איך קוראים בעברית צחה לפועל ל"התבאס"

אופס! באמת זכות ראשונים לך הגפרור

שהצית להבות... אז קבל (באיחור) קרדיט וח"ח, גם על הניצוץ וגם על הגישה!
 

GnomeBubble

New member
החן הוא בעין המתבונן

עניין סובייקטיבי לגמרי. יש אנשים ששונאים אופרה ויש אנשים שנהנים מזה. יש אנשים שחושבים ששחור זה צבע יפה ושליקריץ זה טעים ויש אנשים שחושבים ששניהם זה זוועה. כך שאם אתה מדבר על חן אתה נשאר במצב של שיפוט אמוציונלי. אי אפשר לענות על השאלה "האם במילה מסוימת יש חן" בלי שאתה מפעיל את השיפוטים שלך לגבי מה מוצא חן בעיניך - זה לא דבר רע בפני עצמו, אבל צריך להכיר בעובדה שעל טעם וריח אין מה להתווכח.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
שומר זה ירק דוחה, ונגזרותיו אף יותר. ../images/Emo5.gif

 

GnomeBubble

New member
ליקריץ זה לא שומר

יש לזה רק טעם של שומר. או אניס. או אניס כוכבי (זה לא קשור לאניס). או טרגון.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
יש קשר.

שומר ואניס, לא יודעת אם הם שמות שונים לאותו הדבר או רק מאותה משפחה, אבל יש קשר. לפי ויקי כתוב "שׁוּשׁ, הקרוי גם שׂוּשׂ, במבליק, לקריץ, ליקריץ, ליקוריש או רגליס, הוא ממתק שמכינים מתמצית שורשי הצמח שׁוּשׁ קרח (ששמו "לקריץ" בגרמנית או "ליקוריש" באנגלית), ובדרך כלל גם משמן אניס." ולפחות לפי הריח המסריח המשותף גם לסוכריות שוש וגם לערק ולאוזו, יש קשר. כולם מסריחים אותו הדבר ודוחים להחריד.
 

GnomeBubble

New member
אני עוד לא החלטתי אם אני אוהב או שונא

את הדברים האלה. כשהייתי בהודו הייתי גורס קצת זרעי שומר אחרי כל ארוחה (בדרך כלל יש להם כאלה בכל מסעדה - אני אישית הכי אהבתי את הזרעים המצופים במנטה שאכלתי פעם), אבל כשניסיתי לבשל בעצמי אוכל הודי עם שומר זה די הגעיל אותי. מאז הוצאתי את השומר מהמסאלה שלי
הטעם זהה, אני מסכים איתך, אבל תראי מה כתוב בויקיפדיה האנגלית (על הצמח ליקריץ/שוש קירח): Liquorice (pronounced /ˈlɪkərɪʃ/ LIK-ə-rish),[2] also licorice, is the root of Glycyrrhiza glabra from which a sweet flavour can be extracted. The liquorice plant is a legume (related to beans and peas), native to southern Europe and parts of Asia. It is not related to Anise, Star Anise or Fennel, which are the source of superficially similar flavouring compounds. מצד שני, כתוב שם שמחזקים את הטעם של הליקריץ עם שמן אניס (לא שומר - הם אמנם מאותה משפחה, אבל זאת משפחה שכוללת גם קימל, כמון, שמיר, גזר, סלרי ופטרוזיליה). הסיבה שיש לאניס, ליקריץ (הצמח), אניס כוכבי ושומר טעם דומה זה convergent evolution. מדובר בזנים שונים, אבל בכולם יש משום מה כימיקל מסוים שנותן את אותו הטעם: http://en.wikipedia.org/wiki/Anethole לפי ויקי, החומר שיש בטרגון הוא אחר, אבל דומה. מצד שני, זה חומר שקיים גם בבזיליקום, אבל קשה לי להרגיש טעם אניסי/שומרי בבזיליקום. אם כבר קימל, יותר דומה, לא? (אני שואל אותך בתור אחת שנגעלת - אלה שנגעלים בדרך כלל מזהים הכי טוב
)
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אוי, זה מסביר כ"כ הרבה דברים! גם קימל זה איכס

