sunrise Girl]

בכלל שילוב מנצח!!

תמיד היה לי קשה להבין למה אנשים לא אוהבים לשמוע את האמת, זאת אומרת, אני תמיד אעדיף לדעת מה באמת חושבים עליי כי זה גם יכול מאוד לעזור לפתור בעיות וסכסוכים "בלתי נראים".
אני תמיד אומרת לחברות שלי- תגידו לי אך ורק את האמת, כי אם אני אגלה שאתן אומרות לי משהו אחד ולמישהו משהו אחר עליי, מבחינתי אין פה חברות יותר.

 

[Kagg6]

גמני ככה

הכנות הזאת גרמה להרבה בעיות להפתר

 

[The Sunrise Girl]

 

[feralcat]

רוב המבוגרים

שעברו את המונה של ה40, כבר לא אומרים את האמת, כל האמת בפנים, שמת לב?
כניראה כדי למצוא איזון מסויים צריך לתת לתהליך זמן .
אני לא אומרת שצריך להשלים עם הצביעות, אבל צריך לנסות ללמוד להתמודד עם זה. אצל מי שבאה ממקום של ערכים זה נשמע לא סביר, אבל כמו כל תהליך מתחילים וזורמים עם זה.

 

[The Sunrise Girl]

האמת שלא שמתי לב לזה..

אימא שלי בת 55 והיא אומרת מה שבא לה ומה שהיא חושבת (אפילו אני בעצמי אומרת לה לפעמים שהיא צריכה להירגע עם התגובות שלה)..