איך מוחקים את תולדות החיים?

תחושה שלי

יש לי תחושה מנימת דברייך - אם אפשר לקוא לזה כך, שיש איזשהו ריחוק וניכור והתחושה שזה עושה לי היא לא טובה... איפה נמצאת הקבלה וההכלה לזולת? השמחה? האושר ? הסיפוק? אני לא באה חו"ש בביקורת אלא מנסה להציג שאלה שמענינית גם אותי.
 
כפרה עליך נשמה

את נכנסת לי לורידים, ברשותך. הקבלללה נמצאת בדיזנגוף ליד הקולנוע, ההכלה לזולת נמצאת בזה שאני מעדיפה להקשיב במקום לדבר. אושר וכו' לא קשורים לפה. תודה על תשומת לבך אחת בדרך
 

princeOFdream

New member
../images/Emo70.gifאני רוצה להעיר משהו ברשותך../images/Emo70.gif

לדעתי לא ממש הבנת את העקרון של 'למחוק תולדות חיים'... לדידי, מחיקת תולדות החיים היא פשוטו כמשמעו, למחוק את כל ההסטוריה שלך לחלוטין, לשכוח מאיפה באת ולא מדובר רק על משפחה\חברים\מדינה- מדובר על החברה האנושית כמו שהיא כעת. כי מה הרעיון בעצם מאחורי מחיקת תולדות החיים? אם תזנח מאחוריך כל תרבות אנושית, תצא לחיות בחיק הטבע במקום שהוא מהות העולם הזה הוא האמת-כך העולם נראה לפני ששינינו את זה, אזי תוכלי לראות את העולם באמת איך שהוא היה מראשיתו ואז תוכלי להבחין כראוי בבעלי-החיים, בצמחייה, בצללים, באור, בחושך בתופעות הטבע (רוח, גשם, וכו') ואז אם תתרכזי במראות תוכלי ללמוד מהם את דרכו הראשונית של העולם. בשביל זה את צריכה למחוק לחלוטין את תולדות החיים שלך, לזנוח הכל מאחור. אבל, מה לעשות? בעולם יש עוד גורם (הגורם המשפיע ביותר) שהוא האדם ולולא תלמדי להבין את האדם כראוי, אז לא תדעי באמת את דרכו של העולם. לכן, לדעתי למחוק את תולדות החיים זה משהו שאינו ניתן לייסום כיום אם חפצים בלמידה, בהבנה, לדעתי צריך להבין את הדרבים מתוך החוויה- שהיא בין השאר גם החוויה האנושית.
 
אתה יכול להסביר?

הסיפור הזה מתחבר לי בסיפור נוסף- סיפורו של מר ווסון, אותו מטרוף שהפך את משפחתו לכת של התעללות וגילוי אריות בשליטתו (לבסוף רצח כ9 מילדיו- לפי זכרוני). וכל זה ועוד סיפורי אונס רבים ואכזריים שכל-פעם צצים בעיתון מעלים בי מחשבה קודרת. אני יודע שאותם הסיפורים למרות שאני לא מצדיק התנהגות כזו בשום צורה והאשמים בהם לדעתי הם בין הפושעים הגדולים ביותר וראויים ללא פחות ממאסר עולם שיזכיר להם את פשעיהם לעד ובנוסף הכאב העצום של הקורבנות והידיעה שאני מעולם לא יפשע בכזה דבר- כל אלו מגרים אותי עד מאד!
 

rami la

New member
חזרה אל הטבע

אני ממש לא מסכים אמנם מדובר במובן מסוים בלעזוב את התרבות האנושית בבחינת תרבות אבל אין כל כוונה במחיקת תולדות החיים בלצאת אל הטבע ולחקור את דרכו הראשונית של העולם שלנו מדובר בצעידה בדרכו של הלוחם אל החרות המוחלטת וזהו אחד השלבים בדרך
 

princeOFdream

New member
מממ...

