איך היה השבוע שלי?

[שרון של לוטן]

תודה!../images/Emo24.gif

 

[משוש30]

אוי איזה באסה ../images/Emo24.gif

בדיוק חשבתי כמה נהדר את מתפקדת כל פעם שאני פוגשת אותך. אז כנראה שלא כל כך נהדר...מה דעתך לעבוד בקליניקה פעמיים בשבוע אחר הצהרים ושואדים יטפל בלוטן אז? אולי שני בקרים חופשיים קצת יקלו עליך? ואת יכולה חופשי לבכות לי על הכתף. באמת!

 

[שרון של לוטן]

יקלו מאוד אבל אז אני אפסיד זמן לוטן

וזה יותר חשוב לי מכל הכוחות שלי גם יחד. אני אנצל את הכתף, תודה!

 

[ילדותי השניה]

הטרדה מינית במסווה של טיפול../images/Emo4.gif

קרה לי משהו דומה. אבא של ילד שטיפלתי בו התחיל לספר לי על הבעיות הזוגיות שלו ושל אישתו. מכיוון שהבעיות הללו קשורות קשר הדוק למחלה של הילד, ומכיוון שחשבתי שהרצון שלו לשפוך את הלב הוא לגיטימי, המשכתי את קו השיחה הזה, עד שהוא הגיע לתיאור הבעיות שלהם בחדר המיטות

. בהתחלה הייתי בשוק, אח"כ ניסיתי לעבור נושא, אבל הוא חזר לזה שוב ושוב תוך חשיפת פרטים יותר ויותר אינטימיים ובעוד אני, עם בטן של חדש שביעי, מסמיקה עד שורשי שערותי(וכדי שתבינו את הסיטואציה- הבן שלו היה בחדר, ישן במיטה, ואנחנו ישבנו בכסאות ליד המיטה ושוחחנו). לקח לי אולי רבע שעה עד שהצלחתי להוציא את עצמי מהחדר. הסתובבתי בהרגשה מגעילה כל היום, אבל סתם בתחושה שזה היה לא לעניין, שהוא רצה לשפוך את הלב ובחר באדם הלא נכון. רק כשסיפרתי לבעלי את הסיפור הזה, ואח"כ לעו"סית של המחלקה, קלטתי שהסיטואציה הזו היתה בעצם הטרדה מינית...

 

[שרון של לוטן]

../images/Emo5.gif../images/Emo46.gif כמה נורא! ועוד ליד הילד!

 

[sipi1]

../images/Emo5.gif

 

[אלינה12]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אין לי עצה טובה, אז חיבוק זה מה שאני יכולה לתת. ולגבי בחור.זה כל כך מגעיל שיש אנשים (אם אפשר לקורוא להם כך) שמסוגלים לנצל את הדבר הטוב שאת עושה למטרות מגעילות שלהם!

 

[שרון של לוטן]

תודה חמודה!../images/Emo140.gif

 

[עמית@]

אוי, איזה איש מזעזע

מאיצטלה של איש אמפתי לאשתו עוזר ותומך, בעוד לה יש בעיות ומייד אחרי לידה הוא מטריד אותך? גועל נפש. ובכלל, מותיר טעם רע מאוד מאוד והרגשת כעס וקבס באשר לך עצמך, אני מעריצה אותך שאת בכלל מסוגלת לעשות את כל זה, כוח הרצון שלך הוא מהמופלאים שהכרתי, וק בזכות זה אני מאמינה שתחלימי בסופו של דבר, כי יש לך את הכוח, אני באמת מאמינה בך. אולי תעבדי בעיקר אחרה"צ?

 

[שרון של לוטן]

תודה יקירתי!../images/Emo9.gif

כיף שיש לך כזו דעה טובה עלי ואמונה. מהפה שלך... אני לא יכולה לעבוד אחה"צ כי אני עם לוטן. אלו ארבע-חמש שעות ביום שמוקדשות רק לה. ובמילא אני צריכה את ההתאוששות הזו לקראת אחה"צ כדי שאוכל לתפקד איתה. תודה בכל אופן!

 

[sipi1]

../images/Emo5.gif איזה סיפור

איזה אדם מגעיל, ובסוף ההרגשה הגרועה נשארה אצלך... לפחות השאר היה טוב - במיוחד כשיש שיפור למרות המחלה.

 

[אשרי האשה]

השבוע גם אני אשתף, לפחות בחלק

אין הרבה דברים טובים להגיד על השבוע שעבר. בעבודה נשאר אותו דבר, ימים יותר נסבלים וכאלו שבכלל לא. הבוסית שלי פשוט לא לוקחת שום אחריות על עצמה וזה הגיע לשיאים חדשים וקשה לילעבוד ככה. הכאבים שהיו לי וכבר השתפרו חזרו מאוד, הרופאה שלי לא כל כך עושה עם זה משהו, אין עם מי לדבר כדי לנסות לגלות מה זה. לא מצליחה לרדת למרות שמאוד מנסה לעשות מה שהדיאטנית אמרה לי. בעלי יותר מידי מכור לעבודה, אני נחנקת מהקושי עם הבנות לבד אחה"צ. השבוע, אחרי שהוא סיים מאוחר הוא עןד נסע עם חבר לעבודה לראות את הבניה של הבית של אותו חבר לעבודה והגיע עוד יותר מאוחר. אתן יכולות לתאר לעצמכן כמה צרחתי עליו, את הגג הרמתי. וזה עוד שהוא יודע שהקטנה כרגע צמודה עלי כל הזמן וכל הזמן בוכה וצורחת, וזה ככה מאז שהיתה חולה לפני שבוע. אני כבר לא יודעת מה יותר קשה, הכאבים שמלווים כל הזמן או הבנות שלא מקלות עלי את החיים. אפילו התוכנית שלי ללמוד את המאסטר מתרחקת כרגע ממני ולא רואה מתי זה כן יקרה, אם בכלל.

