משתתפת בפעם הראשונה עם שבוע עמוס
מאוד.
נתחיל ביום חמישי שעבר (זה היום שבו פותחים שרשור...אז הוא מגדיר את השבוע, לא?) אז ביום חמישי הייתי בייעוץ אצל היועצת שהמליצה עליה אמאור(תודה תודה
) והרבה דברים התבהרו והוחלטו. קודם כל, החלטתי לחזור לעבודה שלי בקרן קרב השנה, למרות שכבר החלטתי סופית שלא, וביליתי את כל הקיץ בחיפושי עבודה עקרים. זה די קשה גם בגלל האקורד הצורם שבו הסתיימה השנה, וגם בגלל שעם ההחלטה לא לחזור עשיתי לעצמי הרבה אוטו-סוגסטיה למה העבודה לא מתאימה לי, ועכשיו צריך להזכיר לעצמי למה היא כן... יחד עם ההחלטה לחזור ללמד השנה, באה גם ההחלטה להתחיל ללמוד - הסבה להוראה לאקדמאים. השנה תיכף מתחילה ואני מנסה להשתחל או בסמינר הקיבוצים או במכללת לוינסקי. זה קצת בעייתי כי רוצים לשבץ אותי כבר לימי עבודה, ואני עוד לא יודעת מתי ובאיזה ימים ושעות אני אלמד, אז אנחנו בלחץ מהנושא הזה. באותו יום חמישי גם הטחלתי לעשות טיפולי שיאצו דרך קופ"ח - אחד כל שבוע. למה למה למה לא כל יום?? זה נפלא, נהדר, מדהים, אבל לחלוטין מעט מדי!
ביום שישי נסענו לקיבוץ, למשפחה של בעל, והיה ממש כיף, ואפילו הצלחתי לנוח טוב בשבת ולישון אחה"צ,. אבל האפקט של המנוחה הזו התבטל כשדותן התעקש שלא נוסעים במוצ"ש עד שהוא לא מסיים את הספר שהתחיל באותו אחה"צ - כך שיצאנו אחרי 23:00 והגענו הביתה אחרי 01:00. עד שהלכתי לישון היה כמעט 02:00. ולא נרדמתי בקלות...
ביום ראשון חגגנו 4 שנות נישואים. קמנו עייפים מאוד, לקחנו את לירי לגן, והלכנו לאכול ארוחת בוקר (חינם). אח"כ ראינו סרט בסינמה סיטי (לפחות עשור לא הייתי בהצגה יומית. פששש אני זקנה!!) היה קליל, היה תום קרוז, מה עוד צריך?? אח"כ ארוחת צהרים מצוינת בראשל"צ, וטיילנו עם לירי בקניון, ואחרי כל זה - הלכתי לדיאטנית, פעם ראשונה, ומאז אני מקפידה על דיאטה. כל היום ההוא סבלתי מכאב ראש מפוצץ ונוראי, מה שהפריע לי להנות ממנו לחלוטין, אבל חששבתי שזה בגלל העייפות.
ביום שני התחלתי גמילה מדיאט קולה - המשקה העיקרי שלי (אמא של עופרי וטל אני איתך!!)- מה שאומר מבחינתי גם גמילה מקפאין כי אני לא שותה שומדבר אחר שמכיל קפאין. הכאב ראש מהיום הקודם לא עזב אותי כל היום, גם אחרי 3 כדורים, אבל סחבתי את עצמי לשיחה עם הבס שלי לסגור ענייני חזרה לעבודה, ובאותו יום גם הגיעה לנו המיטה החדשה של לירי - מיטת נוער. מאז אותו יום היא ישנה שם וזה פשוט נפלא! המעבר היה קל וטוב, לכולנו. רק שקצת מוזר לי ואפילו עצוב שיש לי כזו ילדה גגדולה, כבר לא נשאר ממנה שום דבר מהתינוקת שהיתה... לקינוח היום הזה דרכתי על משולש עץ מסט קוביות העץ של לירי, והוא חורר לי את הרגל עד זב דם. יומיים בקושי הלכתי, ועד עכשיו יש פצע גדול ומכוער.
ביום שלישי הרגשתי קצת יותר טוב. ביליתי את רוב היום בקריאה של "האוהל האדום", ואז קבלתי מחזור. שמתי לב שבמחזורים האחרונים תמיד יש כאב ראש
הלכתי לעוד טיפול שיאצו, ואח"כ הבאתי את לירי מהגן מוקדם ומאוד נהננו יחד.
ביום רביעי התקנו בבית טלפון של "הוט" במקום בזק. חצי יום חיכיתי לטכנאי שאיחר ביותר משעה וחצי, ועוד חצי יום הוא היה פה והרכיב, וקדח. הכאב ראש לשי חזר, והייתי הרוגה למדי. אחרי שהוא הלך ניקיתי אחריו ולא היה לי כוח לכלום. ובלי כוח הלכתי עם דותן ולירי לקניות, ומצאתי לי תה שהמליצה עליו המטפלת מיום חמישי שאמור להקל עלי בהמנעות מפחמימות.
ביום חמישי שוב חזר הכאב ראש והייתי סחוטה ועייפה, ולכן ישנתי רוב היום, וקראתי את "החיים הסודיים של הדבורים".
אתמול ביום ישישי ההורים שלי היו אצלנו, בילינו אני והם ולירי כל הבוקר, וכשדותן הגיע נסענו איתם למסעדה בת"א ופגשנו גם את אח שלי וחברתו, והיה מעולה.
היום נחנו, בישלתי אוכל דיאטטי, ופגשנו חברים טובים במודיעין. היה כיף! אני חייבת להשכיב את לירי עכשיו, כבר מאוחר לה, אבל הסיכום הוא שאני מקווה להרגיש הרבה יותר טוב בשבוע הבא, להתמיד בדיאטה, ולהנות מאוד בנסיעה שלנו לאילת. תודה למי שהגיעה עד הלום ושבוע טוב