תחילה, נראה לי שיהיה יותר קל לכולם עם את תגובתך הבאה לדברי תכתוב ישירות להודעה שלי ולא להודעה הכללית
ולענייננו, אתה לא סותר דבר ממה שאמרתי בדבריך מלבד בכך שאתה אומר ש'אתה ממש לא מסכים'. ברור שמדובר במה שכתבת כאן "בצעידה בדרכו של הלוחם אל החרות המוחלטת וזהו אחד השלבים בדרך", אבל לדעתי השלב המדובר הוא מחיקת כל קשר לתרבות האנושית בה חיית והתחלת חיים חדשים ראשוניים בחיק העולם הבראשתי (חיק הטבע).
 

princeOFdream

New member
נ.ב

כעת הבנתי מה הייתה הבעיה אצלך- כי כפי הנראה גם אצלי זה כך.. אני מבקש מהמנהלים שתעשו פה קצת סדר אם אפשר...
 
חזרה אל הטבע.

קרה לכם שהחלטתם להתנתק ליום, שבוע שנה וכו'? ללכת למדבר, להרים, להודו וכו'? האם קרה פעם אחת שאתם לא באתם עם עצמכם? האם אפשר להתנתק מעצמנו? (לא שאלה פוליטית) ראיתי אנשים "מנותקים" בכל מיני מקומות בעולם.. הםלא היו מנותקים מעצמם מהעבר שלהם... להפך הם ברחו מהעבר שלהם התנגדו אליו וברגע שאתה מתנגד למשהו אתה שומר אותו איתך. לא נראה לי שניתוק פיזי הוא הפיתרון...
 

אשכר

New member
לדעתי הכל מתחיל ממה שאת מספרת לעצמך

רגע.... את בטוחה לגמרי שנולדת לפני 24 שנים? אולי שיקרו לך? אולי יש טעות ברישום? את באמת ישראלית? אולי את יותר פולנית מישראלית? אולי את לא אינדיאנית אלא יפאנית? אולי את לא בדיוק מחפשת אלא ... .... ... ... משהו אחר? אולי?
 
אי נגישות

כשאני יודעת (לא "זוכרת" אלא יודעת) שהדבר הכי חשוב לי נמצא בתוכי, אני הופכת את עצמי לפחות נגישה באופן הבא: - לא באמת מתמכרת. - לא מחפשת אף אדם/ "משהו" שיציל אותי. - לא משתפת במידע שאני לא רוצה לשתף בו - אני יותר "שולטת" על מה קורה איתי. - פחות חוזרת על עצמי ויותר עושה פעולות מגוונות וחדשות; הדעות הקדומות שיש לאנשים עליי יכולות להתבלבל בקלות. - אין בי ספק, אין בי בלבול מיותר, אין בי בדידות; אנשים לא יכולים לשחק בי. ועוד............
 
עוד משהויים

כשאני חווה את עצמי, אני יודעת ש"אני" זה לא תולדות החיים שלי. כל מיני תוצרים של תולדות החיים שלי (זכרונות, מחשבות, דמיונות, רצונות וכו') מתחילים להראות "מטופשים" - ה"אטצ'מנט" מתחיל לדאוך... פשוט חוסר הזדהות עם הדיאלוג הפנימי. אבל לא חוסר הזדהות "כפוי" - לא עושה לעצמי שטיפת מוח שהדיאלוג הפנימי הוא לא אני. אלא בפשטות, רואה שהדיאלוג הפנימי הזה, הוא בסה"כ דיאלוג פנימי. לאט לאט התוצאה של זה זה שיש לי את עצמי כאוגן. שיש את החיים עצמם כמקור כוח בלתי מתכלה וכל השאר זה בולשיט. מתוך החוויה הזאת, אנשים נתפסים בעיני אחרת, כהתגשמויות/ זרמים. מתוך החוויה הזאת, אני מתנתקת (בכל מיני רמות שונות) מהאגואיסטיות שבי... ואז פשוט דברים נראים אחרת... ואז פשוט לא אכפת לי. לא אכפת לי מה יידעו עלי, לא אכפת לי אם יישפטו אותי, לא אכפת לי אם ייחשבו עליי... אני פחות מושפעת - וזה הולך ומתעצם (החוסר מושפעות).
 
מה זה התחברתי

ממש לא מסתדר עם להרחיק אנשים או להעניש אותם על זה שהם עושים מה שהם עושים ( וואלה כולו שאלו מה נשמע מאיפה את בסבבה למה לנשוך?) להיות בלי שיהיה אכפת מה יגידו האנשים ברחוב הטבע הוא החבר הכי טוב שלי אני בן אדם לא חיה. חיבוק דוב לכוולם
 
למעלה