 

[טיפוטף]

פעם ראשונה שלי

אז איך היה? ככה ככה באופן כללי. בעבודה היה שבוע מבאס ומשעמם כזה, בלי זיקוקים ותרועות, סתם שיגרה. מצב הבית היה מזעזע כל השבוע, זה הגיע לרמות שאי אפשר כבר לסבול אותן וזו הסיבה שהחלטתי להישאר היום בשעה כזו בבית, לסדר, לכבס, לנקות. בעלי עבד כרגיל עד שעות מאוחרות כל השבוע, למעט יום אחד שבו היתה לי הרצאה וזה באמת היה כייף לצאת קצת לבד ולחשוב (אפילו בנהיגה הארוכה בפקקים) קצת על מה שקורה. עם הילדים היה בסדר, אני מרגישה עם הגדול (בן 8 וחצי) ניצנים של התבגרות ולא יודעת איך להתמודד. למישהי יש המלצה על ספר הדרכה שמתייחס לילדים גדולים? יש לי ניסיון רק עם תינוקות ופעוטות... עם הקטנה הגמילה ממש הולכת טוב, זה כבר שבוע שלישי וממש אין פספוסים (טפו טפו טפו). איך רציתי לפני שבועיים כבר להיות במצב הזה... והחדשות לגבי שחר של בלינקה ביאסו אותי מרגע שקראתי אותן, ואני עדיין תחת הרושם הזה ומאוד מקווה שהכל יהיה שם טוב.

 

[שרון של לוטן]

תרגישי טוב, אורנה!

אולי זה לא הזמן לדיאטה? נשמע שאת צריכה קודם להתאזן עם הכוחות שלך לפני שמתחילים תהליך כזה. לגבי בעלך, אני מקווה שאני לא אכעיס אותך אם אגיד לך שזה נשמע כאילו הוא צריך קצת מקום לבד לנקות את הראש לפני שהוא מגיע הביתה לכל הבלגן והעבודה הקשה. אולי תסכמו על פעם-פעמיים בשבוע בהם הוא יוצא בערב לבקר חבר או עוסק במשהו שהוא שלו לגמרי? ושגם לך תהיה כזו פעם בשבוע?

 

[אשרי האשה]

את לא יכולה להכעיס אותי, יכול להיות

שכל אחד מאיתנו צריך את זה, אבל בסופו של דבר שאני לאמצליחה לקחת לי כזה זמן. השבוע יש הרצאה בטיפת חלב, אמר לי: אני אשאר בעבודה, תלכי עם הבנות. אני גם צריכה את הזמן, אבל הזמן היחיד ש"נשאר" לי זה הזמן שאין לי בו כבר כוח וגם אני צריכה להיות בבית כדי שהקטנה תוכל ללכת לישון כי עדיין הולכת לישון רק איתי.

 

[משוש30]

../images/Emo10.gif../images/Emo24.gif

 

[אשרי האשה]

../images/Emo7.gif רוצה להוסיף משהו שרק היום התברר

הפסיכולוגית של הגדולה אמרה שבהחלט יש add לגדולה. זה אומר שנצטרך לעבור את כל התהליך המעיק של האיבחון הפסיכאטרי, להפסיד ימי עבודה רק כדי שיהיה כתוב באופן רשמי שיש לה את זה. כדי שאם יהיה לה קשה בכתות הגבוהות היא תוכל לקבל הקלה. הפסיכולוגית ביקשה שנלחץ על ביה"ס לאיבחון פסיכולוגי של פסיכולוג ביה"ס, עכשיו יותר מתמיד. עוד פעם הוכח לי שאם אני אומרת, אני יודעת ולא משנה מה אומרים מסביב. מה שכן, ה-add שלה מלווה בהמון בעיות התנהגותיות, שאותן אני מקווה שהפסיכולוגית תוכל לפתור וגם את הפחדים שלה. אז ידעתי, אבל עצוב לי שצדקתי.

 

[משוש30]

אני חושבת שאלו דווקא בשורות טובות

לא חלילה כי יש לה ADD אלא כי עכשיו כשיודעים אפשר לטפל בזה ואפשר לעזור לה

 

[אשרי האשה]

הדרך עוד כל כך ארוכה עד לעזרה

האיבחון הבפסיכיאטרי של קופ"ח לוקח המוןןןןןןןןןן זמן ועד שהוא לא יסתיים ויהיה איבחון רשמי, בעצם זה כאילו אין איבחון.

 

[יעל מטיילת]

מי אמר לך שזה לוקח המון זמן?

אני ממש לא חושבת שזה נכון. עד כמה שידוע לי מדובר בשאלון לך ולמורה, שיחה עם הפסיכיאטר ובדיקת TOVA. מאד מאד ממליצה לך להגיע לפורום 201 - ADHD. הפורום נפלא ותומך ומכיל המון מאמרים וקישורים בנושא. אוי עכשיו אני מבינה שאת מתכוונת לעד שתגיעו לפסיכיאטר

. מקווה שיהיה לכם אבחון עד שנה"ל הבאה (שזה בעצם הכי חשוב).