התייחסות אחת ויחידה שלי לשורה האחרונה (../images/Emo32.gif)
הטעות לדעתי היא בחינוך שקודם לצבא. מד"נית בבית ספר (אם בכלל יש כזו...) זה לא מספיק. מה שצריך זה חינוך, שיעורים במימון הצבא ומשהב"ט לערכי צה"ל (שנכתבו ע"י אותם אנשים שאתה מדבר עליהם, שראו פעם בצבא את הגאווה של המדינה, דבר שדעך עם השנים, אבל לא לגמרי חשוב לציין!). לדאוג לזה שמלש"בים לא יגיעו עם שוק ביום הגיוס ולא יידעו מה הולך להם מול העיניים, ולמה הבחור עם השני פסים מעל המרפק נותן להם הוראות. אסור שדברים כאלה יקרו! הכל מתחיל בחינוך! אנחנו כמעט הצבא היחיד בעולם שיש בו חיל שלם שמתעסק בחינוך ובנוער (שמעתי שגם ביפן יש), ואני חושב שהוא מפספס את אחת המטרות הכי חשובות שלו כשזה קשור לנוער, וזה לעורר בנוער ערכים ורצון לתת מעצמם למדינה, למרות שזה חובה. כשאני רואה את החיילות שלי במשרד עושות בכלל טובה למישהו שהן עונות לטלפון או ממלאות את המשימות שהן מקבלות מהקצינים, יש לי הרגשה רעה, כי איך אומר קופמן? זה רק קצה הקרחון... אני חושב שכולם באמת צריכים להתעורר ולראות מה קורה להם מול העיניים. אם לא הצבא שלנו, אין לנו מה לחפש כאן ושלא יגידו לכם אחרת. כל אחד צריך לתת מעצמו למדינה, כמה שהוא רק יכול. איש חכם אמר "אל תשאל את עצמך מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, תשאל מה אתה יכול לעשות בשביל המדינה!" ועם כל הקלישאתיות, והמחשבות של מה המדינה כבר נותנת לי, אנחנו לא נגיע לשום מקום. צבא זה לא באבילון, זה כלי מצוין להילחם בו, בחלק הכי מסוכן שלו, זה שאין לו ערך כלשהו של חיי אדם וזה שמחזיק עכשיו שלושה מטובי בנינו מחוץ לגבול....