אני מסוגלת לזהות בקלות את הריח ולהימנע מאכילת לחם קימל... אמי הייתה קונה את עיגולי הבצק הדקים והפריכים האלה (דקדפים?) עם הקימל, ואני הייתי מתמחה בלשבור אותם בנקודות הנכונות כדי להוציא מהם את הקימלים...
גם כמון אני לא אוהבת. עם פטרוזיליה עם מסתדרת, אבל מעדיפה להימנע ממנה מלכתחילה. לשמיר אני אדישה, לא אכפת לי לכאן או לכאן. עם סלרי אני מסתדרת. גזר אני אוהבת, הוא ממש לא דומה לשאר; בזיליקום זה סבבה, גם הוא לא דומה לשאר המשפחה. טרגון אני לא בטוחה שאני מכירה.
 

GnomeBubble

New member
לא, בקימל אין את הכימיקל הזה

אבל גם אני חושב שהטעם שלו דומה. אולי גם בו יש חומר דומה, לאידע. עיגולי בצק דקים ופריכים? זה לא מה שנקרא בשפת העם קרקרים? או שאני טועה?
אני רואה שאת ממש לא אוהבת את המשפחה הזאת בכל מקרה (או ירקות בכלל? טוב, פה אנחנו נאלצים להיפרד קצת. מבחינתי כמון מוסיף המון (זה בלי ספק אחד התבלינים האהובים עלי) , ופטרוזיליה זה מדהים (אבל עדיף לא להגזים בטעם), בסלרי אני מעדיף להמעיט ואני מעדיף ראש על פני עלים - כוסברה אני נוטה להחליף בפטרוזיליה - הטעם שלה חזק מדי לטעמי, ולפעמים מזכיר טיפה סבון. מצד שני, אני לא הייתי מאלה שהתלוננו על עודף כוסברה בתאילנד או בהודו. שמיר בשבילי זה תבלין שהולך נפלא בעיקר עם סוגי גבינות מסוימים (אין כמו קנלוני ממולא בשמיר וגבינת עיזים
) טרגון, טוב, זה תבלין שלא אכפת לי יותר מדי לגביו. אולי הוא שונה כשהוא טרי, אבל בינתיים לא מצאתי לו שימוש מיוחד. בזיליקום, לעומת זאת, זה תבלין חובה בלא מעט דברים (פסטו למשל...). גם טימין אני מאוד אוהב (יותר מאשר אורגנו ומיורן שהם די דומים לו), אבל הוא כבר לא מאותה המשפחה נראה לי. אבל איך נסחפנו עכשיו לתבלינים?
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אז הוא סתם מגעיל מטעם עצמו? ../images/Emo8.gif

מממ... "אובלטים" גם קוראים להם. הם נראים כאילו לקחו בלילה (עם קימל
) יצקו ממנה לכדי עיגולים/אליפסות דקות מאוד, ולאחר האפייה מדובר בבצק דק מאוד ושביר מאוד מאוד. אני מאוד אוהבת ירקות, פרט לעגבניות ושומר, בעיקר, אני אוהבת את רובם (ואני מדברת על מה נחשב בפי העם לירקות לגיטימיים לסלט, לא מבחינה בוטנית / לשונית / מקראית / ווטאבר): מלפפון, פלפל, פטריות, תירס, זיתים, גזר, בצל, צנונית וגם ירקות קלויים - חצילים, קישואים ועוד. בבופה תוכל למצוא אותי מנשנשת ירקות ליד קערת הירקות החתוכים עם המטבל... תבלינים זה כבר סיפור אחר.
 

GnomeBubble

New member
אני אוהב גבינה צהובה עם קימל

ועוד כל מיני דברים, אבל בסך הכל - כן הוא בדרך כלל לא ממש טעים. אז אובלטים זה מה שאני (ורוב העולם) מכיר בתור קרקרים? לא הבנתי.
אני אוהב את כל הירקות אני חושב (אפילו שומר כן). יש כאלה שאני אוהב יותר (עגבניה, מלפפון, זיתים, חצילים...) ויש כאלה שקצת פחות (צנון, כרוב, פלפל לא-חריף), אבל אין ירק שאני לא אוהב. פטריות זה נחשב ירק? טוב, אולי כן, אבל בשבילי פטריות זה קטגוריה בפני עצמה (אולי כי אני מבשל גם עם עוד כמה סוגים של פטריות חוץ משמפיניון
). גם על תירס לא חשבתי אף פעם כירק בעצם. אולי כקטניה (למרות שזה כמובן דגן).
 

trilliane

Well-known member
מנהל
איכס. למה לקלקל גבינה צהובה?

