לא יאומן אבל אני התחלתי איתו......
את בעלי ראיתי במשך כמה חודשים בשכונה, הייתי אז בפנימיה בירושלים, והייתי באה לחופשות לכפר סבא, מידי פעם הייתי רואה אותו בשכונה, יום אחד ב 1/5/95 בשעה 17:45 הלכתי לכיוון תחנת האוטובוס בדרך לפנימיה, והוא עבר אם האוטו שלו וחבר שלו בשכונה, נעצר לידי בכאילו עוצר??? אז קפצתי על ההזדמנות ושאלתי אותו אם הוא מגיע לעיר, והוא אמר כן והוא הקפיץ אותי לשם, יום למחרת הגעתי שוב פעם לכפר סבא, ירדתי בצומת רעננה, חייגתי 144 וניסיתי למצוא את הטלפון שלו, קיבלתי 9 טלפונים באותה השכונה, צלצלתי ובמספר השלישי שמעתי את הקול שלו, הוא ענה לי לא ידעתי מה להגיד וכמעט שניתקתי מהתרגשות, שאלתי אותו עם הוא זוכר אותי מאתמול והוא אמר שכן, אז שאלתי אם בא לו לבוא לאסוף אותי מצומת רעננה והוא אמר שהוא בא, ומאותו הרגע לא ניפרדנו, למרות כל המכשולים והמהמורות בדרך, ואם כל הגעגועים שהייתי בפנימיה בירושלים, בסוף ניצחה האהבה והנה אנו נשואים באושר ובאושר. זהו סיפור אהבתי, שהוא איננו דמיוני, אלא מאוד מציאותי, ותודה לאל שאזרתי אומץ להתחיל איתו, אחרת איפה הייתי עכשיו? ממני האופה