ניתוח מלא
הודעה זו אינה תגובה להודעתו של "מלך החיות2", אלא ניתוח מלא של ההודעה. בחרתי בהודעה זו מכיוון ויש לי זמן בפעם הראשונה בשלוש שנים האחרונות וגם מכיוון והיא מכילה אלמנטים רבים. הניתוח מבוסס על ניסיון רב בתחום התכתבות אלקטרונית ויוצאת מנקודת הנחה יהירה מאוד שלי. דבר ראשון והבולט ביותר הוא חוסר היכולת של הנבדק לכתוב הודעה בעלת תוכן אחיד והמשכי. כלומר, ניתן לראות כיצד הנבדק קופץ מרעיון אחד לשני בלי שום רצף הגיוני ורק איזכור בחולף של הרעיונות בלי לפתח אותם. ייתכן מאוד שניתן להגיד שאחד מהנקודות היותר קשורות לרעיון לעיל היינה חוסר היכולת שך הנבדק ליצור הודעה המצייתת לכללי תחביר וניקוד מקובלים (ואולי אף אין לו הרצון, למרות שאני אישית מאמין שאין אדם שרוצה להישאר חסר-יכולת לבצע פעולה פרודקטיבית מסויימת). ניתן לראות בפשטות שחוסר ההמשכיות מתבטא ואולי אף נגרם מכך שאין הנבדק טורח לנקד את הודעותיו. ניקוד אמור לשמש כעזר לקורא להבין את משמעות וכוונת הכותב, וגם מניסיוני אמור לעזור לכותב ליצור קו מחשבה כלשהו ולקדם את הקורא מהתחלת ההודעה לסופה. את המחסור בדקדוק ניתן לראות בצורה ברורה בריבוי שורות ובחסך נוראי בבפסקאות. ואת המחסור בניקוד ניתן לראות בכך שלמעשה אינו משתמש בסימני ניקוד מהבנת תוכנם ועיקרם אלא רק כפי שראה אנשים אחרים עושים זאת, למשל השימוש המוגזם בסימני שאלה באמצע ההודעה שלפי דעתו אמורה להגביר את מהות השאלה ואת עוצמתה (אך למעשה רק חושפת את בורותו וחוסר שליטתו בעצמו בתחומים רבים), וכמו כן החמש נקודות בסוף ההודעה שלכאורה אמורה ליצור ספק ולהדגיש את הרחמים שהנבדק רוחש לכופרים חסרי-האלוהים. זהו שילוב מעניין ומרתק כאחד של מצד אחד התנשאות של הנבדק ומצד שני שמגיעים לעובדות בשטח ניתן לראות שלא רק שאין לו שום סיבה להתנשאות יש לו סיבה רבה להתבייש. הסיבה היא לא מכיוון והוא בור, אלא מכיוון ואינו פועל לשפר את מצבו הקיים. דבר שני, ניתן לראות עיוות ברור של הנאמר בהדגשה או הפחתה בתכונה מסויימת, למשל "המדענים הדגולים" למרות שלא היה בנמצא הכינוי הזה בסמוך לשום מקום. זהו "טריק" דמגוגי פשוט ומוכר שניתן לראות אף אצל ילדון בן שנה שהוא לומד לדבר הוא עושה הגזמות למען מטרתו שלו, למשל ילדים בני שלוש שמתחילים לבכות שהם לא מקבלים את רצונם ובכך מקצינים את הרגשתם או ילד בן חמש שאומר "הדבר הזה עולה מיליון שקל". כמו כן ניתן לראות בשילוב "המדענים הדגולים" שטמונה בו עוינות מרובה. הנבדק משוכנע במספר אמיתות שמצביעות על מסקנה מעציבה. בתור התחלה היינו בטוח ש"מדענים" הם האויב, הם טועים ולא משנה מה הם אומרים, אסור לתת להם לדבר וכל מה שיגידו ויעשו דברי-כפירה הם וכתביהם שיקוצים שצריך להקריב עולה למזבח האמונה הדתית. כמו כן ניתן לראות בביטוי זה תמימות מהסוג שרואים אצל ילדים בכך שהוא מניח שהמושג "מדענים" מתייחס למקשה אחידה הן באיכות המקשה, הן במקום