(טוב, בכיתה א' הסנדוויץ' הקבוע שלי לבי"ס היה שוקולד למריחה + גבנ"צ, אז אני כנראה לא יכולה להאשים אחרים בטעם "מוזר"). לא! מה בתיאור שלי נשמע כמו "קרקרים"? קרקרים לא נראים כאילו מישהו עשה בלילה של בצק ושפך אותה לתבנית אפייה ויצאו ממנה עיגולים דקים נורא (יותר דקים מכל קרקר שהוא). בפרט שהם לא שווים, בשעה שקרקרים הם בעלי צורה מוגדרת ושווה לחלוטין ולא נראים כאילו יש סיכוי שהוכנו ביד. מצאתי תמונה, בערך: http://img.mako.co.il/2009/08/30/ovlet_c.jpg אני מחבבת כרוב בסלטים מסוימים. אוהבת גם ברוקולי. יש הרבה ירקות שאני אוהבת, למעשה, ורק מעט שאני לא. מבחינתי "ירק", לצורך העניין, הוא כל מה שנמכר בחנות ירקות ו/או טבעי למצוא בסלט ירקות (כמובן, לא מדובר על מקומות פלצניים שמוסיפים כל מיני גרגרי רימון, צנוברים ושלל דברים נחמדים לסלט אבל לא "ירקות", וכמובן מהצומח, לא קרוטונים / גבינה / בשר וכו').
 

sailor

New member
חשבתי שאתה ירושלמי

בירושלמית אין ליקריץ. יש במבליק.
 

GnomeBubble

New member
ירושלמי כן, מלידה לא

לכן אני אומר: מאתיים (mata'im), חתול, גוגואים, שאשא, גולות (לגדולות יותר קראנו בלורות, נראה לי שזה בא מהסלנג החיפאי, אבל עד כמה שאני מבין השימוש בהם לגולות גדולות היה משהו מיוחד לישוב שלי). אז אצלנו לליקריץ קראו ליקריץ, ליקריש או "זנב סוס" (לא "זנב שוש"!) בתכלס המקום היחיד שבאמת נשאר בו דיאלקטים בתקופתי זה היה בשפה של ילדים, אבל היום אני חושש שביעדן הפייסבוק גם זה לא עובד. ילדים מכל הארץ מקושרים אחד לשני ולכל הדברים שלהם בפארמוויל הם קוראים אותו הדבר.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
המבחן לירושלמיות המודרנית הוא אחר

(אבל הוא יצליח, אני מניחה, רק אם התחנכת בעיר בילדותך): מה זה 'טושים' ומה זה 'לורדים'?
 

sailor

New member
כירושלמי גולה מזה שנים רבות

בילדותי לא היו טושים כלל, רק לורדים, והמבחן האמיתי היה חלקי האופנים - בלף (ונטיל מחוץ לירושלים) סילקים (שפיצים בתלביבית, סיכים בחיפאית), עג'ו (גוגו/גוגואים), בארוד (ורדה בחיפאית, בת"א אין פיצוצים) והגית הא' במאתים.
 

sailor

New member
שתי אגדות אורבניות

בירושלים יש, בלי בדיקה סטטיסטית, אחוז דומה של בעלי כלבים כבערים גדולות אחרות בארץ. חברי ואני, כמו ילדים ירושלמים רבים אחרים בזמני, שלא הורשו להכניס כלב הביתה, גידלו כלבים במלונה מאולתרת בחצר הבלוק בשיכון והבריחו להם מזון מהבית. לגבי שחיה, היו בימקא ובכמה בריכות של מלונות קיטנות שחיה, כששה מחזורים מפוצצים במשך החופש הגדול ורבים מילדי ירושלים למדו לשחות שם (כולל דתיים בימקא!) אחר כך נפתחו בריכות שחיה אחרות ובכולן למדו לשחות. כמה נחברי לשיט ירושלמים!
 
למעלה