זה לא מה שאמרתי.
ראשית, אין הרבה משפחות שבהן שני הצדדים מרוויחים את אותו סכום כסף. אז לשיטתך אם היא מרוויחה, נגיד, 50,000 שקל בחודש במקצוע שהיא בחרה לעבוד בו, אז גם הוא חייב להרוויח את אותו סכם כי אחרת יש ניצול? ומה אם המקצוע שהוא אוהב זה 20,000 בחודש? לדעתי זה מצב שקורה במרבית המשפחות שצד אחד מרוויח יותר. בחיים בעלי לא היה אומר לי שאם בעיסוק שמדליק לי את האור בעיניים אני מרוויחה פחות ממנו, אני צריכה להחליף תחום ולעבוד בתחום שאני לא אוהבת ולא נהנית ממנו, העיקר שאביא את אותו השכר. וגם אני בחיים לא הייתי עושה את זה לו במצב הפוך. כאמור, הדגשתי את העובדה שכל עוד ביחד שני הצדדים מרוויחים מספיק בשביל לחיות טוב, ושניהם עושים מה שהם אוהבים, זה חשוב מאשר שבעלה יעשה מה שהוא לא אוהב כדי להרוויח עוד יותר כסף. ברור שאם המצב הכלכלי גרוע, צריך להקריב, אבל אם הוא ממשיך להיות מספיק טוב בסך הכול, אז לדעתי יותר חשוב שבעלה יעשה משהו שהוא אוהב וירוויח פחות מאשר יעשה משהו שלא עושה לו טוב וירוויח כמוה או יותר.
כאמור, אבא שלי דחה במשך כל שנות עבודתו קידום לעמדות ניהול שפירושו עליית שכר יותר משמעותית ממה שהוא אי פעם קיבל או יקבל כעובד מקצועי, ואימא שלי עודדה אותו בכך. הם היו עולים חדשים בזמנו ואימא שלי לא מצאה פה עבודה באותם תנאים שהיו לה קודם והסתפקה בעבודה בתחום שלה, אך במעמד הרבה יותר נמוך ושמכניסה הרבה פחות, מאשר אילו הייתה בדרגה ובתפקיד שאליהם הגיעה בארץ מוצאה. היא כנראה הייתה יכולה להמשיך לחפש ולמצוא משהו עם הזמן, אך היה לה טוב במקום שבו הייתה והיא החליטה שזה לא בסדר העדיפויות שלה לסכן את זה בשביל אולי למצוא משהו שבו היא תרוויח יותר. למרות זאת שניהם עדיין הרוויחו (ואבא שלי עדיין ממשיך להרוויח למרות גילו המופלג) מספיק כסף בשביל לחיות ברווחה ולא היה עולה על דעתו של איש מהם להגיד לשני שהוא היה יכול להרוויח יותר, אף על פי שתאורטית לפחות אבא שלי בהחלט היה יכול להרוויח כנראה הרבה יותר.
אני עודדתי את בעלי לוותר על הצעות עבודה שבהן הציעו לו יותר כסף עבור עבודה פחות מאתגרת ומעניינת מבחינתו, ואני לא מצטערת על זה לרגע כי מה שאנחנו מרוויחים כעת מספיק לנו כדי לחיות ברמת חיים טובה. האם אפשר לחיות עוד יותר "טוב"? תמיד. האם זה הכי חשוב בחיים או גם סיפוק ממה שאתה עושה כל יום כשאתה קם בבוקר לא פחות חשוב וזה מה שבעצם הופך את החיים לטובים? לדעתי הוא לא פחות חשוב והחיים הם כמעט תמיד איזושהי פשרה בין כל הדברים החשובים לנו. מניסיון, אפשר ליהנות מהחיים גם אם אוכלים במסעדות קצת פחות יקרות וישנים מלון קצת יותר זול, אבל נהנים ממה שעושים ביום יום. ברור לי שאם הייתי עובדת רק כדי שאוכל תמיד לקנות או לבלות הכי יקר, הייתי נהנית מהחיים פחות.
אז שיהיה ברור: אני לא מעודדת אותו לעצלנות, אני לא מעודדת אותו לא לעבוד, אני לא מעודדת אותו לא לתרום כלכלית, אני רק אומרת שאם העבודה שתעשה לו את זה היא לא העבודה עם מקסימום השכר שהוא יכול היה להרוויח בחיים אילו היה נשאר במקצוע שהוא לא אוהב, כל עוד רמת החיים שלהם נשארת סבירה ומעלה, זו בהחלט אמורה להיות בחירה לגיטימית לדעתי.