בסדר, אני לא אנסה לשנות את הדרך בה את חושבת
אני רק אציין נקודה אחת, וקחי אותה כרעיון מופשט ברמה העקרונית.
בגישה האלדריאנית למשפחה, יש מושג מעניין שנקרא "מערך משפחתי".
בגדול, זה עוסק בשאלה איזה תפקיד כל ילד במשפחה לוקח.
וזה גם בא להסביר למה הילדים כל כך שונים זה מזה, למרות שגדלו לאותם הורים באותו בית.
אז בא הבכור, ונגיד שהוא לוקח את תפקיד הילד הטוב והמרצה. ברוב המקרים זה כך.
בא מספר שתיים, ומחפש כיסא פנוי. ולא יכולים להיות שניים על אותו כיסא. אז או שהוא רואה שהכיסא של הילד הטוב והמרצה תפוס, והוא לוקח אחר, נגיד המוכשר במיוחד במוזיקה, או הבדרן, או הבעייתי והבכיין, וכולי. או לחילופין, הוא מנסה להדיח את הבכור מהכיסא, ואם הוא מצליח, הבכור יחפש כיסא אחר.
ואז בא השלישי, וכן הלאה, המשחק נמשך.
עיקרון דומה, של תפישת כיסא או תפקיד, יש בהנחיית קבוצות.
בכל קבוצה יש בדרן, ויש אחראי מארגן, ויש עוזר המנחה, ויש נציג החופש, ויש מטיף המוסר, וכולי.
אם אחד מאלו נעלם מהקבוצה, מיד התפקיד נתפס על ידי אחר.
---
מה כל זה קשור אליך?
כי זה אותו דבר גם בזוגיות.
אם אחד אחראי, השני משחרר אחריות.
אם אחד מחזר, השני מחוזר.
אם אחד מטפל בבנקים, השני ישחרר.
אם אחד שר החוץ, אחד שר הפנים.
התפקידים נתפסים כבר בהתחלה, אבל הם ניידים. כשצד אחד עוזב תקפיד ולוקח אחר, גם השני משנה תפקיד בהתאם.
במשפחה שלכם יש מקום למצליחן אחד בלבד. התפקיד הזה נתפס.
אז בעלך צריך למצוא תפקיד אחר, והוא מצא. זה שחי את החיים הטובים.
זו לא בדיחה! יש מסר בתפקיד הזה, ויש בו חשיבות.
פשוט את לא מרוצה מהתפקיד שהוא תפס.
---
ומה הפואנטה?
הפואנטה היא שככל שאנשים יותר אוהבים ללא תנאי, את בן הזוג, או הילדים, הם יותר מאפשרים לבעל או לאישה או לילדים להיות במגוון של תפקידים.
וככל שהאהבה היא יותר על תנאי, בבחינת "אוהב/ת אותך רק כשאתה X", אז התפקידים יהיו מוקצנים יותר, מחודדים יותר. אין אפשרויות רכות של אמצע. אין אפשרות תנועה.
את חושבת שיש אצלכם מקום לשני מצליחנים. אבל מסתבר שכנראה שלא.
וחוץ מזה, כמו שאת זכאית לבחירות שלך, גם הוא זכאי לשלו.
באופן פרדוקסלי, אילו יותר היית מוכנה לקבל בעל טועם יינות, ולהעריך את האיכויות שיש בו גם ככה, יתכן והוא גם היה לוקח עמדה יותר מורכבת, ופחות קיצונית. אבל קיצון פוגש קיצון.
במקרה שלכם זה גם מאבק כח, שהוא חלק משפת האהבה הספציפית שלכם: אם את לא מקבלת אותי ככה, אז אני דווקא אתבצר. לא תנצחי אותי. ואת אומרת: אוקיי, תתבצר. אני עוזבת. זו לא אקולוגיה מאפשרת.
(אני זוכר שכתבת שבהתחלה איפשרת לו וכולי... השאלה היא כמה זה היה כנה, מקבל ואמיתי. ואני לא בא לקבוע - רק מעלה תרחישים אפשריים).
---
אבל אנחנו חיים בעולם דמוקרטי, חופשי, ואת רשאית (וחייבת) לעשות את הבחירות שלך. אני מכבד גמרי, כאמור. רק מסביר, כשירות לציבור, איך זה עובד, לפי עניות דעתי. יש פה שפע של תאוריות חלופיות, ובתחרי מה שמתאים לך. זו לא ביקורת עליך. אני באמת מתכוון לזה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