והן בזמן. כלומר, ש"מדענים" מתייחס למקשה אחידה של אנשים בעלי סט אחד של דעות עקרוניות, הנבדק אינו מסוגל לתפוס שיכול להיות קבוצה אחת בעלי מכנה משותף אשר מתקיים בהם חילוקי דעות ולא מתדרדרות לפיצול ולמלחמה כוללת. כמו כן הוא מאמין שישנה אחידות זמן ומקום, כלומר הדבר תורם לנאמר קודם לכן שהנבדק חושב שמדובר במקשה אחת של אנשים אשר אינם משתנים ודעותיהם קבועים בלי קשר למיקומם בסולם האקדמי או בתקופתם. רק להוסיף שהתוספת "המדענים הגדולים שלכם..." באה לייצג את הקורא (או את האנשים שמעיזים לדבר נגד הנבדק) באותו צד "אויב" של ה"מדענים". אפשר גם לדבר על "נופלות כמו מגדל קלפים", שזהו גם טיעון נוטף שטנה וכעס (ואולי אף מרמור בזעיר-אנפין). בעיקר ניתן לראות שוב שהנבדק אינו מאמין בהתקדמות דרך שינוי, אלא רק דרך קבעון וסטטיות. התאוריה הפילוסופית שעומדת מאחורי זה היינה סדר מוחלט לעומת כאוס (ולמעשה כאשר מדובר על כאוס למעשה מדובר על איי-סדר שבאינטרקציה ביניהם שורר כאוס). התאוריה של סדר מוחלט דורשת ומחייבת כוח עליון בעליל כלשהו שישמור וינחה את אותו הסדר. כזה דבר נמצא בדיוק במקרה שלנו בכך שהוא מתרץ את אותו כוח עליון כישות נטולת מאפיינים חוץ מהיותה כל-יכולה בשם "אלוהים", וספק אם הנבדק מכיר או יכיר את "אלוהים". אומנם התאוריה של סדר מוחלט יכולה לעמוד אם הכוח שיגבה אותה קיים, אך כאשר מערבבים תאוריה זו עם אספקט דתי (קרי, מונותאיזם) וכשמתברר לנבדק של"אלוהים" אין כוח פיזי-ממשי אז הוא ימשיך לטעון שיש לו באדיקות דתית. כלומר נוצר מצב של תלות הדדית בין שני גורמים בתוך הנבדק, מצד אחד הצורך להאמין בסדר מוחלט ומצד שני הצורך בכוח עליון כלשהו שיאפשר סדר זה, כלומר נוצר מצב שאם הכוח העליון נעלם אז גם נעלם הסדר המוחלט ולכן משתמשים בסדר המוחלט כדי להוכיח את קיום הכוח העליון. למעשה מה שהתקבל הוא היגיון מעגלי (א' נכון מכיוון ש-ב' נכון, ב' נכון מכיוון ש-א' נכון). הדבר הבאמת מרתק בהיגיון המעגלי הזה הוא שאין הנבדק רואה אותו. הוא עיוור לעצמו כשם שהוא עיוור למציאות ולמהלך החברה האנושית (נושא שבפני עצמו זכאי למאמר). למרות שהנבדק חי בתוך ההיגיון המעגלי הזה הוא עד כדי כך לא מודע לעצמו ולתהליכים המתרחשים בתוך-תוכו ולאלו אשר מתרחשים סביבו ובעלי השפעה ישירה אליו שנוצר מצב של חיים שלמים שחולפים לפניו. אותו נבדק אינו למעשה האדם שהוא חושב שהוא מכיוון והוא לכוד בתהליכים שאינו רואה ומפאת חוסר הרצון להשתפר גם אינו רוצה להבין. אותם תהליכים לעיל הינם למעשה תבניות. הטבע כפי שידוע בנוי ממתבניות, למשל: מחזור צמיחת הדגן אשר בו הדגן צומח על חלקת אדמה, החיה אוכלת את הדגן בכדי לשרוד, החיה נודדת ומפרישה את גרגירי הדגן הבלתי מעוכלים בחזרה לחלקת אדמה אחרת, הדגן גודל שנית במקום אחר ובכך נשמר השינוי התמידי בתוך תבנית שסופה והתחלתה והעובדה שסופה מוביל להתחלתה ידועים מראש.
ברכות זוהרות