זה קל
1. העובדה שהדוסים זורקים זין על אחריות אישית בכל מה שנוגע לניקיון העיר, בבחינת "אם זה לא בבית הפרטי שלי לא אכפת לי לזרוק את הקליפה על הרצפה". זאת אחת הערים היותר מלוכלכות שיצא לי לראות. אם לוקחים בחשבון שזו עיר הבירה שלנו והיא מתויירת מאוד - זה פשוט ביזיון.
2. העובדה שכשאני הולכת ברחוב אני מרגישה שמכל כיוון מסתכלים עלי כעל אזרחית סוג ב', רק כי אני לובשת מכנסיים ולא חצאית.
במילים אחרות - במקום "ואהבת לרעך כמוך" החבר'ה עסוקים בלמצוא מי שונה מהם בפסיק ואיך אפשר להתנכל לו בגלל זה. תנסי פעם לשאול חסיד ויז'ניץ על מידת הדתיות של יוצאי בני עקיבא חובשי הכיפות הסרוגות. הוא יעדיף אותי, כי אני לא מתיימרת להיות דתיה. אף אחד משנינו לא יהודי בעיניו.
3. תשאלי פעם בתחנת "אגד" הקרובה לביתך, מה דעתם על נהגי "אגד" בירושלים. התחבורה הציבורית נוראית, הנהגים מתייחסים לנוסעים כמו לעדר בהמות ולא כמו לבני אדם, הנהיגה שלהם זוועתית.
אני יכולה להתחבר לקונספט של עיר בירה, קצת יותר קשה לי להתחבר לפיסת אדמה רק כי כתוב באיזה מקום שזו האדמה הכי מקודשת. אגב, את משתטחת על קברי צדיקים לפעמים? כי זאת עבודת אלילים, סתם שתדעי.
הז'אנר שאת מכנה "מזרחי", אין בו כמעט סממנים מוזיקליים מזרחיים באמת. מדובר בפופ ים תיכוני עם טקסטים רדודים ביותר. רוצה לשמוע מוזיקה מזרחית אמיתית? תעיפי לפח את הדיסקים (על מי אני עובדת, בטח אין לך דיסקים, רק קבצי mp3 שהורדת באופן לא חוקי) של אייל גולן/דודו אהרון/הפרצים למיניהם ותתחילי להקשיב לשמעון בוסקילה ועמיר בניון.